גדעון שניר: הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות!

[בתמונה: לאן מוליכות הכוונות הטובות... ספטמבר 1938 - ראש ממשלת בריטניה, נוויל צ'מברלין, מכריז על "שלום בזמננו" אחרי שחזר מוועידת מינכן... התמונה היא נחלת הכלל, וניתנת לשימוש חופשי]

[בתמונה: לאן מוליכות הכוונות הטובות... ספטמבר 1938 - ראש ממשלת בריטניה, נוויל צ'מברלין, מכריז על "שלום בזמננו" אחרי שחזר מוועידת מינכן... התמונה היא נחלת הכלל, וניתנת לשימוש חופשי]

החיים לימדו אותנו שראוי לאמץ את לקח "משל העקרב והצפרדע" הנושאת אותו על גבה לחציית הנחל, והוא מכיש אותה למוות, ומצדיק את האבסורד בכך שאינו יכול להתכחש לטבעו.

[לאוסף המאמרים על שלום עולמי וסתם שלום, לחצו כאן]

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות". זהו מאמר דעה פרי עטו.

*  *  *

הבעיה במדיניות של כוונות טובות (בלי גרשיים):

המציאות מזמנת לנו לעיתים אכזבות, כאשר תוצאות מעשיהם של אנשים, שכוונותיהם טובות, משיגות למגינת ליבנו, את ההיפך הגמור. זה נכון ברמת הפרט וגם ברמת המדינה, והדוגמאות רבות:

 אפשר להתחיל ב"הסכם השלום" עליו חתם ראש ממשלת בריטניה צ'מברלין בפגישתו עם היטלר במינכן 1939, שהתקבל כגיבור שמנע מלחמה, אף במחיר הפקרת צ'כוסלובקיה, ומכאן לפרוץ מלחמת העולם השנייה (ראו תמונות, למעלה ולמטה).

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בתמונה: נוויל צ'מברליין מנפנף בהכרזה האנגלו-גרמנית לקהל מריע ב-30 בספטמבר 1938. 'הבאתי שלום בזמננו'... התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: נוויל צ'מברליין מנפנף בהכרזה האנגלו-גרמנית לקהל מריע ב-30 בספטמבר 1938. 'הבאתי שלום בזמננו'... התמונה היא נחלת הכלל]

יאללה דמוקרטיה...

ארה"ב לקחה על עצמה את האחריות להפיץ את בשורת הדמוקרטיה בעולם כשיטת המשטר הנאצלת ביותר, עי "עידוד" עמים - עיראק, ונצואלה, מצרים, עזה, אפגניסטן - באמצעים שונים, להשתחרר ממשטרים בעייתיים, שסופם שנשטפו בדם אזרחיהם.

ברוח דומה ניתן לציין את מאמציו הכנים של הנשיא ברק אובמה ליזום "התחלה חדשה" ביחסי ארה"ב עם העולם המוסלמי, עת נשא נאום שלום מפייס באוניברסיטת קהיר (2009), אלא שלמרבה האכזבה שומעיו בכול העולם המוסלמי פירשו את כוונותיו הטובות כחולשה המזמינה יותר טרור. אובמה כל כך רצה "דמוקרטיה" במצרים עד שסייע ל"אחים המוסלמים" לסלק את הנשיא מוברק, וגם אילץ את ישראל להסכים לבחירות חופשיות בעזה, שאפשר לארגון הטרור חמאס להשתלט באופן "דמוקרטי" על הרצועה, להשליך את אנשי אש"פ כפותי ידיים מגגות הבתים, ומכאן להפציץ את ישראל באלפי טילים. אובמה גם נמנע מלהתערב במלחמת האזרחים בסוריה והותיר אותה להשפעת רוסיה, שתרגמה את הכוונות הטובות של ארה"ב לפתרון בעיות בינ"ל בדרכים דיפלומטיות, לחולשה שאפשרה לתקוף היום את אוקראינה ללא חשש.

[הקידה של ברק אובמה בפני מלך סעודיה, שהפכה לבדיחה בקרב הערבים במזרח התיכון... במזרח, מי שאינו שומר על כבודו לא זוכה לכבוד... למקור התמונה, לחצו כאן]

[הקידה של ברק אובמה בפני מלך סעודיה, שהפכה לבדיחה בקרב הערבים במזרח התיכון... במזרח, מי שאינו שומר על כבודו לא זוכה לכבוד... למקור התמונה, לחצו כאן]

מאוסלו ועד ההתנתקות...

כך גם ממשלת ישראל שחתמה מתוך כוונות טובות מאד על הסכמי אוסלו 1999, לאפשר לארגון הטרור אש"פ להתנחל ביו"ש ומכאן לנהל עם ישראל יחדיו משא ומתן ללא טרור! למימוש "חזון שתי המדינות". התוצאה הייתה התפרצות מתקפות טרור רצחניות בהם נהרגו לשווא למעלה מאלף אזרחים ישראלים תחת הכותרת "קורבנות השלום" המתמהמה להגיע.

מהלך ההתנתקות מרצועת עזה (2005) נעשה תחת הציפיה שהעולם הערבי ואירופה יקבלו בשמחה את מחוות הרצון הטוב, המלווה במחשבה שרווחה מדינית וכלכלית יחד עם אפשרות תעסוקה לאלפים בישראל, כך ש"יהיה להם מה להפסיד" - יקדם את תהליך השלום. התוצאה התהפכה על פנינו, כאשר הכוונה הטובה לא לקחה בחשבון שהדאגה לרווחת הנתינים אינה נמצאת בסדר העדיפויות הפלסטיני, היא גם הזמינה סבביי טרור סדרתיים ברוח דוקטרינת הג'יהאד הגלובלי ובמחיר דמים קשה לישראל שחשפה חוסר אונים משווע עד עצם היום הזה.

[בתצלום: סוף אירועי ההתנתקות מגוש קטיף, קיץ 2005; תמונה חופשית שהועלתה על ידי Linava לאתר flickr]

[בתצלום: סוף אירועי ההתנתקות מגוש קטיף, קיץ 2005; תמונה חופשית שהועלתה על ידי Linava לאתר flickr]

מחוק האזרחות עד השלום הנכסף...

ובתוך ישראל, כאשר "חוק האזרחות" מונח שוב על שולחן הממשלה, מפעילות מפלגות השמאל לחצים כבדים להתיר חופש אזרחי חסר עכבות המאפשר חדירת פלסטינים ממדינות עוינות למדינת ישראל בתואנת "איחוד משפחות" חד-סטרי, שיש בו סיכון ביטחוני ודמוגרפי מוכח. אפשר גם להבין את הכוונות הטובות שמאחורי פעילותם של ארגונים, המעודדים ומייעצים למסתנני עבודה כיצד להישאר בישראל באופן בלתי חוקי. הם עושים זאת, תוך ניצול היעדר המשילות בדמוקרטיה הישראלית; ומכשילים בכך כל חוק המאפשר להוציאם מישראל. בכך, הם מתעלמים מנזק מצטבר בלתי הפיך לדמוגרפיה היהודית, בעודם מטיפים את ההיפך הגמור, כאשר זה נוגע לדרישתם להתנתק מהפלסטינים. אין ספק, שרבים בישראל בעלי כוונות טובות, מאמינים שהשלום הנכסף יושג אם רק ישראל תענה באופן גורף לדרישות מימוש חזון שתי המדינות בתנאים שמציבים הפלסטינים (גבולות 67, פיצוים, זכות השיבה וכו). הם סוברים שדי בכך שארגוני הטרור יתנערו מתוכנית השלבים למימוש חזון הג'יהאד למדינה פלסטינית, מהנהר ועד לים, ומהרצון להשיב את הפולש היהודי הקולוניאליסט לארצות הולדתו באירופה - כהצהרתם. [בתמונה: הכל למען השלום... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי burtamus לאתר Pixabay הכרזה: ייצור ידע]

[בתמונה: הכל למען השלום... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי burtamus לאתר Pixabay הכרזה: ייצור ידע]

הכל, מתחושות נאצלות של צדק ושוויון...

כאמור- כול הכוונות הטובות נובעות מתחושת צדק אבסולוטית של שוויון אחווה, ורב-תרבותיות אוניברסלית, ברוח הנבואה התנכית שקשה להתכחש לה. עמדות אלה של השמאל הליבראלי פרוגרסיבי הישראלי נשענות על תפיסת העולם של קאנט ("השלום העולמי הניצחי") שנוסחו ותאמו את התרבות האירופאית המערבית בנקודת זמן מסוימת.

אלא שמה לעשות - הם אינם תופסים בתרבות המזרח התיכון ומסתבר שגם לא בתרבות הרוסית; והמאמץ לייחס להם אותו שיקול דעת לוגי, אינו עומד במבחן המציאות. מסתבר שלא כול בני האדם הם אותו הדבר.

ואם כך הם פני הדברים, נותרנו עם הדילמה כיצד באמת ניתן לממש כוונות טובות, מבלי לקבל כמובן מאליו שעקרון ההדדיות יפעל באופן אוטומטי בעוד שהצד השני מפרש את מחוות "הכוונה הטובה" כחולשה המזמינה אגרסיביות והקצנת עמדות. החיים לימדו אותנו שראוי לאמץ את לקח "משל העקרב והצפרדע" הנושאת אותו על גבה לחציית הנחל, והוא מכיש אותה למוות (ראו תמונה למטה), ומצדיק את האבסורד בכך שאינו יכול להתכחש לטבעו.

למידה וזיהוי אופיו של מי שאנו חפצים להעביר על גבינו את הנחל - הוא תנאי הכרחי כדי להימנע מסינדרום "קורבנות השלום".

[לאוסף המאמרים על שלום עולמי וסתם שלום, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן]

[תמונת הצפרדע והעקרב נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Kurzon. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

[תמונת הצפרדע והעקרב נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Kurzon. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

אי אפשר להאשים את השמאל הליברלי הפרוגרסיבי - המובל ע"י האקדמיה, השולטת בקמפוסים ברחבי העולם, בחוסר אינטליגנציה; כי המאמץ שלהם לקעקע את זכות הקיום של מדינת ישראל, העומד בסתירה מוחלטת לטענתם לשוויון ואחווה אנושית אוניברסלית - מקורו באנטישמיות.

ניתן להניח, ברמה גבוהה של ביטחון, שגם מנהלי "אמנסטי אינטרנשיונל" מודעים היטב לאבסורד והדיסוננס, שבין עמדתם הפוליטית המוטה והמציאות; והם משתמשים ברציונליזציה ובתקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקטנס מזויף כדי לפתור את הקונפליקט, שבו הם נמצאים.

מן הסתם כול מכפישי ישראל לדורותיהם התנסו במצב דומה. לא שזה עזר לנו...

[לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

[לאוסף המאמרים על שלום עולמי וסתם שלום, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

3 thoughts on “גדעון שניר: הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות!

  1. Pingback: שלום עולמי וסתם שלום באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. בשנים הראשונות של המדינה הבינו כמעט כולם את הלקחים האמיתיים המרכזיים של השואה (ולמעשה של כל תקופת הגלות):

    1. ראייה מפוקחת של המציאות והאיומים עלינו ושל אופן המחשבה mindset של הסובבים אותנו (אויבינו, שמה שהם אומרים זה לא "סתם למטרות פנים וללא כוונה אמיתית לחסל אותנו" – וכן השאר – אירופה, ארה"ב ושאר העולם, המונעים מאינטרסים, מעריכים עוצמה בלבד למרות מס שפתיים לערכים ומחויבות, ואינם תמיד חובבי ציון. בשואה אף אחד לא הפגיז את מחנות המוות).
    2. בניית עוצמה וכוח יהודי זה הדבר המרכזי בו צריך להתמקד. כוח, כוח ועוד כוח (שנבנה גם בתחבולות רבות), נגד כל האיומים האדירים שיש מולנו.
    3.מהבנת המציאות הקשה והסיכונים נגזר לא רק הצורך בבניית הכוח אלא גם הנכונות להפעיל את הכוח מבעוד מועד ובכל הנחישות והעוצמה – תוך אמונה בצדקת הדרך והזדהות לאומית חזקה ביותר.

    הבנת הלקחים הללו לאשורם ויכולת עשייה מרשימה איפשרו את בניין הכוח והפעלתו באופן מוצלח במלחמות הראשונות שלנו – העצמאות, סיני (56) וששת הימים ובמידה מסויימת גם ביוה"כ, שם עדיין העוצמה היתה גבוהה אבל ראיית האיומים והנכונות לפעול מבעוד מועד כבר לא.

    לאחר מכן ובמיוחד משנות ה-80 התחיל שינוי דרמטי ביחסי הכוחות בין המבינים את הלקחים הנ"ל לאחרים, שחיים בעולם מדומיין, עולם שמוביל בוודאות להשמדה וחיסול שלהם ושל כולנו.
    "הפרוגרסיביים" סילפו את ליקחי השואה והיטו את מדינת ישראל ללקיחת עוד ועוד סיכונים עצומים, בקו ישיר לראיה מדומיינת ומעוותת לחלוטין כאילו יש איזו הקבלה בין מדינת ישראל לנאצים, או למשטר האפרטהייד, או למעצמת על כמו ארה"ב, שיכולה קצת להראות נדיבות של מנצחים, לכל הפחות.

    הבנת המציאות לאשורה, כפי שהיתה אצל בן גוריון, החלה להטשטש. הפרוגרסיביות היכתה ומכה לא רק בפוליטיקה (אוסלו), אלא בכל היבט חשוב (אקדמיה, תקשורת, משפט, משטרה ועוד) ואפילו נכנסה חזק מאד לצה"ל. התוצאה – בניה גרועה של הכוח ואימוץ קונספציות שגויות לחלוטין (כולל התפוררות מוכנות צבא היבשה), העדר רצון להפעלה של הכוח שכן קיים בזמן ובעוצמה הנדרשים, חוסר הבנת המציאות לאשורה והערכת חסר של איומים, והגעה למצב נחיתות אסטרטגי בכל מובן – למעט הכלכלי (החשוב).

    כך איומים כמו האיום הפנימי של ערביי ישראל הרואים עצמם פלסטינים ושואפים להשמידנו (לא כולם, לא כולם, אבל כן המונים מהם) – הפך להיות ממשהו נשלט למשהו שמהווה איום דרמטי, בחסות חולשת מערכת המשפט והמשטרה. כך איום כמו של החיזבאללה הפך למשהו שיכול לגרום לפגיעה מאד דרמטית במדינת ישראל. ועוד ועוד.

    עדיין לא מאוחר להתפקח. רק צריך להתפקח מהר ולפעול בתושייה לחזרה לבסיס בהבנת המציאות המזרח תיכונית והגלובלית לאשורה, בתפישת הבטחון (עם התאמות מסויימות), בבנייה נכונה של הכוח ובהפעלתו מבעוד מועד.

    • יפה טענת!
      וכל זה משפיע על ההתנהלות של מדינת ישאל במשבר אוקראינה, כאשר כול רשתות התקשורת כולל גלי צהל לחצו באופן בלתי סביר על הממשלה לגנות בחריפות את רוסיה תוך שהם מתעלמים מהעובדה ש"כול מטוסינו חזרו בשלום לבסיסם" מתאפשר היום בזכות הגיבוי הרוסי על גבולנו הצפוני. לפיד לא עמד בלחץ הוציא הודעת גינוי והשגריר הישראלי במוסקבה נקרא לשיחת הבהרה.. אפילו האמריקנים הבינו את המצוקה הישראלית ולא לחצו כך-
      בישראל- לכול הצדקנים שיצאו מגידרם. נזכיר שישראל נמנעה מלגנות את טבח הארמנים עד היום בשל יחסיה עם ארדואן.. ולא פחות גרוע- ישראל סייעה לאזרביגן במלחמתה נגד ארמניה בשנה שעברה – זו שהכריזה על העברת השגרירות לירושלים- כי צרכי הביטחון של ישראל- מה לעשות קודמים !.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *