גרשון הכהן: טרור דמי החסות – נדרש מענה מערכתי מקיף

[בכרזה: התהפכו היוצרות, והריבון הפך לבן חסות נטול הגנה, מה שמוכר בתרבות האסלאם בכינוי: "דימי"... התמונה המקורית: Photo by Vijay Putra from Pexels. הכרזה: ייצור ידע]

[התמונה המקורית: Photo by Vijay Putra from Pexels. הכרזה: ייצור ידע]

היקף האיום הלאומני ופגיעתו השורשית בכל מרקם החיים במרחב הצפון, כמו בנגב, מחייבים את מדינת ישראל בשינוי תפיסתי ובניהול מערכה שיטתית וארוכה למיגור התופעה. בשלב ראשון, נדרשת הכרת המדינה ומוסדותיה כי מדובר באיום בסיסי, המטיל על סדר היום הישראלי מאבק, המקיף הרבה מעבר לפשיעה כלכלית פלילית רגילה...

[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת ליברל, גיליון ספטמבר 2021. הוא מועלה לכאן באישורו ובאישור המחבר] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על דמי חסות (פרוטקשן) וכופרים בני חסות ('דימי'), לחצו כאן]

ליברלהאלוף במיל' גרשון הכהן

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

*  *  *

הפרעות שהתרחשו בימי מבצע "שומר החומות", התלקחו במהירות, אך לא פרצו כרעם ביום בהיר. הן פרצו מתוך תשתית מרי, המכה שורשים בחלקים מהחברה הערבית הישראלית.

למעלה מעשרים שנים, שאזרחי ישראל - במיוחד בנגב ובגליל - סובלים מטרור דמי החסות. כמעט ואין חקלאי יהודי, שרכושו או יבולו לא נגנבו או הוצתו. משנה לשנה התופעה מתגברת. למרות שהתופעה פוגעת לא רק ביהודים, היא מבטאת במגמותיה, ממדים לאומניים מובהקים. היא קודם כל פוגעת בבסיס דימוי הריבונות של מדינת ישראל, אך לא פחות מכך היא פוגעת בכבוד האדם היהודי, המוצא עצמו במדינת ישראל, חוזר למצבו הקיומי כבן חסות נחות - מה שהוכר בתרבות האסלאם בכינוי: "דימי".

האלוף גרשון הכהן: תופעת הפרוטקשן מבטאת במגמותיה, ממדים לאומניים מובהקים. היא, קודם כל, פוגעת בבסיס דימוי הריבונות של מדינת ישראל, אך לא פחות מכך היא פוגעת בכבוד האדם היהודי, המוצא עצמו במדינת ישראל, חוזר למצבו הקיומי כבן חסות נחות - מה שהוכר בתרבות האסלאם בכינוי: "דימי" [הכרזה: ייצור ידע]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי LeoNeoBoy לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

[בתמונה: האלוף יצחק שדה. התמונה צולמה והועלתה לויקיפדיה על ידי טדי בראונר, ארכיון התמונות הלאומי, והיא נחלת הכלל]

לכאורה אין זו תופעה חדשה. היא הייתה קיימת מראשית חידוש ההתיישבות היהודית במאה ה-19. על מנת להגן על הנפש, הרכוש היהודי והכבוד היהודי, הוקם לפני למעלה ממאה שנים ארגון השומר. במאורעות 1939-1936 הקימה ההגנה את פלוגות השדה -  הפו"ש בפיקוד יצחק שדה. הם פעלו בייעוד מוגדר להגן על היהודים ורכושם מפני הקמים עליהם.

[בתמונה: האלוף יצחק שדה. פלוגות השדה (פו"ש) פעלו בייעוד מוגדר להגן על יהודים... התמונה צולמה והועלתה לויקיפדיה על ידי טדי בראונר, ארכיון התמונות הלאומי, והיא נחלת הכלל]

מאז הוקמה מדינת ישראל ולרשותה שרותי ביטחון מעולים. ובכל זאת , למרות כל מאמצי כוחות הביטחון, נראה לעיתים כי אין בשטח מי שיגן על היהודים. בחוסר האונים של האזרח הקטן, כמו גם תאגידים גדולים וחברות ממשלתיות, מוצאים עצמם יהודים ישראליים מייחלים לכוח שיגן עליהם, לא פחות מאשר באותם הימים שלפני קום המדינה.

נכון עשה דוד בן גוריון, כשתבע עם הקמת מדינת ישראל להפקיד את כל הסמכויות להפעלת כוח בידי כוחות הביטחון הממלכתיים. אולם במציאות שהתפתחה, במצוקת המטלות על משטרת ישראל, ותחת האילוצים המשפטיים של מדינה דמוקרטית שוויונית, מצבם הביטחוני של היהודים הולך ומתערער.

האלוף גרשון הכהן: במציאות שהתפתחה, במצוקת המטלות על משטרת ישראל, ותחת האילוצים המשפטיים של מדינה דמוקרטית שוויונית, מצבם הביטחוני של היהודים הולך ומתערער. התמונה המקורית היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע

[התמונה המקורית היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

זו כמובן אמירה מעוררת תמיהה. ובכל זאת ראוי להתבונן במצבם של היהודים בעיקר בפריפריה, הם מתמודדים לבדם למול טרור דמי החסות, והגניבות. במאבק היומי למול משפחות פשע במגזר הערבי, היהודי נמצא בעמדת נחיתות. הוא בדרך כלל בודד ללא תמיכה וללא חמולה שתגן עליו. אין לו קבוצת צעירים - שיעמדו לצידו במאבקי רועים ובמרחבי השדות. הקיבוץ של פעם, היה סוג של חמולה, עם נוכחות של עשרות צעירים שיכולים להיחלץ למאבק מוכנים  לקריאה. המושבים והקיבוצים כיום ריקים במשך רוב שעות היממה. וכמובן צורת החיים השתנתה ביותר.

באופן מעשי, למרות מאמצים בלתי מבוטלים של משטרת ישראל, מדינת ישראל בחרה להתעלם ממשמעותו המקיפה של טרור דמי החסות והפשיעה החקלאית. יסוד ההתעלמות נובע מהמגמה לראות בתופעה עניין פלילי בהתכחשות לממדיה הלאומניים. (#מדינה-בהכלה) בימים שלפני קום המדינה לעומת זאת, טבעו של המאבק היה לגמרי ברור. כוחות ארגון ה'הגנה'  פעלו אז בתודעת הייעוד הצרופה להגן על היהודים, על כבודם ורכושם.

גם לאחר שסיים יצחק שדה את תפקידו כמפקד הפלמ"ח, קודם שנתמנה רמטכ"ל בפועל של ארגון ההגנה, בשנת 1946, הוטל עליו להקים מחדש פלוגה מיוחדת שעבדה בכפיפות ישירה לבן גוריון. בין יתר משימותיה, עסקה הפלוגה באבטחת מתקנים ובתי עסק כמו מלטשות יהלומים שנפלו קורבן לאיומי סחיטה. הנהגת היישוב הבינה באותם ימים, כי גם באיום על בית עסק פרטי, טמון גרעין של איום לאומי.

האלוף גרשון הכהן: הנהגת היישוב הבינה באותם ימים, כי גם באיום על בית עסק פרטי, טמון גרעין של איום לאומי. פלוגות השדה עסקו, בין היתר, באבטחת מתקנים ובתי עסק כמו מלטשות יהלומים שנפלו קורבן לאיומי סחיטה. בתמונה: אנשי פו"ש וביניהם יצחק חסקין בכפר בילו ב-1938. הכרזה: 'ייצור ידע'

[בתמונה: אנשי פו"ש וביניהם יצחק חסקין בכפר בילו ב-1938. הכרזה: ייצור ידע]

בחודשים האחרונים,  טרור דמי החסות בגליל ובנגב התגבר. בתי עסק בחצור ובראש פינה הוצתו,  גם משאיות וטרקטורים הוצתו. הדברים הגיעו לידי כך, שיהודי בעל ציוד חקלאי לא יכול לבטח את רכושו באף חברת ביטוח ישראלית. בלית ברירה, אחד מחבריי, חקלאי בעמק החולה, מבטח את הקומביין שלו בלונדון. ראש המועצה האזורית גליל עליון, גיורא זלץ, נזעק בקול קורא, שהביא את השר לביטחון פנים עומר בר לב, להורות למשטרת ישראל לתגבר כוחותיה בצפון. ראוי לברך על כך. אולם תגבור כוחות זמני לא יעצור את התופעה. היקף האיום הלאומני ופגיעתו השורשית בכל מרקם החיים במרחב הצפון, כמו בנגב, מחייבים את מדינת ישראל בשינוי תפיסתי ובניהול מערכה שיטתית וארוכה למיגור התופעה. בשלב ראשון, נדרשת הכרת המדינה ומוסדותיה כי מדובר באיום בסיסי המטיל על סדר היום הישראלי מאבק המקיף הרבה מעבר לפשיעה כלכלית פלילית רגילה.

להבנת היקף השינוי הנדרש, גם במערכת החוק והמשפט, כדאי ללמוד את סיפורו של שי דרומי חוואי בנגב שלפני שנים, ירה למוות בפורץ. במאמץ להגן עליו בשם זכות ההגנה העצמית חוקק חוק דרומילא שינה כהוא זה בהנחיות הפתיחה באש!) אלא שהחוק אמנם, לכאורה, הגן עליו בפני מערכת המשפט הישראלית, אך לא העניק לו כל הגנה מול חוקי המדבר וסכנת נקמת הדם. באופן מעשי, עבור הבדואים בנגב קיימת מערכת חוק אלטרנטיבית: אלה חוקי המורשת השבטית שמופעלים על ידי ההנהגה המקומית ביעילות רבה וגוברים על חוקי מדינת ישראל. יש שמועות עקשניות כי על מנת להגן על חייו במרחבי ביתו במדבר, נאלץ שי דרומי לציית להוראת הדין הבדואי ושילם סכום כספי הגון כדמי כופר לסולחה. דרומי אגב, מכחיש.

כולם מתלהבים מחוק שי דרומי, שלא שינה מאומה בהנחיות הפתיחה באש. יש שמועות עקשניות שדרומי אולץ לשלם על פי פסיקת בית דין בדואי פיצויים נכבדים לבדואים למנוע גאולת דם...

[תמונתו של שי דרומי נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי גורם לא ידוע. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

הביטוי העיקרי לאובדן הריבונות הישראלית מתבטא בתופעת הנשק הבלתי חוקי. אין אומדן מוסמך לכמות הנשק  המוחזק באורח בלתי חוקי במגזר הערבי והבדואי. בימים כתיקונם, רק חלק קטן מנשק זה  מופעל במאבקי כנופיות, או במטחי ירי בחתונות. בבתי אב  רבים הנשק מוחזק במסתור, מוכן לשעת חירום. בשעת מלחמה תפוצת הנשק הרבה, עלולה לשמש לפגיעה ביהודים ובכוחות הביטחון של מדינת ישראל. בימי הפרעות האחרונים בכפר כאנה, הופעל נשק בלתי חוקי בירי ישיר ויעיל כנגד כוחות מג"ב שפעלו בכפר ונתקלו באש חיה ברחובות הכפר. אין החלטה ריבונית יותר לגיטימית מההחלטה לאיסוף נשק בלתי חוקי. אלא שמדובר במשימה הכרוכה  במערכה ממושכת לחודשים ארוכים, עם כוח רחב היקף הפועל בהתמדה וברציפות. למדינת ישראל אין את היקף הכוחות הנדרשים לכך. 

במצב שהתהווה, מדינת ישראל נדרשת להעניק הגנה לאזרח המאוים, יהודי וערבי כאחד, ולשם כך היא נדרשת להתארגנות מתאימה. על מנת להגן לדוגמה על מיכון חקלאי יקר, על משאיות, וציוד מכני הזקוקים לשמירה, ניתן לארגן חניוני לילה מאובטחים על ידי כוח משטרה או צבא. אין לשלול הצבת כוחות אבטחה חיילים או שוטרים, ביום ובלילה, על בתי עסק מאוימים. כך גם לגבי איום ההצתות ביערות. נדרשת פריסת כוחות גלויים ומוסווים בתוככי היערות, שימנעו מעשי הצתה ויוכלו להזעיק כוחות כיבוי בזמן הקריטי. מרגע שהאיום הוא מכת מדינה ראוי למדינה להיענות לאיום במלוא משאביה.  אם מעוניינים להימנע ממליציות יהודיות חמושות, יש לארגן את המענה על בסיס גיוס ממלכתי.

האם ידעתם כי בפרעות תשפ"א הופעל, בכפר כנא, נשק בלתי חוקי בירי ישיר ויעיל כנגד כוחות מג"ב שפעלו בכפר ונתקלו באש חיה ברחובותיו? התמונה היא צילום מסך. הכרזה: 'ייצור ידע'

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

המענה הנדרש מחויב לשילוב פעילות אקטיבית יזומה, מלווה בפעילות אבטחה פסיבית בהיקף רחב. למאמץ האבטחה נדרשת נוכחות בשטח של מסה כמותית רחבה שחסרה למשטרת ישראל. לא צה"ל ולא משטרת ישראל, יכולים למלא משימותיהם רק על בסיס "צבא קטן וחכם". כאן המענה נזקק להתארגנות  על בסיס גיוס נרחב של  מילואים.

מתוך מאות אלפים לוחמים שצה"ל גרע מרשימת משרתיי המילואים הפעילים, יש לארגן כוח ייעודי שיימנה כמאה אלף לוחמים. ההפעלה תהיה בכפיפות למשטרת ישראל- משמר הגבול או בכפיפות לצה"ל פיקוד העורף. רגע לפני שתאבד את שארית ריבונותה, מדינת ישראל מחויבת למענה מערכתי מקיף למול האיום.

[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על דמי חסות (פרוטקשן) וכופרים בני חסות ('דימי'), לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!      

10 thoughts on “גרשון הכהן: טרור דמי החסות – נדרש מענה מערכתי מקיף

  1. Pingback: מאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. Pingback: המגזר הערבי בישראל באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  3. Pingback: פנחס יחזקאלי: להיות בן חסות - 'דימי' - בארצנו... - ייצור ידע

  4. Pingback: פנחס יחזקאלי: עשר כרזות על פוליטיקה, צבא ומדינאות: אוסף 23 - ייצור ידע

  5. בהחלט בכיוון הנכון.
    אבל לא צריך רק לחסל יתושים, צריך לייבש את הביצה.
    בהמשך ל"קיר הברזל" – להגיע למצב שממש לא משתלם לאוייבינו שמבית.

    זה דורש שינוי דיסקט, שינוי במדיניות ובהנחיות. גם בחוקים וגם במערכת המשפט והאכיפה. (החוקים לא צריכים לאפשר לשופטים שיקול דעת).
    למשל – שינוי הוראות הפתיחה באש: כל מי שמסיג גבול ונכנס לשטחים שאסורה הכניסה אליהם (כניסה לשטח חקלאי או פריצה לבית) – דמו בראשו. מותר ורצוי לפגוע בו בכל דרך. ובוודאי לא יילקח הנשק מהיורה אלא ברירת המחדל היא הנחה שהוא צודק ורק אם יוכח אחרת אז יילקח נשקו ויינקטו הליכים.
    למשל – מלחמה כלכלית קשה עם אכיפה דרקונית. כל מי ששותף לפשעים הללו יוכרז פושט רגל וכל רכושו יעוקל. אפילו סייען זוטר לעבירות הללו. אם לא יעזור – לעבור לענישה חמולתית.
    למשל – פסיקה של "בית משפט" בדואי שלצידו איום ברצח אם לא תשלם, בניגוד כמובן לפסיקת בימ"ש ישראלי – "השופט" ומערכת האכיפה הבדואית וכל המאיים ברצח יוגדר בקטגוריה ש"זכאית" לאכיפה מחמירה ועונשים כלכליים כבדים, בצד מאסר. ירצו להמשיך לנהל מערכת שבטית של כללים – אהלן וסהלן, אין בעיה כל עוד זה לא מתנגש עם מדינת ישראל, חוקיה ופסקי הדין שלה.

    זה דורש הרבה עוצמה ונועזות. לנתניהו לא היה את זה. מבחינתו – שקט שווה הכל. להרדים עד יעבור זעם ולשלם בהתפוררות המשילות והריבונות. גם אם היהודים סובלים וגם אם כל החברה בארץ סובלת וגם אם זה הפך לאיום אסטרטגי (שומר חומות אמרנו?).
    אין טווח זמן ארוך, הכל מרוכז באיך להחזיק את הכל שלא יתפוצץ ברגע זה בלבד. בכל נקודה בזמן, תמיד היתה לו אותה מדיניות (מגנומטרים – זוכרים?).

    כעת צריך מהפך.
    האם השלטון החדש יכול לעשות את זה?
    שאלה…

      • איזה פחד…

        לעומת מצב היהודם ההולך ומדרדר, הרי שמצב הערבים ממש משתפר.

        כשמאמר מסוג זה נכתב כזו, עם מרכיבים גזעניים, אין בו כל תרומה לתיקון המצב.

        ברור שמצב הביטחון האישי במדינה מדרדר. הטיפול לא יכול לבוא מנקודת המבט של ביטחון היהודים.

  6. Pingback: המגזר הערבי בישראל באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  7. Pingback: ריבונות באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  8. Pingback: מאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *