[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Lars Plougmann לאתר flickr]
[לאוסף המאמרים על טיפול משפחתי, לחצו כאן]
שאול שלו הוא פסיכותרפיסט ממוקד טראומה ויועץ משפחתי, המטפל ב'לצמוח אחרת'
פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף.
* * *
הילד לא רוצה להתלבש בעצמו, למרות שהוא יודע לעשות זאת. הוא דורש שילבישו אותו, בוכה, צועק ומתעצבן. הוא לא רוצה ללכת לגן או לבית הספר. האם להלביש אותו כדי שנוכל לצאת?
במצב כזה נוצר סוג של מלכוד בינינו לבין הילד. הילד פיתח את האסטרטגיה הזאת, ברגע שהוא תפס, שלהורים מאוד חשוב שהוא יהיה מוכן בזמן; ושהוא יכול לעכב אותם; ולהעסיק אותם בדברים שאינם נחוצים, מה שמכונה, העסקת יתר.
.
ההורים הלחוצים מנסים להלביש אותו; לשכנע אותו; לשחד אותו; ולכעוס - מערכת מצבים מיותרת, שמתפתחת בין הורה וילד. ההורים, בעצם, נופלים למלכוד שיצר עבורם הילד; ועושים את אותם דברים שהילד דורש. כך מתפתח לו דפוס של מערכת יחסים, שבה הילד מעייף את הוריו, כופה עליהם את רצונו למרות התנגדותם; הם נכנעים ונופלים למלכודת; והוא מצידו מפרש את התנהגותם כך, שזו בעצם אחריותם שלהם להלביש אותו; והוא פטור מהאחריות הזו. למעשה, הילד ממלכד את עצמו, כי הוא לא מפתח אחריות, ולא מפתח עצמאות.
[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pezibear לאתר Pixabay]
על ההורים להבין, שהם חייבים לשבור את הדפוס המעגלי שנוצר בינם לבין הילד; והדרך לצאת משם היא לבוא ולומר לילד: "שמע חמוד, אנחנו מפסיקים עם זה: אתה צריך להתלבש בעצמך; אבל אם לא תרצה, לא תהיה לנו ברירה אלא לקחת אותך לגן חצי לבוש או בפיג'מה; או שאולי נשיג מישהו שיישאר איתך בבית, אם לא תהיה מוכן בזמן".
דפוס דומה צריך להנהיג עם הילד בכל פעולה שהילד צריך לעשות בעצמו, אבל הוא החליט שההורים צריכים לעשות זאת במקומו. חשוב לנו מאוד להעביר את האחריות בחזרה אליו; וחשוב לנו מאוד שיבין שהוריו נחושים לשבור את דפוס ההתנהגות הזה בכל מחיר; אבל בצורה ידידותית, נקייה מכעסים.