אודי מנור: מורשת היסטורית ופרשת רבין ואלטלנה

[האונייה אלטלנה בוערת  מול חופי תל אביב... צילום: לע"מ. שם הצלם אינו מוזכר]

[האונייה אלטלנה בוערת מול חופי תל אביב... צילום: לע"מ. שם הצלם אינו מוזכר]

המאמר הזה עוסק בתפקידה של מורשת היסטורית; ומהו, בהחלט, לא תפקידה; ולאן מובילים אותנו מעוותי שכל 'משמאל' או 'מימין'...

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של אודי מנור, 366] [לקובץ המאמרים על יצחק רבין ומורשת רבין באתרנו, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 22 ביוני 2022

פרופסור אודי מנור (ראו תמונה משמאל) הוא היסטוריון של העם היהודי בעת החדשה, במכללת אורנים. היה חבר במפלגת העבודה. מחבר הספר: 'יגאל אלון - ביוגרפיה פוליטית 1980-1949'.

פרופסור אודי מנור (ראו תמונה משמאל) הוא היסטוריון של העם היהודי בעת החדשה, במכללת אורנים. היה חבר במפלגת העבודה. מחבר הספר: 'יגאל אלון - ביוגרפיה פוליטית 1980-1949'.

*  *  *

כמה מאות מלים על תפקידה של מורשת היסטורית ומה הוא בהחלט לא תפקידה ולאן מובילים אותנו מעוותי שכל 'משמאל' או 'מימין'.

אפשר היה להסתפק בדוגמה של רבין ואלטלנה אבל היא רק אחת, כי יש על הדרך את גנדי, ואת אלון, ובאמריקה יש בלי סוף שמות, וגם בבריטניה, ואיך אפשר בלי קולומבוס הקולוניאליסט, ודוד המלך, ועוד ועוד.

הטענה פשוטה בתכלית: על פי ההיגיון הרדיקלי השכיח בימינו, אין להנציח מורשתו של אף אחד, כי בעוד דור או שניים, יתחוור בוודאות שהמורשת של איקס פוגעת ברגשותיו של מישהו.

[לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של נחום גוטמן, אוניית הכושים, שראה אור בהוצאת כתר, ב- 1988. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

"כי אשה כושית לקח" אמר משה כנגד אהרון. משה אמר "כושי"? למחוק את התנ"ך. נחום גוטמן כתב על 'ספינת הכושים' (כן, גוטמן כתב על ספינת הכושים)? – לשרוף את בית גוטמן ולשנות את שם הרחוב המנציח את שמו. הרעיון ברור, נתמקד לרגע ברבין ואלטלנה.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של נחום גוטמן, אוניית הכושים, שראה אור בהוצאת כתר, ב- 1988. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

העובדות הן אלו:

יצחק רבין הגיע לחופשה (זו הייתה ההפוגה הראשונה במלחמת השחרור) כשאנשי אצ"ל החלו לבצע בתל-אביב את העבירה החמישית שלהם כנגד המדינה (הארבע הקודמות היו: הבאת ספינת נשק ללא אישור של הממשלה; עריקת חיילים מבסיסיהם; ירי על חיילי צה"ל בחוף ויתקין; סירוב פקודה של קברניט אלטלנה מצד חיל הים הישראלי לעמוד במקום).

הואיל ויצחק רבין היה הקצין הבכיר הוא קיבל את הפיקוד על האירוע. הפקודות בכל אופן הגיעו מממשלת ישראל. הנטייה להפוך כל דבר לאישי מובנת עד גבול מסוים. אבל היא מגוחכת בלשון המעטה, בכלל ובפרט כשמדובר בסוגיות ציבוריות כמו אלטלנה, ממשלת ישראל, וכן הלאה.

רבין היה קצין בכיר שמילא פקודות. לא חסרים רדיקלים שיקפצו ברגע זה ויגידו שזה בדיוק מה שעשו הנאצים. מילאו פקודות.  אלא שעל פי האווילות הזו לפיה אין לציית לכל פקודה, כל שוטר כרגע, כל חייל, כל טייס וכל חובל, אמור להחליט בעצמו מה לעשות עם הניידת, עם המאג, עם ה16F והצוללת.

במטוס יש בדרך כלל שני אנשי צוות. מלחמת האזרחים שהם יקיימו בקוקפיט תהיה קצרה ללא ספק, אבל מה עושים במקרה של צוללת שבה משרתים כמה עשרות חיילים שעל פי ההגיון הנפלא שמי שמציית לפקודות הוא נאצי ושלכן אסור לציית באופן עיוור לפקודות אלא 'להפעיל שיקול דעת' ואם לא הפעלת אז במקרה של רבין אתה רוצח??

לעולם לא נדע מה שכיח יותר בעולמנו: טמטום או רשע. 

[בכרזה: לעולם לא נדע מה יש בעולמנו יותר - טמטום או רשע... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי kaboompics לאתר Pixabay הכרזה: ייצור ידע]

[בכרזה: לעולם לא נדע מה יש בעולמנו יותר - טמטום או רשע... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי kaboompics לאתר Pixabay הכרזה: ייצור ידע]

[בתמונה משמאל: זאב ז'בוטינסקי במדי הצבא הבריטי. המשותף לו ולאחרים שהזכרתי הוא, שהם רצו טוב, פעלו לטוב, עשו טוב וגם טעויות. ולכן, לכל אחד מהם יש מורשת... התמונה היא נחלת הכלל]

מי שרוצה להבין את פרשת אלטלנה חייב לחזור אחורה בזמן לשנת 1922 לכל המאוחר. זו השנה בה קמה הציונות הרוויזיוניסטית, שהונהגה על ידי איש חכם וכשרוני בשם זאב ז'בוטינסקי (ראו תמונה משמאל), שהיה כל כך פטריוט לעמו שהוא היה מוכן לעשות כמעט הכל על מנת להציל אותו. אך הבעיה הייתה שרוב הציונים האחרים, שהיו פטריוטים, מוכשרים ונמרצים לא פחות וחלקם בהרבה ממנו, לא הסכימו עם דרכו.

[בתמונה משמאל: זאב ז'בוטינסקי במדי הצבא הבריטי. המשותף לו ולאחרים שהזכרתי הוא, שהם רצו טוב, פעלו לטוב, עשו טוב וגם טעויות. ולכן, לכל אחד מהם יש מורשת... התמונה היא נחלת הכלל]

בעוד הם, רובם בכל אופן, קיבלו מראש את כללי המשחק, הוא ורוב מעריציו אמרו שאין דבר כזה כללי משחק ואם יש כללי משחק הם קובעים את כללי המשחק כי הם מדברים בשם 'העם'. נשמע מוכר? בדיוק. היום יש לנו ראש ממשלה כזה. והוא מוקף בעשרות אלפי מעריצים מסוג זה והדברים ידועים.

אם לחזור להיסטוריה הסבוכה: מי שיטרח ללמוד אותה יגלה שהציונים הפלא ופלא לא פעלו בחלל ריק. הם היו תלויים בכספים מאמריקה, ברצון טוב מלונדון, ברצון רע מאל קודס ויפו, ועל זה יש להוסיף פגעי מזג אוויר, ארבה, מוסוליני, היטלר ושאר מזיקים.

במצב כזה הדרך היחידה להתקדם הייתה לקבל מרות של המוסדות הנבחרים. רבן גמליאל כידוע גזר על רבי יהושע לבוא אליו במקלו ותרמילו ביום בו מתקיים על פי חשבונו יום הכיפורים. על האופן בו משה ואהרון שמו שוטרים ושופטים בשערים כולנו למדנו בבית הספר היסודי. אבל מסתבר שכזה מגיע למציאות מורכבת, יש כאלו השומעים רק את עצמם, וככל שהם מיעוט זניח יותר, כך מתחזקת אצלם נטייה מסוכנת זו.

מייסדי האצ"ל ייסדו את האצ"ל כי הם שמעו רק את עצמם, וכך גם מייסדי הלח"י שפרשו מהאצ"ל כי הם שמעו רק את עצמם. ומי היו "לוחמי חירות ישראל"? כנופיית בריונים שהחזיקה בשלושים אקדחים ובכמה עשרות אלפי מלים ריקות, ופה ושם רצחה אנשי אצ"ל, אנשי הגנה וסתם יהודים שלא קיבלו את התזות הכנעניות שלהם אבל החזיקו בכמה לירות בבנק בפתח תקווה.

[בתמונה: האלטלנה בוערת... התמונה באדיבות מרכז מורשת מנחם בגין. שם הצלם אינו מוזכר]

[בתמונה: האלטלנה בוערת... התמונה באדיבות מרכז מורשת מנחם בגין. שם הצלם אינו מוזכר]

ובכן, אל מול הטרור הזה – אין מלה אחרת, מה לעשות, זה מה שזה היה – הופעל הסזון על ידי המוסדות הנבחרים (נ ב ח ר י ם – וזה המקום להזכיר שהציוני הדגול ז'בו, כשלא קיבל מספיק מנדטים מ'העם', החליט להחליף את 'העם' – דברים המיוחסים ליצחק בן-אהרון, 1977, כשלמעשה מדובר בעוד שקר -  וב- 1935 הקים ז'בו 'הסתדרות ציונית חדשה' כאילו לא היה עד אז כלום כי אם הוא לא שם אז אין כלום).

סזון פירושו ציד, וציד זה מה שהיה, כלומר עברייני האצ"ל והלח"י 'ניצודו' על ידי הזרוע הצבאית של הישוב המאורגן, כדי שיפסיקו לחבל (זו המלה, מה לעשות, אין מלה אחרת, ל ח ב ל) במאמץ המדיני הציוני המסובך, שמטרתו הייתה למזער את נזקי הבוגדנות הבריטית, את נזקי המדיניות האנטי-ציונית ההגיונית מאד של משרדי החוץ והביטחון האמריקני (שנלחצו על ידי חברות הנפט והליגה הערבית), ולעשות את מה שרוויזיוניסטים-ציונים לא הבינו אף פעם כי מתחת למלים הגבוהות על זקיפות הקומה אין כמעט כלום כי לא יכול להיות שם כלום: להשיג את הרבי מיעוטו (מדינת חלוקה ביד הטובה מארץ ישראל השלמה על העץ).

[בתמונה: "אלטלנה" עולה בלהבות ליד חופי תל אביב (מול חוף פרישמן). התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: "אלטלנה" עולה בלהבות ליד חופי תל אביב (מול חוף פרישמן). התמונה היא נחלת הכלל]

זה הסיפור שקדם לאלטלנה. האנייה הזו עליה פנטזו לוחמי החירות של האצ"ל, שתכננו לכבוש את ארץ ישראל באמצעות משט אדיר של ספינות עמוסות נשק ואנשים, אבל כהרגלם בכל הקשור לפער בין דיבורים למעשים הצליחו לארגן שתי ספינות, אחת מהן אלטלנה והשנייה אלטעקאקר ששכחתי כרגע את שמה, וגם את זה הם לא היו מצליחים לעשות ללא עזרה של בעלי עניין מממשלת צרפת שהעניין שעניין אותם היה לדפוק קצת את הבריטים.

אלטלנה יצאה לדרכה אחרי הקמת המדינה, מעט אחרי שדוד בן גוריון נכנע ללחצו של האגף המתון במנהלת העם (ממשלת ישראל של אותם ימים): במקום לדרוש את המובן מאליו בימינו – גיוס אישי של כל בוגר אצ"ל או לח"י לצה"ל שהוקם 12 יום אחרי הכרזת המדינה – הסכים בן-גוריון שכמה יחידות של אצ"ל ימשיכו לשמור על המסגרת שלהן בתוך צה"ל. ההשוואה לפלמ"ח חסרת שחר כמובן, כי הפלמ"ח היה המסגרת הסדירה של כוח המגן שהיה כפוף למוסדות היישוב, מוסדות בהן אצ"ל לא הכיר.

ב-1 ביוני נחתם הסכם בין מדינת ישראל לבין 'המחנה הלאומי' – האצ"ל בשבילכם – במסגרתו מוכנים אנשי בגין להכיר במדינת ישראל (הקדימו אותם האמריקנים ליתר דיוק, הנשיא טרומן שללא לחצו של 'וייצמן הבוגד' [כך כינו אותו צדיקי הרוויזיוניזם למקרה שחשבתם שאשמת הבגידה היא המצאה בת ימינו] הוא לא היה עושה זאת 11 דקות לאחר הכרזת העצמאות של דוד בן גוריון בה' באייר תש"ח).

[בתמונה: נשיא ארצות הברית, הארי טרומן, עם חיים וייצמן. ללא לחצו של 'וייצמן הבוגד' [כך כינו אותו צדיקי הרוויזיוניזם למקרה שחשבתם שאשמת הבגידה היא המצאה של הקיסר הנוכחי ומלחכי פינכתו] הוא לא היה מכיר במדינת ישראל, 11 דקות לאחר הנאום המפורסם של דוד בן גוריון. התמונה באדיבות בית ויצמן)

[בתמונה: נשיא ארצות הברית, הארי טרומן, עם חיים וייצמן. ללא לחצו של 'וייצמן הבוגד' [כך כינו אותו צדיקי הרוויזיוניזם למקרה שחשבתם שאשמת הבגידה היא המצאה של הקיסר הנוכחי ומלחכי פינכתו] הוא לא היה מכיר במדינת ישראל, 11 דקות לאחר הנאום המפורסם של דוד בן גוריון. התמונה באדיבות בית ויצמן)

אז ב-1 ביוני האצ"ל מואיל בטובו להצטרף למדינה (תוך שהוא מקפיד להסביר שירושלים על פי החלטת עצרת האו"ם – גוף שהאצ"ל מסרב להכיר בו לכל צורך אחר – לא שייכת למדינת ישראל ולכן ממשלת החלוקה כלומר חבורת הבוגדים בראשות בן גוריון לא שולטת בה, שטות והבל שבן גוריון כמובן דחה על הסף כי לא במקרה אין במגילת העצמאות שרטוט גבולות כפי שדרש למשל שר המשפטים ד'אז פנחס רוזן).

הפלא ופלא: עוף החול ממש. אותו האצ"ל שלכאורה הסכים להתפרק ב-1 ביוני, מודיע ב-15 ביוני במכשיר קשר מלב ים על ספינת נשק המתקרבת לחופי הארץ, ללא אישור של ממשלת ישראל. ב-20 ביוני הגיעה אלטלנה, בהוראת הממשלה שלא הייתה לה ברירה אלא לקחת אחריות עליה, לחוף ויתקין.

עוד באותו היום ולמחרת התבצעו עבירות הנזכרות שבכל מדינה אחרת היו מובילות את מבצעיהן לכלא באשמת בגידה. אבל בן גוריון וממשלתו הבליגו כי זו הייתה השיטה המועדפת על ידם שהביאה אותם להישגים מרובים.

ב-21 ביוני התחולל קרב בחוף כפר ויתקין בין מיליציית אצ"ל לכוח של צה"ל, אז גם נפלו הקרבנות הראשונים. בערבו של אותו היום יצאה האנייה לדרכה לתל אביב. חיל הים הישראלי פקד עליה לעצור אך היא סירבה פקודה ובהיותה גדולה וחזקה מחיל הים הישראלי (שמנה אז שתי ספינות עלובות למדי) היא המשיכה בדרכה לתל אביב.

ב-22 ביוני התחוללו קרבות בכמה מקומות בעיר. חיילי צה"ל שעד שלושה שבועות קודם היו טרוריסטים של אצ"ל, לקחו את נשקם הצה"לי, סירבו לפקודות של מפקדיהם, חלקם השתלטו על רכב צהל שנסע ליד ראשון-לציון, ובאיומי אקדח אילצו את קצין צהל שנהג ברכב זה לפרוץ עבורם מחסומים בדרכם לחוף. אחרים פשוט ירו על מחסומי צהל והמשיכו הלאה לחוף תל אביב.

ב-22 ביוני בשעה 1600 קיבל התותחן של סוללת תותחים קטנה שהוצבה מול האנייה לירות פגז ברק-עשן באמצעותו מטווחים את התותח בנוהל קבוע: פגז אחד אובר-שוט, השני אנדר-שוט ואז אם יש צורך, הפגז השלישי שכבר יהיה פגז רגיל, יקלע בול במטרה.

צחוק הגורל ולא תותח קדוש: הפגז הראשון, פגז ברק-עשן כאמור, במקום לעוף מעל לאנייה פגע בסיפונה, ובהיותו נושא חומרים המייצרים ברק ועשן (זו הסיבה שהפגז נקרא ברק-עשן, לפעמים, בניגוד למקרה של 'המחנה הלאומי', יש קשר ישיר בין שם של משהו לבין מהותו) הוא חולל דליקה, והשאר היסטוריה.

מסתבר שאפשר היסטוריה; אבל אפשר גם היסטריה. כך עושה 'הימין' למורשת רבין בעניין אלטלנה (הגדיל לעשות עיתונאי ידוע שכתב באחד מימי הזיכרון לרבין – אלא מתי? – שמי שירה בתותח על יהודים שלא יבוא בטענות על שיהודי ירה באקדחו עליו), וכך עושה 'השמאל' למורשת רבין בעניין אוסלו והשלום.

יהיו שיקראו להשמדת המורשת של רבין, אבל דרך יעילה בהרבה היא לא להשמיד אלא לשכתב. אמנות השקרים -באמצעות -חצאי - אמיתות איננה שמורה לאף צד. היא ממאפייניה המרכזיים של הפוליטיקה הרדיקלית על כך סוגיה: ביטחון, חברה, כלכלה, מגדר וסביבה. או במלים אחרות, פשיזם יכול לבוא בכל צבע ובכל לבוש: שחור, חום, ירוק, כיפה סרוגה ושמלה.

תראו מה למשל עושה חלק מהציונות הדתית עד היום לאלוף במיל' גרשון הכהן, על שהעז לנקוט ממלכתיות ולמלא החלטת ממשלה שמוכרת בשם 'ההתנתקות'. האם הייתה זו החלטה חכמה? לא בטוח. האם היו לה מניעים אישיים של שרון? להערכתי לא, אבל אולי אני טועה. כך או אחרת, לא זו הנקודה.

הנקודה היא כללי המשחק ומורכבותה של המציאות. במקרה של אלטלנה או ההתנתקות, מדובר היה בהחלטת ממשלה, וכללי המשחק מחייבים את הזרוע המבצעת של הרשות המבצעת למלא את החלטות הממשלה. זה מה שעשה צה"ל (ולא 'יצחק רבין') בקייץ 1948, וזה מה שעשה צה"ל, בפיקודו של גרשון הכהן, בקייץ 2005.

[תראו מה סנדלי השורש עושים למשל עד היום לאלוף גרשון הכהן, על שהעז לנקוט ממלכתיות ולמלא החלטת ממשלה שמוכרת בשם 'ההתנתקות' או 'הגירוש'... התמונה: דובר צה"ל. שם הצלם אינו מוזכר]

[תראו מה סנדלי השורש עושים למשל עד היום לאלוף גרשון הכהן, על שהעז לנקוט ממלכתיות ולמלא החלטת ממשלה שמוכרת בשם 'ההתנתקות' או 'הגירוש'... התמונה: דובר צה"ל. שם הצלם אינו מוזכר]

לפי הגיון מבקריהם, ביום שממשלה אחרת תחליט החלטה שלא תראה להם, חובתם של מתנגדי ההחלטה לסרב פקודה. אבל בתשעה באב הם יבלבלו את המוח על שנאת חינם וחורבן הבית.

האם ממשלות בישראל מקפידות למלא החלטות שלהן? ממש לא. האם זה משנה את העיקרון? ממש ולגמרי ולחלוטין לא. כי אם אין כללי משחק אין כלום.

ומורשתם של אישים כמו קולון (קולומבוס בשבילכם), ג'פרסון, לינקולן, בן גוריון, אלון וכאלו שלא זכו ששמם יסתיים באון, כמו רבין ובגין ואפילו פרס, היא אחת ויחידה: הם עשו היסטוריה, ועל היסטוריה מתווכחים בכבוד הדדי אבל קודם כל על בסיס עובדות.

פרופסור אודי מנור: ומורשתם של אישים כמו קולון (קולומבוס בשבילכם), ג'פרסון, לינקולן, בן גוריון, אלון וכאלו שלא זכו ששמם יסתיים באון, כמו רבין ובגין ואפילו פרס, היא אחת ויחידה: הם עשו היסטוריה, ועל היסטוריה מתווכחים בכבוד הדדי אבל קודם כל על בסיס עובדות. הכרזה: ייצור ידע

[הכרזה: ייצור ידע]

איך מסיימים מאמר כזה?

לא ברור. כי אולי כל מה שאני כותב כאן על עצמי אני כותב, ולא, אינני בן גוריון ולא אלון וגם לא ג'פרסון ולינקולן, אלא במובן קטן אחד שחל על כולנו: אנושיותנו המורכבת. כי אנשים הם כל מיני דברים. המשותף לכל אלו שהזכרתי, כולל כמובן ז'בוטינסקי, הוא שהם רצו טוב, פעלו לטוב, עשו טוב וגם טעויות.

ולכן, לכל אחד מהם יש מורשת; וכך, גם לכל אחד מאיתנו. לא כזו המצדיקה רחובות ופסלים ושירים ומונומנטים, אבל כן, כזו שנשמרת בבטן, בראש ובלב של מי שמכיר אותנו, ומוכן לראות אותנו במורכבותנו האנושית, תכונה שהולכת ונטחנת עד דק בטירוף הפוסט-מודרני הנוכחי.

שלמה נקדימון ב'הארץ': המיתוס והשקר: מה באמת היה תפקידו של רבין בהטבעת האלטלנה הנראטיב המוכר של פרשת אלטלנה מציב את יצחק רבין על עמדת "התותח הקדוש" של צה"ל, שהעלה באש את אוניית העולים והנשק של אצ"ל בחוף ימה של תל אביב ב–1948. אך בדיקה מעמיקה בזיכרונותיהם של המעורבים בפרשה מגלים שלרבין לא היתה כל נגיעה לתותח וכי הוא נקלע באקראי למערכה ונכרך בה עד צוואר. הטעויות, ההטעיות ואי־ההבנות שכמעט הובילו למלחמת אזרחים

[למאמרו של שלמה נקדימון ב'הארץ', לחצו כאן]

[לקובץ המאמרים על יצחק רבין ומורשת רבין באתרנו, לחצו כאן] [להרחבת במושג: 'מורכבות', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

One thought on “אודי מנור: מורשת היסטורית ופרשת רבין ואלטלנה

  1. Pingback: יצחק רבין ומורשת רבין באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.