[רוני גמזו: גם כניסתו המתוקשרת של הפרויקטור הלאומי למאבק בקורונה פרופ' רוני גמזו לא עשתה את ההבדל הגדול והוא אינו מצליח להותיר את רישומו על מצב התחלואה במדינה... התמונה היא צילום מסך]
[לאוסף המאמרים: "הכל על הפרויקטור, רוני גמזו, ומלחמתו בקורונה", לחצו כאן]
ד"ר דורון מצא הוא אנליסט, מרצה, חוקר ומומחה בתחום הסכסוך הפלסטיני- ישראלי, ערביי ישראל והחברה הישראלית.
* * *
המאבק הישראלי בקורונה אינו נוחל בינתיים הצלחה רבה. לעומת גל התחלואה הראשון של חודשים פברואר עד אפריל 2020 - שבמסגרתו נקטה המדינה צעדים מוצלחים לבחינת המגיפה - העשייה לבלימת הגל השני שחפף את חודשי הקיץ מתבררת כמוצלחת הרבה פחות.
סדר גודל של כאלפיים נדבקים ליום, מאות מאושפזים וקרוב לאלף נפטרים הם נתונים המדברים בעד עצמם. התחושה היא שישראל כמעט ויתרה על היכולת להעמיד מענה אסטרטגי משמעותי ואפקטיבי ולמעשה מטילה על הציבור את האחריות האישית לגורלו. ברצותם יתגוננו ויישמרו לנפשותיהם וברצותם יפרו את הכללים ויעלו את רף התחלואה.
[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'אפקטיביות', לחצו כאן]
גם כניסתו המתוקשרת של הפרויקטור הלאומי למאבק בקורונה פרופ' רוני גמזו לא עשתה את ההבדל הגדול והוא אינו מצליח להותיר את רישומו על מצב התחלואה במדינה, ונשאלת השאלה מדוע, כי לכאורה גמזו נכנס לתפקידו בתנאים לא רעים. אמנם בנסיבות בהן התחלואה עלתה, אבל גם תחת תמיכה ציבורית בגלל אותו מצב, עם גיבוי של המערכת השלטונית ותמיכה של משרד הבריאות. אולם, למרות תנאי המעטפת שלכאורה עמדו לצידו של הפרויקטור הלאומי, היה עניין מהותי אחר שעמד לו לרועץ.
גמזו הביא איתו לתפקיד תפיסת עולם מאד מגובשת, שייתכן כי אפילו קסמה למי שמינה אותו, בהשוואה למשל למועמד הראשון לתפקיד, פרופ' גבי ברבש, שסירב לקחת על עצמו את המינוי. גמזו הציג תפיסה שנשענה על שלושה עקרונות מפתח שהיו שזורים האחד בשני:
- הראשון, ניתן להוריד את רמת התחלואה באופן הדרגתי ומתון לרמה של מאות בודדות של חולים עד חודשי הסתיו.
- השני, יש לשמור על האיזון בין בריאות וכלכלה.
- השלישי, מתחייב חוזה חברתי בין המדינה ובין אזרחיה שמחייב את הראשונים להימנע מצעדים קשים נוסח סגר ואת האחרונים לאחריות ושיתוף פעולה במילוי כללי ההתגוננות והריחוק החברתי.
[להרחבת המושג: 'שיתוף פעולה', לחצו כאן]
שלוש ההנחות הללו ייצגו תפיסת עולם רכה שמזכירה מאד תהליך שינוי בארגונים ששמה לה למטרת קצה להימנע מסגרים מוחלטים עדי להגן על הכלכלה באמצעות הורדה איטית של תחלואה המבוססת לא רק על שיפור מערך הבדיקות האפדימולוגיות שמתקשה להתמודד עם תחלואה של אלפים, אלא בעיקר על משמעת ציבורית אישית קולקטיבית, על שיתוף הפעולה של האוכלוסייה עם הנחיות ההתגוננות ועל מאמץ של המדינה לייצר סדר במערכת הכללים הנוגעת לאותה התגוננות ולקבוע היגיון במה שהוגדר על ידי רבים ככאוס, לשון אחר: מדוע איקאה נפתחה ומופעי התרבות נותרו סגורים.
אבל, כמו כל גנרל שיוצא למערכה גמזו נמנע לעשות את הדבר המתבקש; והוא, לבצע התאמה בין התכנית לבין תנאי השטח. גם אם הרעיון המכונן היה נכון ברמת התאוריה, הוא היה בעייתי בכל הנוגע לתנאי הבסיס שלא התקיימו; ולא תאמו את המודל העסקי או הבריאותי שהביא איתו גמזו.
משהו עמוק היה פגום בתהליך התכנון והסנכרון שהיה צריך להתבצע בין האסטרטגיה הכוללת לבין האופרציה. ספציפית, גמזו כשל בשני עניינים הנוגעים לחוסר הבנת תנאי המערכת; ושניהם קשורים זה בזה מאחר והם נובעים מאופייה ודמותה של החברה הישראלית.
- הראשון, הוא חוסר ההבנה לגבי נוכחותו של אינדיוואליזם פרוע והיעדר משמעת ואחריות חברתית משותפת שאפשרה למדינות אחרות, בעיקר בדרום מזרח אסיה, למשל, סין, דרום קוריאה, יפן ובניו זילנד לנהל את המשבר באמצעות רתימת הציבור להנחיות המדינה. בישראל התרופפה המשמעת כבר אחרי קצת יותר מחודש של סגר בואכה הגל השני שמצא את החברה הישראלית קשובה הרבה פחות להנחיות הריחוק החברתי והרבה יותר עסוקה בניסיון להחזיר לעצמה את חייה הקודמים טרום התפרצות המגיפה. 'האני' גבר על 'האנחנו'. ההווה גבר על העתיד. במציאות כזו היכולת של גמזו באמצעות מופעי תחנונים לציבור לשתף פעולה עם ההנחיות המלווים באזהרות חוזרות ונשנות על סגר והגבלות אפשריות היו מעט פתטיים ולא נמצאה יד ישראלית ציבורית מושטת לזו של הפרויקטור הלאומי, שהחל להראות יותר ויותר קצר רוח ואפילו מיואש.
- השני, הוא ההתעלמות מהרכיב הקהילתי שיש בחברה הישראלית שמתבטא בכך שקבוצות שונות פועלות מתוך שיקול מגזרי ואינטרס קבוצתי. הדבר בא לידי ביטוי חריף במהלך המשבר על רקע הניסיון של גמזו לייצר סדר בבלגן ההנחיות והכללים, דרך הכנסת לוגיקה והיגיון המבוסס על נתונים וראייה מבדלת וכירורגית של המציאות, בדומה לגישתה המודרניסטית של יו"ר ועדת הקורונה חברת הכנסת שאשא ביטון.
[להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'סדר', לחצו כאן]
מכיוון שגישה זו מחייבת העמדת פתרונות נקודתיים אל מול מציאות מגוונת וגדושה, נכנס גמזו לשדה הקרב האמיתי של מערך הקהילות במדינת ישראל שפעלו כל אחת כדי למקסם את האינטרסים הייחודיים שלה מול האחרים. הדוגמה המובהקת ביותר היא הנסיעה לאומן שהוציאה את הקהילה המסורתית והברסלבית למאבק תחת הכותרת מדוע ההתגודדות בבלפור מותרת ובאומן אסורה.
כמובן שלא מדובר רק בקהילות סוציולוגיות וחברתיות, אם כי גם בקהילות עסקיות וכלכליות, כמו מסעדנים, אנשי בידור, עובדי הוראה ועוד שמרגע שהמדינה תחת ההיגיון של גמזו נטתה להפעלת גישה נקודתית וכירורגית לגבי המותר והאסור תחת צל הקורונה, הפכו לגורמים שנאבקים על משאבים סקטוריאליים תחת טיעונים הנוגעים לקהילה ולמגזר הספציפי שלהם.
כך הפך המאבק בקורונה לשדה קרב בין הקהילות השונות; שגייסו כל אחת דוברים, מומחים וטיעונים כדי לחזק את עמדותיהן, מה שהכניס את גמזו לשדה הפוליטי ששחק את אמינותו ואת יכולתו לנהל מדיניות אפקטיבית בסבך הקונפליקטים הפוליטיים והחברתיים אליהם נקלע.
גמזו לא השכיל להבין את המפגש הקטלני שבין האינדיבדואליזם (הצרכני) לבין הקהילתיות (הסקטוריאלית) של החברה הישראלית. שני אלה דרסו את תפיסת העל שלו, בכל הנוגע לרתימת הציבור להנחיות משרד הבריאות ובכל הנוגע לתפור חליפות מענה ייחודיות לכל סקטור / מגזר / קהילה.
באופן זה ההתגודדויות נמשכו ובמקביל הוחרף המאבק הפוליטי בין הקהילות השונות על מקסום התועלות הקיבוציות שלהן כאשר המדינה (כלומר גמזו עצמו) הסתבך במשאים ומתנים מתישים, מול כל אחד מהמגזרים.
הדבר הביא לידי כך; שלא רק שנמנעה שרשרת ההדבקות, גם בנסיבות של עונת הקיץ שהוציאה את הציבור מהבתים, אלא שהדיון הבלתי נגמר מול הסקטורים והקהילות, הביא לתוצאה הפוכה של תהליך גורף של הקלות (חידוש הטיסות, חידוש מופעים ועוד) שהקל על התפשטות המגיפה.
במציאות הזו, הרעיון המכונן להתמודדות עם הקורונה צריך להיות הפוך. במציאות של פוסט מודרניזם חברתי קיצוני (או בלשון התקשורת - כאוס) מה שנדרש הוא לאו דווקא להתמסר להגיונות שלו, אם כי מהלך הפוך בטיבו של יצירת גבולות. המדינה צריכה לגלות מחדש את נוכחותה שהלכה לאיבוד בין הגל הראשון לבין הכל השני של הקורונה.
את מקומו של המשא ומתן בין המדינה ובין המגזרים; ואת מקומו של החלום על אחריות הציבור; צריך להחליף רעיון אופרטיבי, המבוסס לפחות לטווח זמן קצר על משטור ויצירת כללי התנהלות אחידים לכל הקהילות; ללא הנהגת קריטריונים שונים ונבדלים.
המשמעות המעשית הנגזרת מכך היא סגר כללי והרמטי לפרק זמן קצר בן שבועות אחדים (מגובה בתוכנית כלכלית ממשלתית) שיוכל לעשות סוג של restart למערכת ולהוריד דרמטית את רמת התחלואה.
בשונה מהסבב הראשון של הקורונה, ישראל מצוידת כיום ביותר מידע וניסיון כדי למנוע את התקלה של הגל הראשון והתפרצות מחודשת של המגיפה בעקבות הבלימה שתבוא. לעיתים הדרך הקצרה והקשה היא התשובה האמיתית, ודאי בהינתן המשמעות הקטלנית של המגיפה ולא כל שכן ההכרה בחומרי הגלם שמהם עשויה החברה הישראלית שהופכים מענה מסוג מסוים (שיטת גמזו) ללא אפקטיביים ומענה מסוג אחר (שיטת ברבש) לרלוונטית הרבה יותר.
אתה ממהר להספיד את גמזו
ככל המצב יהיה גרוע
כך יאפשרו לגמזו לעשות את הדברים בדרכו
גם החרדים יפנימו
גם הערבים יפנימו
ואפילו שר החינוך יפנים שחינוך זה לא צבא
וההורים וילדים הם לא חיילים במלחמה
חחח… או שלא. אבל הם במילכוד. לא יכולים איתו ומסוכן בלעדיו