פנחס יחזקאלי: אינטואיציה ככלי לקבלת החלטות: אדולף היטלר כמקרה בוחן

[בתמונה: האינטואיציה של אדולף היטלר הייתה בשיאה, כל עוד התמיד בחיים טובים, משוחררים כמעט ממחויבויות פורמליות; מרגע שהשתעבד לסדר יום חיילי עם קציניו, כבתה האינטואיציה שלו. הוא קיבל החלטות, במקרה הטוב עם המוח; ובמקרה הרע עם הלב; והתוצאות בהתאמה. היא נחלת הכלל. מאוסף Getty Images]

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תפיסה ותפיסה חברתית ומשמעויותן, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 23 ביולי 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

כשהתחילה מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939, הייתה תכניתו של הצבא הגרמני להתקפה על צרפת בינונית ונטולת ברק; ובעצם, הייתה זהה לתכנית שנכשלה במלחמת העולם הראשונה, באוגוסט 1914 (דייטון, 1986, עמ' 165-164):

הארמיות הגרמניות תוכננו לנוע דרך ארצות השפלה, בתנועה הדומה לדלת ענק הסובבת על צירה, המצוי בלוקסנבורג, כשהחלק הרחוק של הדלת נוגע בחוף תעלת לה מאנש. אם תצליח דלת זו להיסגר במבואות פריס, מה טוב; אם לא, ייערך קרב איתנים זה במישורי פלנדריה הרחבים, שדה קרב החביב על אירופה זה מאות שנים".

בנות הברית ניחשו, שזו אכן תהיה התכנית הגרמנית; ונערכו בהתאמה. "נראה לי משפיל, אם לא חמור מזה, שהדור שלנו לא יכול לעשות משהו טוב יותר מאשר לחזור על מתכון ישן"... כתב הגנרל הגרמני אריך פון מנשטיין, בספרו "ניצחונות אבודים".

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בתמונה: הגנרל פון מאנשטיין רוכן על השולחן קיצוני משמאל ליד אדולף היטלר... "נראה לי משפיל, אם לא חמור מזה, שהדור שלנו לא יכול לעשות משהו טוב יותר מאשר לחזור על מתכון ישן"... התמונה היא נחלת הכלל] 

אדולף היטלר היה רחוק מאוד מלהתלהב מתכניות המטה שלו. הוא ניסה להשיג עליה בפרטים שונים; ונאמר לו שהשינויים שהציע אינם אפשריים...

בסוף אוקטובר 1939, סיפר היטלר לגנרל אלפרד יודל, ראש אגף המבצעים בהנהגה המבצעית של הפיקוד העליון הגרמני (OKW), על "השראה פתאומית" כלשונו של תכנית אלטרנטיבית; לתקוף את צרפת דרך הארדנים. כיוון שלא סמך על מטהו, פנה אל איש המקצוע העיקרי שהבין בטנקים וביכולותיהם: הגנרל היינץ גודריאן. לימים, אימץ היטלר תכנית דומה שהוצעה על ידי הגנרל מאנשטיין; שהביאה להישג הגדול ביותר בדברי ימי המלחמה: כיבוש אירופה המערבית ב- 6 שבועות...

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העברית של ספרו של לן דייטון, 'מלחמת בזק. מעליית היטלר עד נפילת דנקירק', שראה אור ב- 1986, בהוצאת מערכות]

זה לא המקרה הראשון שבו אינטואיציה של מנהיג הכריעה מלחמות. מנהיגים שהובילו שינויים כבירים היו, בדרך כלל, בעלי אינטואיציה חריפה. כך למשל, מספרים על נפוליאון בונפארט חש תמיד, היכן יציבו יריביו את מרכז הכובד של צבאם, ובתנועה מהירה היה מגיע לשם ומכה בהם לפני שהספיקו להתארגן.

אדולף היטלר הוא מקרה בוחן מצוין לטעמי, לבחון את היתרונות והמגבלות של השימוש באינטואיציה על ידי מנהיגים ועל התפקיד שהיא ממלאת בהנעתם לשנות את המציאות. זאת מהטעמים הבאים:

  • הסלידה הטבעית שלנו ממה שהוא מייצג תסייע לנו לא להעניק לו סופרלטיבים מיותרים, כדי להוכיח טיעון כזה או אחר.
  • מעטים המנהיגים שהלכי רוחם ופעולותיהם תועדו בקפדנות כמו במקרה הזה.

[בתמונה: אדולף היטלר הוא מקרה בוחן מצוין לטעמי, לבחון את היתרונות והמגבלות של השימוש באינטואיציה על ידי מנהיגים ועל התפקיד שהיא ממלאת בהנעתם לשנות את המציאות... המקור: Getty. התמונה היא נחלת הכלל]

אבל, בואו ונתחיל מההתחלה: אינטואיציה - המשגה

שלושה כלים נתן לנו הקב"ה לקבל החלטות: המוח; הלב / הרגש והאינטואיציה.

אינטואיציה היא אחד הכלים האפקטיביים ביותר שיש לנו לקבל החלטות - בנוסף לשכל שלנו; ולרגש שמוליך אותנו לעתים. היא מגובה בידע המקצועי ובניסיון החיים שצברנו; ופעמים רבות היא מוליכה אותנו לפתרון הנכון עבורנו. הבעיה היא, שב'עידן השכל', אנשים מתקשים להתחבר לאינטואיציה שלהם או שאינם מצליחים לבודד אותה מהחשיבה ומהרגש...

אלברט איינשטיין היה זה, שהיטיב להסביר את ההבדל בין חשיבה רציונלית לאינטואיציה (ראו הכרזה שבראש המאמר): אינטואיציה היא מתנה קדושה, וחשיבה רציונלית היא עבד נאמן. אנו יצרנו חברה, שמוקירה כבוד למשרת וזונחת את המתנה...

יכולת זו משתנה מאדם לאדם, וגם תוצאותיה אינן מובטחות מראש. עם זאת, אין עוררין על עוצמתן של התחושות האינטואיטיביות ועל אחוזי צדקתן הגבוהים. מדובר בתחום מעורפל יחסית, שגבולותיו משתנים מאדם לאדם וכך גם אפיוניו. חלקנו רואים בו כלי התנהגותי לגיטימי שמהווה חלק בלתי נפרד מהיומיום, וחלקנו לא יזהו תחושת בטן גם אם היא תדפוק להם בדלת ותציג את עצמה (חסקלברג, 2008).

[להרחבת המושג: 'אינטואיציה', לחצו כאן]

מתי עובדת האינטואיציה

אינטואיציה מוגדרת גם כ'ידיעה שקטה'. היא שונה לכן מאוד מרגש, שהוא תזזיתי ומגיע ממקום של עודף – התלהבות גדולה או חשש גדול. אינטואיציה מצריכה דווקא התגברות על הגל שמציף אותנו כשהמערכת הרגשית נכנסת לפעולה, מכיוון שדרושים לה רוגע והרפיה כדי שתוכל לדבר אלינו. האינטואיציה תופיע באותם זמנים שהמוח החושב מצוי במצב מנוחה (חסקלברג, 2008).

כיוון שאינטואיציה עובדת, כאשר שני גורמי קבלת ההחלטות האחרים - המוח והרגש אינם פועלים באינטנסיביות; נכון, למשל, "לישון על בעיה מסוימת" ולנסות לבחון בבוקר מהי תחושתנו לגבי אותה בעיה והדרך להתמודד עימה.

אם נחזור לנשוא הדוגמה שלו, אדולף היטלר, אטען כי האינטואיציה שלו הייתה בשיאה כל עוד התמיד בחיים טובים, משוחררים כמעט ממחויבויות פורמליות.

עד 1939 בילה היטלר בברגהוף - המפלט ההררי הפרטי שלו באוברזלצברג - יותר מאשר בברלין. ב- 1935 שופץ האתר והפך בעצם למעונו הרשמי, שם קיבל ראשי מדינה ומשם ניהל את גרמניה.

צריך לזכור שהיטלר היה עצלן מטבעו וחי חיים טובים של בוהמיין: השכמה בצהרים; ארוחה קלה והתארגנות; מעבר על עיתוני היום (ראו תמונה בראש המאמר) ישיבת עדכון; טיול בנוף ההררי המדהים של האוברזלצבורגעם בעלי תפקידים שונים (כולל מנהיגים זרים) שעלו אליו לרגל; מפגשי חברים; ארוחת ערב וסרט הוליוודי; שאחריהם תרגל את מחשבותיו במונולוגים ארוכים שנשא באזני צופיו השבויים - והשבורים מעייפות - עד השעות הקטנות של הלילה.

וכמובן הייתה שם האשה - הפילגש, אווה בראון - שהוסתרה מעיני הציבור; ושלידה היה אדולף היטלר אחר לחלוטין...

אפשר לומר שהוא ניהול את גרמניה מהסלון; כשאת כל ההחלטות החשובות עד 1938 קיבל כשהוא ישוב על ספת הכותנה בחדר המגורים שלו. שם, הייתה האינטואיציה שלו בשיאה (ליש שולחן הכתיבה שלו בלשכת הקנצלר בברלין ישב היטלר אולי פעמיים; וגם זה לצרכים טקסיים...

[בתמונה: את כל ההחלטות החשובות עד 1938 קיבל כשהוא ישוב על ספת הכותנה בחדר המגורים שלו. שם, הייתה האינטואיציה שלו בשיאה... התמונה היא צילום מסך מסרט של חברת נטפליקס. אנו מאמינים שאנו עושים בו שימוש הוגן]

אחד ההיסטוריונים הטובים והחשובים של מלחמת העולם השנייה - א' ג' פ' טיילור (A.J.P. Taylor) - מסביר איך זה 'עבד': 

[בתמונה: כריכת הגרסה העברית של הספר 'מדוע פרצה המלחמה' לא'ג'פ' טיילור, שראה אור ב- 1987, בהוצאת מערכות. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

אחת האגדות הגדולות שנרקמו על היטלר הייתה התכנון המורכב שסייע לו לעלות לשלטון ולהפוך את גרמניה לשליטת העולם... יותר משפעל היטלר לפי תכניות עקביות ומפורטות - גורס טיילור (וצודק מאוד, מן הסתם) הוא ניצל את המאורעות שנקרו בדרכו (טיילור,1987, עמ' 10-9):

  • לא היה לו שום מושג איך יגיע לשלטון. הייתה לו רק אמונה לא מעורערת שיגיע לשם; וכשנפלה בידיו הזדמנות, ידע (באינטואיציה חדה) לנצל אותה.
  • אחרי שכבר היה היטלר בשלטון, לא היה לו, שוב, כל מושג, כיצד יחלץ את גרמניה מן הבוץ. הייתה לו החלטה נחושה לעשות זאת. הוא לא העין שום תכנית כלכלית. הוא עשה מה שהזדמן לו אותה שעה.
  • כך קרה גם ברוב המשברים המדיניים. גם בהם היטלר לא יזם. הוא סכסך, 'ערבב' וחיכה שאחרים יעשו עבורו את העבודה; כשהאינטאיציות שלו מראות לו מתי 'לגרוף את הקופה': משבר אוסטריה פרץ בגלל הדיקטטור שלה, ד"ר שושניג; חלוקת צ'כוסלובקיה נגרמה בגלל ממשלת בריטניה - ולא גרמניה; וכדומה.

[בתמונה: שגרת הטיולים היומיים של היטלר באוברזלצבורג. שם, הייתה האינטואיציה שלו בשיאה... התמונה היא צילום מסך מסרט של חברת נטפליקס. אנו מאמינים שאנו עושים בו שימוש הוגן]

מתי האינטואיציה נעלמת?

לקראת 1938, אחרי משבר צ'כוסלובקיה, החלו לוחות הזמנים להתכנס לכיוון מלחמה... הם חייבו מגעים יומיים עם גנרלים ומדינאים. הביקורים באוברזלצברג התמעטו. היטלר השתעבד לסדר יום צבאי כמעט (ראו את היטלר בחברת הגנרלים שלו בתמונה למעלה)...

אז, המוח השתלט על הבטן. עד אז קיבל החלטות בלתי הגיוניות שהצליחו שוב ושוב, להפתעת הסובבים אותו - והעולם כולו. מאז הפכו החלטותיו, יותר ויותר, לרציונליות. הוא עבר לקבל ההחלטות מהראש. הן היו הגיוניות, אבל המשמעותיות ביותר בהן - כמו זו למשל, שאם בעלות הברית לא התערבו למען צ'כוסלובקיה; הן לא תתערבנה למען פולין ולא תכרזנה מלחמה - כשלו.

ולבסוף, לאחר ההתנקשות בחייו ב־20 ביולי 1944 - במבצע ואלקירי (Operation Valkyrie), הידוע גם בכינוי "קשר העשרים ביולי"-  על ידי חבורת קצינים מהצבא הגרמני ואישים נוספים; הפסיק ניהולה של גרמניה להיות רציונלי. הוא הפך רגשי; ולכן גם הידרדר לכאוס. הרגש כאמור, הוא הכלי הגרוע ביותר לקבלת ההחלטות...

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תפיסה ותפיסה חברתית ומשמעויותן, לחצו כאן]

מקורות

3 thoughts on “פנחס יחזקאלי: אינטואיציה ככלי לקבלת החלטות: אדולף היטלר כמקרה בוחן

  1. Pingback: תפיסה חברתית ותפיסה בכלל באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. Pingback: שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  3. Pingback: קבלת החלטות באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.