[בתמונה: מדבר סיני... בשמו הקדום יותר נקרא ספר במדבר בשם ספר וידבר, כשמה של המילה הראשונה שנזכרת בו, כדרך שנהגו חכמים בשאר חומשי התורה. אך השם במדבר הולם יותר היות וכל המאורעות שמסופרים בו אירעו במדבר סיני... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי רובי232, GFDL]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת במדבר', לחצו כאן]

עודכן ב-15 במאי 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת במדבר עוסקת רובה ככולה אודות מפקד האוכלוסין שנעשה בשנה השנייה לצאת בני ישראל מארץ מצרים. לפי האמור, ההנחיות והקריטריונים למפקד זה היו אלה: לפי משפחות, בית אבותם, מספר שמות, כל זכר לגולגולתם, מבן עשרים שנה ומעלה וכל יוצא צבא. הנחיות מפורטות שכאלה לא מצאנו במפקדים שהוזכרו בפרשת כי תשא בספר שמות, וגם לא במפקד הגדול שנערך בימיו של דוד [1].

שמו של הספר הרביעי בחמשת חומשי תורה נקרא אף הוא במדבר, אולם לפי מה שנראה בהמשך היו לספר זה שמות קודמים. בדרך כלל חמשת חומשי תורה נקראים על פי מנהג קדום על פי המילה הפותחת אותם. בראשית וויקרא אלה המילים הראשונות של חומשים אלה, וכך הם גם נקראים. שמות ודברים אלה המילים השניות בחומשים אלה וזה שמם. בתקופות קדומות הם נקראו ואלה שמות, או ואלה הדברים, כך שגם כאן בעצם המדובר על המילה הראשונה של הספר.

[לקובץ המאמרים על פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא וחטא העגל, לחצו כאן]

יוצא דופן הוא חומש במדבר, ששמו הוא המילה החמישית המופיעה בו:" וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי"[2]. ואכן בספרות הקדומה נקרא חומש במדבר על פי המילה הראשונה שמופיעה בו חומש וידבר. על כך מעיד [3] אב הכנסייה הנוצרית הירונימוס [4], שחי בארץ ישראל בסוף המאה הרביעית ותחילת המאה החמישית לספירה (ראו תמונה משמאל).

[תמונתו של הירונימוס משמאל: Bemberg Fondation Toulouse - Saint Jérôme - Bruzzi Ca 1580 - peinture sur cuivre Inv.1007 45x40. התמונה היא נחלת הכלל]

דבריו אלה מובילים אותנו ליהדות ההלניסטית, בה ניתנו שמות מעניינים לחמשת חומשי המקרא. ספר בראשית נקרא אצלם ספר התהוות, היות ובו מסופר על התהוות העולם. כך הוא נקרא גם בתרגום השבעים לתורה, ומשם שמו הגיע לתרגומי התורה ללטינית ולשפות אירופאיות נוספות, שהעניקו לחומש זה את שמו – מקור או היווצרות (= Genesis).

חומש שמות נקרא בעקבות סיפור יציאת מצרים ספר היציאה או בשמו הלועזי Exodus, וזה גם שמו בתרגום היווני של התורה. ספר ויקרא נקרא בתרגום היווני הספר השייך ללוויים, שהכוהנים אף הם כלולים בשם זה. מכאן התגלגל שם זה לשם הלועזי Leviticus. שמו השכיח של חומש דברים בספרות חז“ל הוא משנה תורה, וזאת משום שיש בו חזרה על הרבה מסיפורים וחוקים המופיעים בחומשים שמות/במדבר. מכאן שמו בלועזית של ספר דברים -  Deuteronomy, שפירושו החוק השני.

נחזור לספרנו במדבר. ספר זה נקרא בשמו הקדום על ידי חז"ל כחומש הפקודים [5], בשל המפקדים הכתובים בו. מאותו טעם מכונה הספר בתרגום היווני בשם מִספרים, ומכאן גם מקור שמו האנגלי – Numbers. כאמור, בשמו הקדום יותר נקרא ספר במדבר בשם ספר וידבר, כשמה של המילה הראשונה שנזכרת בו, כדרך שנהגו חכמים בשאר חומשי התורה. אך השם במדבר הולם יותר היות וכל המאורעות שמסופרים בו אירעו במדבר סיני.

הטקסט של הספר נשמר היטב, וההבדלים בין כתבי היד השונים מעטים, בניגוד לספרי מקרא אחרים. שוני בולט נמצא בין הטקסט המקראי לבין תרגום השבעים ובין הנוסח השומרוני, אולם שוני זה לאו דווקא מעיד על קיום גרסה אחרת של הטקסט העברי של הספר, אלא על הוספה או השמטה מהטקסט המקראי המקורי. הטקסט השומרוני של ספר במדבר, הוסיף באופן חופשי חומר מקביל מתוך ספר דברים כדי ששני הספרים יהיו מתואמים מההיבט הכרונולוגי לשיטתם של השומרונים. ככלל, שונה נוסח השומרונים מנוסח המסורה בכ-6,000 פרטים, מהם כאלפיים פרטים התואמים את גרסת תרגום השבעים, ומצד שני, יש בטקסט השומרוני קרבה הדוקה לטקסטים שנמצאו במגילות ים המלח [6]. מה שמאפיין את החומש השומרוני הוא החופש הרב שמעתיקי הטקסטים שלו נטלו לעצמם, וניכר בבירור שהם אינם משקפים מסורת של העתקה מדויקת ושמרנית שאיפיינה טקסטים אחרים [7].  השינוי האידאולוגי המרכזי בנוסח השומרונים נוגע למקום הפולחן המרכזי, הר גריזים שמדרום לעיר שכם. השומרונים טוענים כי שכם הוא המקום שבחר אלוהים ועל הר גריזים צוו בני ישראל להקים את המזבח, ולא על הר עיבל כפי שמצוין בנוסח המקרא העברי. לחיזוק טענתם הם הוסיפו לעשרת הדיברות שבספר שמות (פרק כ'), מיד אחר הדיבר לא תחמוד, הדיבר התשיעי בתורתם, את הצו לבנות מזבח ליהוה בהר גריזים [8].

המקור לתורה השומרונית, או ליתר דיוק לשינויים שהם ביצעו בטקסט המקראי, הוא ספר אבישע (ראו בתמונה למטה) שנחשב בעיני השומרונים לספר התורה העתיק ביותר. לפי מסורת העדה השומרונית הוא נכתב על ידי אבישע בן פנחס בן אלעזר הכהן במאה ה-13 לפנה"ס, אולם על פי המחקר משערים שהוא נכתב רק במאה ה-11 לספירה [9].

[בתמונה: צילום לוח מעובד מתוך הספר, ממנו רואים איך נמצא חושב התשקיל - מקור: יצחק בן-צבי, ספר השומרונים. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

ספר במדבר המקראי נחלק לשלוש חטיבות ראשיות, שכל אחת מהן קשורה לנדודי בני ישראל במדבר. החטיבה הראשונה עד פרק י', קשורה למקום התארגנותם של בני ישראל במדבר. החטיבה השנייה עד פרק י"ג, עוסקת בעיקר מה קרה בקדש ברנע, והחטיבה השלישית עד סוף הספר, מתואר מסע שבטי בני ישראל מקדש ברנע עד לערבות מואב. אשר על כן, סדר דברים זה משולב היטב עם ספרי החומש האחרים. שכן החטיבה הראשונה של ספר במדבר קשורה למסורת סיני של ספר שמות וספר ויקרא, ואילו החטיבה השלישית של ספר במדבר מהווה רקע לסיפורו של ספר דברים, שעיקר תוכנו נאומיו של משה בערבות מואב.

אחרית דבר

שמו של ספר במדבר על פי חז"ל היה חומש הפקודים, בגלל המפקדים שנכתבו בו. אולם, על פי המסורת, כל חומש קיבל את שמו על פי המילה הראשונה בו, ולכן ספר במדבר נקרא בעבר ספר וידבר. מתברר כי שמות החומשים בתרגומי התורה ליוונית ולשפות הודו -אירופיות השונות מעידים על קיומם של שמות עבריים קדומים, אשר נדחו במשך הזמן מפני הנוהג לכנות את הספרים על פי מילת פתיחתם. ככלל, נוסח ספר במדבר נשמר היטב ואין הבדלים בינו לבין כתבי יד שונים. ההבדל המהותי נמצא מול הטקסט השומרוני, שעורכיו שקראו דרור לעצמם, הוסיפו טקסטים של  ספר דברים לספר במדבר בכדי שהם יותאמו לאמונתם הדתית.

[לקובץ המאמרים על 'פרשת במדבר', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] שמואל ב', פרק כ"ד.

[2] במדבר, פרק א', פסוק א'.

[3] לאה מזור, על מקרא, הוראה וחינוך, שמות החומשים, מאי 2010.

[4] סופרוניוס אוסביוס הירונימוס, מאבות הכנסייה, מפרש מקרא מהאסכולה המילולית-היסטורית, מחבר הוולגטה – תרגום התנ"ך והברית החדשה ללטינית. 347 – 420.

[5] יומא, פרק ז', משנה א'.

[6] אילה ליונשטם. שֹׁמְרוֹנִים, האנציקלופדיה העברית, כרך לב ,תשמ"א, עמודים: 139-124.

[7] עמנואל טוב, ביקורת נוסח המקרא, מוסד ביאליק, ירושלים, 1989, עמודים: 66 - 67

[8] רפאל וייס. משוט במקרא: סוגיות מקראיות, המקרא בקומראן, החומש השומרוני, ירושלים, א' , רובינשטיין, תשל"ו, עמדים: 331-330.

[9] להרחבה ראה - יצחק בן-צבי, ספר השומרונים, יד יצחק בן-צבי, מהדורה שלישית, תשל"ו.