פנחס יחזקאלי: הרדיפה המטומטמת אחרי 'שלום עולמי'

תקציר: הקריאה לשלום עולמי הייתה תמיד נחלתם של התמימים מחד גיסא; ושל אלו, הגוזרים על גבם קופון מאידך גיסא... בימים אלה של מלחמה כפויה, שהתחילה בטבח שלא היה כמותו מאז השואה, כדאי לחזור לדבריו של הרמטכ"ל, אביב כוכבי, בנאום במרכז הבינתחומי בהרצליה לזכרו של אמנון ליפקין שחר ז"ל: "המלחמה היא מוצא אחרון; אבל לפעמים, מלחמה היא פתרון..."

[בתמונה: יאללה שלום - כך ראתה הבינה המלאכותית את המושג 'שלום'... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[בתמונה: יאללה שלום - כך ראתה הבינה המלאכותית את המושג 'שלום'... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

[לאוסף המאמרים על שלום עולמי וסתם שלום, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'חרבות ברזל', לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אחת מדוגמאות הפתיחה האהובות על מרצים בקורסים ב'חשיבה מערכתית' (כולל אני, כמובן...), מתחיל תמיד במשפט "למה אין שלום עולמי?"...

ואז בא ההסבר: המושג 'שלום' אינו קיים במערכות מורכבות, שמתפתחות תוך כדי מאבקי עוצמה בין מרכיביהן.

'מאבק העוצמה' המתמיד הוא שמגדיר מערכת מורכבת, ומה שאנחנו מכנים 'שלום' הוא הפסקה תקופתית של המאבק: מן סטטוס קוו בין חלקי המערכת היריבים, עד שאחד המרכיבים יתחזק / ייחלש, ושוב יתחדש המאבק במלוא עוצמתו.

אבל התרבות המערבית - של אחרי תנועת ההשכלה האירופית במאה ה- 18 והמהפכה התעשייתית במאה ה- 19 - הקנתה אשליה של שליטה ושל הסתמכות על השכל הישר. משמע, הצלחה היא עניין של תכנון נכון; אם רק נשכיל לתכנן, נשיג את כל רצוננו. אם רק נרצה, הכל בידינו. גם שלום עולמי...

מאז, קריאה ל'שלום עולמי' הייתה תמיד נחלתם של התמימים מחד גיסא; ואלו העושים בו שימוש כדי להשפיע על התמימים, מאידך גיסא... 
[בכרזה: עוד יום של שלום... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay הכרזה: ייצור ידע.]
[בכרזה: עוד יום של שלום... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay הכרזה: ייצור ידע.]

אנשים בעולם המערבי תמיד ערגו ל'שלום עולמי'

כך למשל, לקראת חג המולד וכניסת השנה החדשה, 2020-2019, קיים האפיפיור כרגיל את מיסת חג המולד שלו ונאם את נאומו המסורתי, בו קרא למאמיניו לחבק "את אורו של ישו כדי לסייע להביא לסיומם של סכסוכים וחוסר צדק בעולם".

עורך 'ישראל היום' החרה החזיק אחריו בכותרת המפוצצת, ואמר את המילים המפורשות: "האפיפיור בחג המולד: להביא לשלום עולמי" (ראו הכתבה למטה) (עורך המהדורה האינטרנטית, אגב, נתן לכתבה כותרת חכמה יותר...)

למה זה נושא למאמר? כי המשפט הזה מגלם בתוכו את ההבנה, מדוע נמצאות היום מדינות המערב בנסיגה מול ה'בליץ' הרוסי, הסיני, הרוסי והמוסלמי. הכול פועל יוצא של מה שנכנה: "פרדיגמת חשיבה מערבית" מול "פרדיגמת חשיבה מזרחית".

מאמר בישראל היום מה- 26/12/19: האפיפיור בחג המולד: להביא לשלום עולמי

העצומה תביא את השלום

רותי קדוש בכתבה ב'מעריב' מאוגוסט 2022 מספרת על יוזמה בינלאומית שסחפה את העולם, לחתימה על עצומה לשלום, בעקבות הטראומה שהותירה מלחמת העולם השנייה, ואיתה התחממות המלחמה הקרה בין שני הגושים:

"החל משנת 1953 חתמו מיליוני אנשים ברחבי העולם על עצומה הקוראת לחתירה להסכם שלום עולמי, שהופנתה אל חמש המעצמות הגדולות. גם בישראל הצעירה לא נותרו אדישים ליוזמה. אחד האירועים המכוננים בישראל, התקיים בעכו ב-1953, בהובלתם של חברי הקיבוצים עין המפרץ וכפר מסריק, שהציבו במרכזה של העיר דוכן עץ עליו הונחה העצומה לשלום, כשמסביב לדוכן התגודדו נשים וגברים יהודים וערבים שוחרי שלום, שהוסיפו את חתימתם לעצומה. צלם, שיתקתק במצלמתו את האירוע החשוב לטובת הדורות הבאים לא נראה בסביבה, אבל איזה מזל שהיה שם צייר, למעשה היו שם שניים.

שני הציירים, שמעון צבר וגרשון קניספל. נכחו במקום והיו בין החותמים על העצומה וגם דאגו להנצחתו. צבר מיהר ורשם במיומנותו את האירוע, ואילו קניספל יצר מהרישום של חברו, ציור שמן (ראו בכתבה למטה). שתי העבודות ההיסטוריות, שהן העדות הויזואלית היחידה לאירוע, שמורות באוסף של מוזיאון תל אביב, ועד לאחרונה אף הוצגו בגלריה "יצירות מאוסף קבוע" שבמוזיאון."

רותי קדוש ב'מעריב': מזל שהיה שם צייר: כשהמונים בעכו חתמו על עצומה למען שלום עולמי
החל משנת 1953 חתמו מיליוני אנשים ברחבי העולם על עצומה הקוראת לחתירה להסכם שלום עולמי. בסוף השבוע הושקה התערוכה "מזל שהיה שם צייר" המשחזרת את אירוע ההחתמה ההיסטורי בעכו.
[לכתבה המלאה של רותי קדוש ב'מעריב', לחצו כאן]

הכתבה מביאה גם צילום חומרים מקמפיין ההחתמה על עצומות השלום (צילום: באדיבות השומר הצעיר, יד יערי):

[בתמונה: צילום חומרים מקמפיין ההחתמה על עצומות השלום (צילום: באדיבות השומר הצעיר, יד יערי). התמונה הופיעה בכתבתה של קדוש ב'מעריב']
[בתמונה: צילום חומרים מקמפיין ההחתמה על עצומות השלום (צילום: באדיבות השומר הצעיר, יד יערי). התמונה הופיעה בכתבתה של קדוש ב'מעריב']

הכתבה מצטטת את אוצרת התערוכות, יערה גלאור, על קמפיין ממושך בן שלוש שנים, שבו נערכו בישראל אלפי אירועי החתמה בערים, בקיבוצים ובכפרים ערבים. בכל אירוע חתמו אלפי אנשים, כולל אנשי רוח וציבור בהם לאה גולדברג, ע. הלל שמעון אבידן, שייקה אופיר, חנוך ברטוב, חייקה גרוסמן ורבים אחרים. בסך הכל, נאספו כ-400 אלף חתימות של יהודים וערבים, בישראל הקטנה, שמנתה אז כמיליון תושבים בלבד. ברחבי המדינה ובעיתונות התקיים דיון לוהט, האם לחתום או לא לחתום על העצומה. לטענתה של גלאור, אחת מאותן עצמות הוגשה לכנסת אבל נדחתה, כנראה בשל התנגדותו של דוד בן גוריון. "מצאתי פרוטוקול של הישיבה בארכיון הכנסת. השיח על השלום היה פוליטי גם אז, מסתבר שלא המצאנו שום דבר".

עוד מסופר בכתבה, כי ברחבי העולם, חתמו 270 מיליון אנשים על העצומה, כשכל מדינה ייחדה את כותרת המשנה בעצומה בהתאם לרוח המקומית. לדוגמא, בעצומות בארה"ב נכתב: "בואו לחתום על עצומה למען שלום עולמי - ונגד השימוש בפצצת אטום" (ראו התמונה למטה). על העצומה שהופצה בארה"ב חתם גם אלברט איינשטיין, המדען שפיצח את האטום. ואילו בגרסה "הישראלית" נכתב: "בואו לחתום על עצומה למען שלום עולמי – ונגד חימושה של גרמניה".

[בתמונה: בעצומות בארה"ב נכתב: "בואו לחתום על עצומה למען שלום עולמי - ונגד השימוש בפצצת אטום" (ראו התמונה למטה). צילום העצומה שהופצה בארה"ב עם חתימתו של אלברט איינשטיין, המדען שפיצח את האטום. התמונה הופיעה בכתבתה של קדוש ב'מעריב']
[בתמונה: בעצומות בארה"ב נכתב: "בואו לחתום על עצומה למען שלום עולמי - ונגד השימוש בפצצת אטום" (ראו התמונה למטה). צילום העצומה שהופצה בארה"ב עם חתימתו של אלברט איינשטיין, המדען שפיצח את האטום. התמונה הופיעה בכתבתה של קדוש ב'מעריב']

[לכתבה המלאה של רותי קדוש ב'מעריב', לחצו כאן]

הלוגו של 'מעריב'

מה לעשות, מערכות מורכבות עובדות אחרת

אנחנו - בני האדם - מערכות מורכבות. המשפחות שלנו הן מערכות מורכבות. השכונה, הארגון שבו אנו עובדים, העיר, המדינה - כולן מערכות מורכבות. ומערכות מורכבות פועלות על פי חוקים קבועים. אחד החשובים שבהם הוא שהן מתפתחות ומתאימות עצמן לסביבה דרך קונפליקטים המתגלעים בין מרכיביהן.

משמע, ה'מלחמות' בין ילדינו, בין שכנים, המאבקים בתוך הארגון ובין מפלגות ואישים בהנהגת מדינות - כל אלה הן מרכיב טבעי וחיוני של מערכות מורכבות. בלעדיו תתנוונה המערכות הללו ותפתחנה פער רלוונטיות עם המציאות; ומי שמחפש הוכחות, שיבדוק מה עוללו שנות השלום הרבות לאירופה במושגים של ילודה ויכולת להתגונן מאיומים קיומיים...
[תרשים: מהו פער רלוונטיות... הכרזה: ייצור ידע]
[תרשים: מהו פער רלוונטיות... הכרזה: ייצור ידע]

  

נסיגת המערב היום מזכירה מאוד את שבע השנים שקדמו למלחמת העולם השנייה

ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה. אבל, היא מתפתחת בכיוונים דומים. קשה שלא לזהות את הדמיון בין השנים שקדמו למלחמת העולם השנייה והמרדף האבוד של המערב אחרי השלום, לבין ימינו אלה, שבהן הוא נסוג מול דומיננטיות סינית, רוסית ומוסלמית-שיעית.

לפני מלחמת העולם השנייה שכח המערב את הכלל הבסיסי, שהדרך המהירה ביותר להגיע למלחמה היא לעשות הכל להימנע ממלחמה. ההבנה שהמערב עושה הכול להימנע ממלחמה, ולא ילחם, הייתה הסיבה העיקרית לעלייתה המהירה של גרמניה, שניצלה זאת היטב. התקופה הזו גם ממחישה היטב את הטיפשות שבמרדף אחר השלום: "החפץ בשלום ייכון למלחמה!" גרסו הרומים וידעו מה הם סחים... דווקא המרדף אחר שלום בכל מחיר, מקרב את המלחמה.

כדאי לזכור איך חזר ראש ממשלת בריטניה לשעבר, נוויל צ'מברליין, ממינכן בסוף ספטמבר 1938 והתקבל כגיבור אחרי החתימה על הסכמי מינכן - שבהם מסר המערב את צ'כוסלובקיה לידי אדולף היטלר - רק כדי להרוויח עוד כמה חודשים של שלום. בדיוק 11 חודשים לאחר מכן, ב- 1 בספטמבר 1939 פרצה המלחמה!

[בתמונה: דווקא המרדף אחר שלום בכל מחיר מקרב את המלחמה... נוויל צ'מברליין מנפנף בהכרזה האנגלו-גרמנית לקהל מריע ב-30 בספטמבר 1938. 'הבאתי שלום בזמננו'... התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: דווקא המרדף אחר שלום בכל מחיר מקרב את המלחמה... נוויל צ'מברליין מנפנף בהכרזה האנגלו-גרמנית לקהל מריע ב-30 בספטמבר 1938. 'הבאתי שלום בזמננו'... התמונה היא נחלת הכלל]

רק קול אחד - שנשמע אז הזוי - הפר את האידיליה. היה זה וינסטון צ'רצ'יל שטבע אז את אחת המפורסמות שבאמרותיו: "ניתנה לכם האפשרות לבחור בין חרפה למלחמה, בחרתם בחרפה ותקבלו גם חרפה וגם מלחמה". 

[בכרזה: וינסטון צ'רצ'יל טבע אז את אחת המפורסמות שבאמרותיו: "ניתנה לכם האפשרות לבחור בין חרפה למלחמה, בחרתם בחרפה ותקבלו גם חרפה וגם מלחמה". התמונה היא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]
[בכרזה: וינסטון צ'רצ'יל טבע אז את אחת המפורסמות שבאמרותיו: "ניתנה לכם האפשרות לבחור בין חרפה למלחמה, בחרתם בחרפה ותקבלו גם חרפה וגם מלחמה". התמונה היא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

המשמעות? שלום זה יופי. אבל מי שרוצה לשרוד חייב להילחם כשצריך!

אם ישראל לא הייתה נלחמת במלחמת העצמאות; ואם לא הייתה פותחת במלחמת ששת הימים, לא היינו פה היום מן הסתם. אבל למרות כל אלה, עד ה- 7 באוקטובר 2023, היינו עסוקים במרדף אחר עוד יום של שלום, ובכלל לא בטוח שהקונספציה הזו עברה מן העולם במקומותינו:

  • כשבעזה התלו בנו שוב ושוב, והורידו את בנימין נתניהו למקלט בכל ביקור שלו באשקלון.
  • בסוריה בנינו תזה מטופשת, לפיה פסיביות במלחמת האזרחים עדיפה לנו, מה שגרם לכך ש'לא ספרו אותנו', בשיחות על עתיד סוריה, ועתה היא שוב על הפרק כמדינת עימות פעילה בחסות איראן.
  • כשמעצמה עוינת - רוסיה - הנחיתה כוחות ליד גבולנו, אנחנו סיפרנו שמדובר באוהב; והסתרנו את המציאות, שבה מטוסיו של אותו 'אוהב' מאפשרים את בניית התשתיות האיראניות בסוריה.
  • כשאירן בנתה סביבנו 'טבעת חנק ואש' של יותר מ- 150,000 טילים, וחלק גדל והולך מהם הופך מדויק, אנחנו התפללנו שיחלידו, והתפארנו ב'שקט' שהבאנו במלחמת לבנון השנייה.
בימים אלה של מלחמה כפויה, שהתחילה בטבח שלא היה כמותו מאז השואה, כדאי לחזור לדבריו של הרמטכ"ל, אביב כוכבי, בנאום במרכז הבינתחומי בהרצליה לזכרו של אמנון ליפקין שחר ז"ל: "המלחמה היא מוצא אחרון; אבל לפעמים, מלחמה היא פתרון..." (ראו כרזה למטה).
[בכרזה: לפעמים המלחמה היא הפתרון... התמונה המקורית היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]
[בכרזה: לפעמים המלחמה היא הפתרון... התמונה המקורית היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

[לאוסף המאמרים על שלום עולמי וסתם שלום, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

6 thoughts on “פנחס יחזקאלי: הרדיפה המטומטמת אחרי 'שלום עולמי'

  1. Pingback: שלום עולמי וסתם שלום באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. Pingback: פנחס יחזקאלי: עשר כרזות על פוליטיקה ומדינאות: אוסף ראשון - ייצור ידע

  3. Pingback: פנחס יחזקאלי: עשר כרזות על פוליטיקה ומדינאות - ייצור ידע

  4. Pingback: פנחס יחזקאלי: ההיגיון הפרדוקסלי של הסכסוכים והמלחמות - ייצור ידע

  5. Pingback: אמירות שפר שכדאי לזכור... - ייצור ידע

  6. להילחם עכשיו, כתבתי לפני 3 שנים.
    אבל נתניהו וממשלתו, סרבני שלום כרוניים, מפחדים מהצורך להתמודד עם הסכם השלום שלאחר המלחמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *