ההיבטים הארגוניים של העליבות הפוליטית!

[בתמונה: פוליטיקאים - נמאסתם! התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Papafox לאתר Pixabay]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

בפרץ של עליבות פאתטית ירד המסך על ה"מאמצים" להקים ממשלת אחדות ומדינת ישראל - היושבת לפתחו של הר געש מעשן וששעונה מתקתק לאחור לעבר המלחמה הבאה - מיטלטלת שוב בכאוס שאין לו מוצא, כמו ספינה שבורת הגה בים סוער...

המערכת הפוליטית והשלטונית בישראל מגלה סממנים קיצוניים של פשיטת רגל. היא שאננה למצב בצורה מפתיעה,

  • כאילו בעשור האחרון לא דרדרה אותנו ההנהגה לנחיתות אסטרטגית חסרת תקדים במרחב; שמביאה לכך שכל זב חוטם ומצורע בצד השני של הגבול מאיים בהרס המדינה היהודית, ויש לו במה... (בר און, 2019).
  • כאילו לא הוביל אותנו משרד האוצר - מגלל מדיניות כושלת - לגרעון חסר תקדים בתקציב המדינה, שאליו מצטרפת העלות המצרפית של מערכות הבחירות...
  • כאילו לא הייתה המערכת השלטונית כולה כושלת (יחזקאלי, 2019); ורווייה בשחיתות שנוגעת בעצבים הביטחוניים הרגישים ביותר של המדינה

[להרחבת המושג: כאוס, לחצו כאן] [למאמר: 'איך הגענו למצב הזה?', לחצו כאן] [למאמר: 'רק לא רפורמות!!!', לחצו כאן]

אוליגרכיה ארגונית

[המקור: טוויטר. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

הבחירות אינן הבעיה. הן רק סימפטום

מדינה היא ארגון גדול; וכלי ניתוח מעולם הארגון הולמים גם ניתוח מדינתי: כל הבעיות, שהוזכרו לעיל, הן רק סימפטום של מצב תודעתי-ארגוני הקרוי: קיפאון-סטגנציה (Stagnation) (ראו התרשים למטה), במצב הקשה ביותר של:. זהו מצב שבו נעצר תהליך התפתחותה של מערכת מורכבת; היא מאבדת קשר עם מטרותיה הארגוניות, וקורסת לתוך עצמה. במצב זה, מגוון האפשרויות שהמערכת מזהה הוא דל וכמעט בלתי משתנה ('קפוא')...

[להרחבת המושג: קיפאון - סטגנציה, לחצו כאן] [למאמר: 'מודל: מערכות מורכבות בין סדר לכאוס', לחצו כאן]

אחד המאפיינים של סטגנציה קיצונית הוא, שכדי להבטיח את שרידותה, הנהגת הארגון פועלת נגד מטרותיו של הארגון/המדינה! המצב הזה קל לאבחון, והוא מעיד על המעבר משלב הקיפאון-סטגנציה לשלב ההתפוררות!

ועוד: בסופו של מצב הסטגנציה יש לזמן תפקיד מכריע:

  • אם ננקטות פעולות דרסטיות לשינוי המצב מהשורש, תיתכן התאוששות.
  • ככל שחולף הזמן, ללא רפורמה מהותית ועמוקה, קטן הסיכוי להיחלץ מהמשבר והולך; וסיכויי ההתפוררות עולים!

[להרחבת המושג: 'התאוששות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'התפוררות', לחצו כאן]

אביא שתי דוגמאות קוטביות לכך מאותה מדינה: צרפת

דוגמה ראשונה: צרפת מאבדת את עצמה לדעת

לאחר הניצחון במלחמת העולם הראשונה, נקלעה צרפת לתוהו בבוהו חברתי ופוליטי, דווקא בתקופה של סכנה גוברת והולכת מצד שכנתה המובסת והשואפת לנקמה - גרמניה. חלק מכך, בשל המשבר הכלכלי העולמי. היא איבדה עד מהרה את הלכידות הפנימית, שהביאה עמה המלחמה, והמאבק בין גורמים מנוגדים ובין מפלגות שונות - שאפיין את הרפובליקה השלישית - נמשך במלוא עוזו.

המשברים הפוליטיים הבלתי פוסקים והסטגנציה במשרדי הממשלה ובצבא השפיעו עד מהרה גם על התחום האסטרטגי:

זרם הרסני ותבוסתני - הרואה בגרמניה של היטלר, לא יריב שיש להתמודד עמו, אלא כוח שיש להצטרף אליו - החל להפוך לבעל השפעה ניכרת בממשל ובצבא. צבא צרפת התחפר מאחורי קו ביצורים ענק שנקרא קו מאז'ינו, והתבצר מבחינה רעיונית בשמרנות, אשר לא עמדה בקו אחד עם ההתפתחויות הטכנולוגיות שאפשרו מלחמת בזק הנעזרת בטנקים ובמטוסים, ויכלה לנפץ בקלות יחסית הגנה קווית מן הסוג שצרפת התבססה עליו (ויקיפדיה: היסטוריה של צרפת) (זה עושה לכם דומה, למשל, בחוסר ההבנה אצלנו, שהשינויים הטכנולוגיים מאפשרים השמדה באמצעות טילים? ...)

צרפת השלתה את עצמה שהיא המעצמה שגברה על גרמניה, היא הכוח החזק ביותר באירופה, וגרמניה לא תצליח לפרוץ את קו הביצורים שבנתה. צרפת נכנסה לקיבעון מחשבתי בתחום הצבאי; שקבע, שיש לבסס דווקא את ההגנה ולא את ההתקפה, בטענה ש"המתקיף נפגע יותר מהמתגונן", תפישה שהשתרשה בעקבות האבדות הרבות שספגה במלחמת העולם הראשונה (ויקיפדיה: היסטוריה של צרפת).

ויתורים חוזרים ונשנים תחת האידאולוגיה של "פייסנות", שהתבטאו בבגידה בצ'כוסלובקיה במסגרת הסכם מינכן בשנת 1938, הביאו אך להתחזקותה של גרמניה, ולבסוף לפריצתה של מלחמה, היא מלחמת העולם השנייה, אליה הגיעה צרפת כשהיא לא מוכנה, מותשת, ולוקה בתבוסתנות (ויקיפדיה: היסטוריה של צרפת). התוצאות בהתאם. צרפת נכבשה על ידי הגרמנים שמשלו בחלקה והקימו ממשל בובות בחלקה האחר!

[בתמונה: תוצאותיה של התפוררות אדולף היטלר מסייר בפאריז הכבושה... התמונה היא נחלת הכלל]

דוגמה הפוכה: שארל דה גול מושיע את הפוליטיקאים 

צרפת יצאה ממלחמת העולם השנייה כשהיא במשבר עמוק. לאחר תקופה קצרה של ממשלה זמנית בהנהגת הגנרל שארל דה גול (ראו תמונה משמאל), אושרה חוקה חדשה במשאל עם ב-13 באוקטובר 1946 (ויקיפדיה: היסטוריה של צרפת).

הרפובליקה הרביעית, כפי שכונתה צורת הממשל החדשה, הייתה דמוקרטיה פרלמנטרית אשר נשלטה על ידי סדרה של ממשלות קואליציוניות. העדרה של הסכמה לאומית על אופן הטיפול במשברים, כגון המלחמות הקולוניאליות בהודו סין (כיום וייטנאם) ובאלג'יריה, גרם לחילופי ממשלות תכופים בצרפת. המלחמה בהודו סין הסתיימה בתבוסה בקרב דיין ביין פו, ובנסיגת צרפת מהאזור כולו בשנת 1954 (ויקיפדיה: היסטוריה של צרפת).

במאי 1958 תפסו יחידות מהצבא הצרפתי את השליטה באלג'יריה, ויחד עם מתיישבים צרפתים התנגדו לוויתורים שערכה ממשלת צרפת אל מול המרידה הלאומית באלג'יריה. הממשלה הצרפתית איבדה את השליטה, משבר רדף משבר, והגנרל דה גול נקרא להקים ממשלת חירום, על מנת למנוע מלחמת אזרחים (ויקיפדיה: היסטוריה של צרפת). הוא כפה על הפוליטיקאים חוקה חדשה, נבחר כנשיא, הקנה לצרפת יציבות וכיהן הראשה עוד כעשר כשנים...

[בתמונה משמאל: איפה הדה גול שלנו?? התמונה היא נחלת הכלל]

בחזרה אלינו...

כל הסימנים של קוצר הראות הפוליטי אסטרטגי - שאפיינו את צרפת ערב מלחמת העולם השנייה - כבר פה. לאן פנינו? לקריסה או להתאוששות?

במשבר 1958 בצרפת היה לצרפת את מושיעה ממלחמת העולם השנייה להישען עליו...

ואנחנו? איפה הדה גול שלנו??

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *