עופר בורין: פעם ראשונה – 'שמע ישראל'

[בתמונה: יעקב נאבק עם המלאך, או עם פחדיו? (איור 1855 מאת גוסטב דורה). התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: יעקב נאבק עם המלאך, או עם פחדיו? (איור 1855 מאת גוסטב דורה). התמונה היא נחלת הכלל]

יעקב ממשיך בעוד סדרה ארוכה של כישלונות מוסריים וחינוכיים של אבות האומה, ואת המחיר עליהם משלם העם היהודי לאורך כל ההיסטוריה שלו עד היום. מטרידה אותי השאלה, איך זה ייתכן? כיצד התחוללה הידרדרות מוסרית קשה כל כך מימיו של אברהם ועד ימיהם של שמעון ולוי...

[לקובץ המאמרים על פרשת וישלח, לחצו כאן]

הדף עודכן ב- 14 בנובמבר 2021

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח היא הפרשה השמינית של ספר בראשית, ושמה לקוח מהמילה הראשונה בפרשה: "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם" (פרק ל"ב, פסוק ד'). הפרשה מתחילה בפרק ל"ב, פסוק ד' ומסתיימת בפרק ל"ו, פסוק מ"ג (ויקיפדיה: פרשת וישלח).

 להלן הנושאים העיקריים בפרשה: 

  • המפגש בין יעקב לעשיו;
  • היערכות יעקב למפגש המפחיד;
  • איך מפתחים חוסר שוויון וקנאה בין אחים במשפחה;
  • חטיפת דינה ונקמה רצחנית;
  • וגם – "שמע ישראל" – לא מה שחשבתם;
  • ולבסוף – שושלת עשיו.

בראשית פרק לב' – דרכו של יעקב

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של אנדריו גרוב, "רק פרנואידים שורדים", שראה אור בעברית הוצאת מטר, בשנת 1997. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

יעקב חושש מאוד מהמפגש הצפוי עם עשיו אחיו. יש ביניהם חשבון ארוך ליישב, וליעקב ברור שדרכו כוללת גם מפגש פנים אל פנים עם עשיו. לכן יעקב שולח שליחים לעשיו, לארץ שעיר אשר באדום, ובפיהם מסר של פיוס לאחיו.

השליחים חוזרים ומדווחים ליעקב שעשיו בדרך אליו, בלוויית ארבע מאות איש ממחנהו: ז וַיָּשֻׁ֨בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר בָּ֤אנוּ אֶל־אָחִ֨יךָ֙ אֶל־עֵשָׂ֔ו וְגַם֙ הֹלֵ֣ךְ לִקְרָֽאתְךָ֔ וְאַרְבַּע־מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ עִמּֽוֹ.

הם אינם מציינים שהמלווים האלה הם ארבע מאות לוחמים. הם הופכים ללוחמים במוחו של יעקב. ח וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ. ויעקב, כמו כל פרנואיד שורד (לדברי אנדי גרוב, מנכ"ל אינטל, "רק פרנואידים שורדים"; ראו את כריכת הספר משמאל), מכין את עצמו לרע מכול.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של אנדריו גרוב, "רק פרנואידים שורדים", שראה אור בעברית הוצאת מטר, בשנת 1997. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

יעקב מפחד מהמפגש הצפוי עם אחיו, ואף מצטער על כך שהמפגש עלול להתרחש תוך כדי קרב. כך הוא מתרגם את דו"ח השליחים. הפחד גורם יעקב לנקוט סדרת פעולות הגנה כהכנה לקראת המפגש:

  1. הוא מחלק את המחנה לשניים, כדי שאם עשיו יחסל מחנה אחד, יישאר המחנה השני לפליטה.
  2. הוא פונה ליהוה בדרישה שיעזור לו כחלק מההבטחות שהבטיח לו בעבר.

יונתן רזאל הלחין ניגון מרגש לפנייתו של יעקב אל אלוהים – "קטונתי". כדאי ולהקשיב: יא קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכָּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֨רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת ׃ יב הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים ׃ יג וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב

.

שימו לב כיצד יעקב מקטין מאוד את כוחו כאשר הוא מבקש עזרה מיהוה. מעניין השימוש בביטוי "כי במקלי עברתי את הירדן": כל מה שיש לי הוא המקל שלי, מקל הדרך, הדרך שעוד לא ברור לאן תוביל. אפשר לדמיין את המקל הזה.

גלגולו הבא של המקל ישמש את משה כמטה קסמים כאשר יוציא את עם ישראל ממצרים. לאחר מכן ילווה המקל את המסע בן ארבעים השנים במדבר, כולל בקרב הידוע מול העמלקים (שמות, י"ז): ח וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם ׃ ט וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי

כעת נחזור לפעולות ההגנה של יעקב, בעקבות הפחד:

  1. הוא שולח כמה מנחות שלום לעשיו.
  2. הוא לוקח את משפחתו הקרובה ומסתיר אותה במקום מבטחים, מעבר לנהר.

[בתמונה: יעקב נאבק במלאך (יוג'ין דלקרואה, 1861, כנסיית סן-סולפיס). התמונה היא נחלת הכלל]

יעקב נוקט פעולות רבות בלחץ ומגלה תפקוד ראוי לציון. יש מי שבשעת לחץ נכנס למצב של שיתוק, אך לא כך יעקב. הוא יודע להתמודד עם מצבי הלחץ.

אחר כך, אחרי כל הפעילות הקדחתנית הזו, מגיע הלילה, ויעקב מוצא עצמו לבדו: כה וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר. זהו הזמן להתמודדות עם פחדיו העמוקים במאבק פנימי לילי מול "איש". יעקב אינו מנהל מאבק כדי להגיע להכרעה. זהו מאבק פנימי בלבד, כדרכו של יעקב, והוא נמשך עד שמפציע השחר, משום שה"איש" חייב להיעלם עם בוקר ועלות היום. המאבקים הפנימיים שלנו המתנהלים "על הדרך", וחייבים להסתיים בטרם חוזרים למצב של ערות ולהתמודדות עם העולם המציאותי.

[בתמונה משמאל: יעקב נאבק במלאך (יוג'ין דלקרואה, 1861, כנסיית סן-סולפיס). התמונה היא נחלת הכלל]

בתום המאבק, שמסתיים ללא הכרעה, מקבל יעקב שם חדש – ישראלכח וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב ׃ כט וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל. ישראל – שם חדש המעיד על בגרות. הנער שגנב את הבכורה, רימה את אחיו ואת אביו בהשפעת אמו וברח לארץ רחוקה, חוזר כעת כשהוא בוגר ו"ישר עם האל". השם החדש שקיבל מעיד על ייעודו – להיות ישר עם האל.

להיות ישר עם עצמך. זה המסר. יעקב לא תמיד עמד בדרישה המוטמעת בשמו החדש. הסטיות מ"דרכו" מלוות אותנו עד היום.

[עוד על האסטרטגיה שנהג יעקב במאמרו של האלוף גרשון הכהן: 'על יצירת מענה רלבנטי לאיום: בין מענה טכני למענה הסתגלותי'. לחצו כאן]

[בתמונה: הסטיות מ"דרכו" של יעקב מלוות אותנו עד היום... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

[בתמונה: הסטיות מ"דרכו" של יעקב מלוות אותנו עד היום... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

בראשית, פרק ל"ג – כולם שווים, ויש כאלה ששווים יותר

לאחר פרידה של שנים רבות שבהן חי יעקב בעבר הירדן המזרחי אצל לבן הארמי, הוא חוזר לארץ כנען עם משפחה ענפה – נשים וילדים לרוב וברכוש רב. יעקב נערך למפגש מחודש עם אחיו התאום עשיו, שמפניו ברח לאחר ש"גנב" ממנו את הבכורה (בסיועה של רבקה אימנו).

מתח רב מורגש לקראת המפגש. למעשה כל פרק ל"ב דן בהיערכות הקדחתנית של יעקב לקראת המפגש. כאמור, חלוקת המחנה לשניים, משלוח מנחות שלום לאחיו, דרישה מאלוהים שיעזור לו, בהתאם להבטחה שהבטיח לו בעבר. את משפחתו מסתיר יעקב במקום מבטחים מעבר לנהר. עם פחדיו העמוקים ביותר הוא התמודד כשניהל מאבק פנימי עם ה"איש", וזה בסופו של דבר העניק ליעקב את שמו החדש: ישראל.

וכשעשיו מגיע: א וַיִּשָּׂ֨א יַעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמּ֕וֹ אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וַיַּ֣חַץ אֶת־הַיְלָדִ֗ים עַל־לֵאָה֙ וְעַל־רָחֵ֔ל וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֽוֹת ׃ ב וַיָּ֧שֶׂם אֶת־הַשְּׁפָח֛וֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת־לֵאָ֤ה וִֽילָדֶ֨יהָ֙ אַחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יוֹסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים.

 יעקב מסדר את המשפחה לפי סדר החשיבות בעיניו:

  • רחל ויוסף הכי חשובים.
  • לאה ובניה חשובים, אבל פחות מרחל האהובה ומיוסף בנה.
  • והשפחות והבנים שלהן חשובים עוד פחות מהאחרים.

ועל זה נאמר – כולם שווים, אבל יש שווים יותר. הילדים רואים ומבינים מה קורה פה. זרע השנאה ליוסף נזרע בידי אבי הילדים בשעה שהמשפחה בסכנה. להפרדה ולחלוקה האי-שוויונית הזו בין האימהות והאחים שנוקט יעקב יש מחיר כבד שבוודאי יבוא לידי ביטוי בעתיד. במקום להנחיל לילדיו אחריות משותפת מלמד יעקב את ילדיו מהן הפרדה וחלוקה לא צודקת.

בכרזה - אלוף משנה במיל' עופר בורין: כולם שווים, אבל יש שווים יותר! הילדים רואים ומבינים מה קורה פה. זרע השנאה ליוסף נזרע בידי אבי הילדים בשעה שהמשפחה בסכנה. להפרדה ולחלוקה האי-שוויונית הזו בין האימהות והאחים שנוקט יעקב יש מחיר כבד שבוודאי יבוא לידי ביטוי בעתיד.  במקום להנחיל לילדיו אחריות משותפת מלמד יעקב את ילדיו מהן הפרדה וחלוקה לא צודקת. הכרזה: ייצור ידע

[הכרזה: ייצור ידע]

אולי באירוע הזה נזרעו הזרעים שמאפשרים לחלק מאתנו לחשוב, גם היום, שהם שווים יותר, ובשל כך הם יכולים להסתפק בתפילה ובלמידה בלי להיות שותפים לנטל הלחימה והעבודה. בעיניי, הדבר אינו מקובל.

המפגש עם עשיו הופך למפגש אוהבים ולא למפגש אויבים, שממנו חרד יעקב. עשיו מחבק את יעקב ומתעניין בשלומו ובשלום משפחתו. הוא מציע ליעקב לבוא אתו להר שעיר, אך יעקב, באמתלה שאינו רוצה לעכב את עשיו, נפרד ממנו ומבטיח שיגיע אחריו: יב וַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ ׃ יג וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵ֨עַ֙ כִּֽי־הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָל֣וֹת עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ י֣וֹם אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כָּל־הַצֹּֽאן ׃ יד יַעֲבָר־נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדּ֑וֹ וַאֲנִ֞י אֶֽתְנָהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר־אָבֹ֥א אֶל־אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה ׃ טו וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו אַצִּֽיגָה־נָּ֣א עִמְּךָ֔ מִן־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וַיֹּ֨אמֶר֙ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי ׃ טז וַיָּשָׁב֩ בַּיּ֨וֹם הַה֥וּא עֵשָׂ֛ו לְדַרְכּ֖וֹ שֵׂעִֽירָה ׃ יז וְיַעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן ל֖וֹ בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֨הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הַמָּק֖וֹם סֻכּֽוֹת

יעקב לא התכוון כלל לחבור לעשיו בהר שעיר אלא למצוא לעצמו ולבני ביתו משכן. אך מהו שקר קטן בדרכם של אבות האומה? בפעם הבאה כשנשב בסוכה, נזכור גם את סוכת יעקב הנפרד בשקר מאחיו עשיו.

יעקב מסיים בהצלחה את ההתמודדות עם פחדיו – המאבק הלילי עם "איש האלוהים", והמפגש המלחיץ עם עשיו, אחיו - הכול מסתיים בהצלחה: יח וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר ׃ יט וַיִּ֜קֶן אֶת־חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־שָׁם֙ אָהֳל֔וֹ מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־חֲמ֖וֹר אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה ׃ כ וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־ל֔וֹ אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל.

שלושה פסוקים נועלים את הפרק: המזבח שמציב יעקב בחלקת השדה שקנה מאבי (ראש או מלך) שכם, ששמו חמור, יזכה לשם מוזר: אל, אלוהי ישראל. למזבח בעצם שני שמות: הראשון – אל, והשני – אל ישראל. השם ישראל מוזכר כאן בפעם השנייה בלבד בתורה. הפעם הראשונה, כזכור, הייתה בפרק הקודם, כשקיבל יעקב את שמו החדש. מכאן אני מסיק שהשם "אל ישראל" הוא בעצם האל של ישראל, האל של יעקב.

בעיניי מוזר שיעקב מנכס לעצמו אל. האל שהיה גם של אברהם וגם של יצחק הופך פתאום להיות האל של יעקב/ישראל? ומה פירוש השם הראשון אל? האם יש כאן שני אלים?

נראה מוזר.

[בתמונה: המפגש עם עשיו הופך למפגש אוהבים ולא למפגש אויבים, שממנו חרד יעקב... המפגש של יעקב ועשו, מאת פרנצ'סקו אייץ, 1844. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: המפגש עם עשיו הופך למפגש אוהבים ולא למפגש אויבים, שממנו חרד יעקב... המפגש של יעקב ועשו, מאת פרנצ'סקו אייץ, 1844. התמונה היא נחלת הכלל]

בראשית, פרק ל"ד חינוך מתחיל בבית

הפרק מתחיל בסיפור קשה של חטיפת דינה בת יעקב על ידי שכם בן חמור: א וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְיַעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ ׃ ב וַיַּ֨רְא אֹתָ֜הּ שְׁכֶ֧ם בֶּן־חֲמ֛וֹר הַֽחִוִּ֖י נְשִׂ֣יא הָאָ֑רֶץ וַיִּקַּ֥ח אֹתָ֛הּ וַיִּשְׁכַּ֥ב אֹתָ֖הּ וַיְעַנֶּֽהָ ׃ ג וַתִּדְבַּ֣ק נַפְשׁ֔וֹ בְּדִינָ֖ה בַּֽת־יַעֲקֹ֑ב וַיֶּֽאֱהַב֙ אֶת־הַֽנַּעֲרָ֔ וַיְדַבֵּ֖ר עַל־לֵ֥ב הַֽנַּעֲרָֽ. שכם לוקח לעצמו את דינה, אונס ומענה אותה. לאחר מכן הוא מתאהב בה ומבקש מיעקב לשאת אותה לאישה ולהקים ברית שלום בין שתי החמולות. כל המעשים האלה נשמעים ממש לא מוסריים, בוודאי בסטנדרטים של מדינה דמוקרטית כמו ישראל. אך הם רק הפתיחה לטירוף המתרחש בהמשך.

שמעון ולוי, אחיה של דינה, מחליטים לנקום באנשי שכם: יג וַיַּעֲנ֨וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֜ב אֶת־שְׁכֶ֨ם וְאֶת־חֲמ֥וֹר אָבִ֛יו בְּמִרְמָ֖ה וַיְדַבֵּ֑רוּ אֲשֶׁ֣ר טִמֵּ֔א אֵ֖ת דִּינָ֥ה אֲחֹתָֽם ׃ יד וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵיהֶ֗ם לֹ֤א נוּכַל֙ לַעֲשׂוֹת֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לָתֵת֙ אֶת־אֲחֹתֵ֔נוּ לְאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ל֣וֹ עָרְלָ֑ה כִּֽי־חֶרְפָּ֥ה הִ֖וא לָֽנוּ ׃ טו אַךְ־בְּזֹ֖את נֵא֣וֹת לָכֶ֑ם אִם תִּהְי֣וּ כָמֹ֔נוּ לְהִמֹּ֥ל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר ׃ טז וְנָתַ֤נּוּ אֶת־בְּנֹתֵ֨ינוּ֙ לָכֶ֔ם וְאֶת־בְּנֹתֵיכֶ֖ם נִֽקַּֽח־לָ֑נוּ וְיָשַׁ֣בְנוּ אִתְּכֶ֔ם וְהָיִ֖ינוּ לְעַ֥ם אֶחָֽד ׃ יז וְאִם־לֹ֧א תִשְׁמְע֛וּ אֵלֵ֖ינוּ לְהִמּ֑וֹל וְלָקַ֥חְנוּ אֶת־בִּתֵּ֖נוּ וְהָלָֽכְנוּ.

הם מבצעים מעשה תרמית: אין בעיה, הם אומרים. אנו מסכימים לתת את דינה לשכם כדי שיישא אותה לאישה, אבל יש תנאי קטן אחד – שכל הגברים בשכם יעברו ברית מילה. רק כך נוכל להתערבב ולהיות לעם אחד. אנשי שכם מאמינים ו"קונים" את התרמית. הם מבצעים ברית מילה כללית לכל הגברים בעיר ומתכוננים לקשר עתידי מוצלח עם בני ובנות יעקב.

ואז, בעודם כואבים את המילה שעשו לעצמם, מתרחש משהו שלא ציפו לו: כה וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיוֹתָ֣ם כֹּֽאֲבִ֗ים וַיִּקְח֣וּ שְׁנֵֽי־בְנֵי־יַעֲקֹב שִׁמְע֨וֹן וְלֵוִ֜י אֲחֵ֤י דִינָה֙ אִ֣ישׁ חַרְבּ֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ עַל־הָעִ֖יר בֶּ֑טַח וַיַּֽהַרְג֖וּ כָּל־זָכָֽר ׃ כו וְאֶת־חֲמוֹר֙ וְאֶת־שְׁכֶ֣ם בְּנ֔וֹ הָרְג֖וּ לְפִי־חָ֑רֶב וַיִּקְח֧וּ אֶת־דִּינָ֛ה מִבֵּ֥ית שְׁכֶ֖ם וַיֵּצֵֽאוּ ׃ כז בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֗ב בָּאוּ עַל־הַ֣חֲלָלִ֔ים וַיָּבֹ֖זּוּ הָעִ֑יר אֲשֶׁ֥ר טִמְּא֖וּ אֲחוֹתָֽם ׃ כח אֶת־צֹאנָ֥ם וְאֶת־בְּקָרָ֖ם וְאֶת־חֲמֹרֵיהֶּ֑ם וְאֵ֧ת אֲשֶׁר־בָּעִ֛יר וְאֶת־אֲשֶׁ֥ר בַּשָּׂדֶ֖ה לָקָֽחוּ ׃ כט וְאֶת־כָּל־חֵילָ֤ם וְאֶת־כָּל־טַפָּם֙ וְאֶת־נְשֵׁיהֶ֔ם שָׁב֖וּ וַיָּבֹ֑זּוּ וְאֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר בַּבָּֽיִת.

[בתמונה: שמעון ולוי טובחים באנשי שכם. התמונה היא נחלת הכלל]

האחים, שמעון ולוי, מחליטים שהעונש על החטיפה והאונס של דינה יהיה קולקטיבי: שחיטה של כל הזכרים בעיר שכם, ביזה של כל הרכוש ולקיחת הנשים והילדים בשבי. הם מבצעים רצח המוני, חיסול אכזרי ללא כל עכבות מוסריות. הם כנראה לא שמעו על הסבא רבא שלהם, אברהם, שהיה מוכן להתווכח עם אלוהים כדי להציל עיר של חוטאים גדולים, גם אם יימצאו בה רק עשרה צדיקים. לאחים, מבחינתם, אין דין ואין דיין. יש להם רק טסטוסטרון גבוה וחוקי "כבוד המשפחה" שבעיניי הם בזויים גם היום.

[בתמונה משמאל: שמעון ולוי טובחים באנשי שכם. התמונה היא נחלת הכלל]

ויעקב, מה קורה עם יעקב? הוא בכלל אינו יודע דבר. למעשה, רק לאחר שנודע לו מה קרה, הוא מעלה טיעון תועלתני מול שמעון ולויל וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־שִׁמְע֣וֹן וְאֶל־לֵוִי֮ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֨נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי. כלומר ליעקב אין בעיה ערכית עם המעשה הנורא שחוללו בניו. השקרים, הרצח הקולקטיבי, הביזה – אלו אינם מטרידים את מנוחתו. הבעיה היחידה שמציקה לו היא שמא המעשה יגרום לעמי הארץ לשנוא את החמולה שלו ולבוא אתו חשבון.

יעקב ממשיך בעוד סדרה ארוכה של כישלונות מוסריים וחינוכיים של אבות האומה, ואת המחיר עליהם משלם העם היהודי לאורך כל ההיסטוריה שלו עד היום.

מטרידה אותי השאלה, איך זה ייתכן? כיצד התחוללה הידרדרות מוסרית קשה כל כך מימיו של אברהם ועד ימיהם של שמעון ולוי. אני סבור שההידרדרות הזו מגיעה כדי ללמדנו להיזהר בכל עת בהתנהגות שלנו. אין לנו חיסון מפני התנהגות בלתי מוסרית ורצחנית עד כדי טבח של ממש.

כדי שלא נהייה כבני יעקב שמעון ולוי, לא די להיות יהודים. צריך להיות מוסריים ולהכיר בעובדה שגם יהודים יכולים להיות בלתי מוסריים, שלא לומר רוצחים, שלא לומר מבצעי רצח המוני. הכול בא מהבית, מהחינוך, ומתברר שיעקב הוא לא דוגמה אישית למי שמנחיל חינוך טוב לילדיו.

הערה אחרונה – בפרק הזה יעקב לא מוזכר כלל בשמו החדש, ישראל. נדמה לי שברור מה הסיבה לכך.

בראשית, פרק ל"ה - שמע ישראל

לאחר אירועי הרצח ההמוני בשכם נגלה יהוה ליעקב ומצווה עליו ללכת לבית אל ולהקים שם מזבח – לכבודו. יעקב מצווה על בני משפחתו להתרחץ וללבוש בגדים נקיים לקראת האירוע החגיגי. נראה כאילו יעקב מנסה לנקות את פשעי הטבח באנשי שכם באמצעות ניקיון הגוף ולבישת בגדים נקיים.

לימים, לפני קבלת התורה בהר סיני, מצווה משה על העם להתרחץ ולהתכונן (שמות יט): יד וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר אֶל-הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת-הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם.  טו וַיֹּאמֶר אֶל-הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים  אַל-תִּגְּשׁוּ אֶל-אִשָּׁה. יהוה חוזר ומדגיש ליעקב כי שמו מעכשיו אינו יעקב אלא ישראל.

לאחר ההתרגשות בבית אל ממשיך יעקב להוביל את השבט הגדול שלו בארץ לכיוון אפרתה. בדרך כורעת רחל ללדת: טז וַיִּסְעוּ֙ מִבֵּ֣ית אֵ֔ל וַֽיְהִי־ע֥וֹד כִּבְרַת־הָאָ֖רֶץ לָב֣וֹא אֶפְרָ֑תָה וַתֵּ֥לֶד רָחֵ֖ל וַתְּקַ֥שׁ בְּלִדְתָּֽהּ.

רחל מתה בעת שילדה את בנימין. היא הספיקה לתת לו שם: בן-אוני. אבל יעקב מבטל גם את פעולתה האחרונה של רחל ומשנה את בן-אוני לבנימין: יח וַיְהִ֞י בְּצֵ֤את נַפְשָׁהּ֙ כִּ֣י מֵ֔תָה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־אוֹנִ֑י וְאָבִ֖יו קָֽרָא־ל֥וֹ בִנְיָמִֽין ׃ יט וַתָּ֖מָת רָחֵ֑ל וַתִּקָּבֵר֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔תָה הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם. זה רמז דק וכמעט בלתי מורגש לסוג הקשר בין רחל ליעקב. מצד אחד אהבה גדולה ומצד אחר שליטה מוחלטת של יעקב ביחסים.

[בתמונה: נשותיו של יעקב בלידת בנימין ומות רחל (פרנצ'סקו פוריני, המאה ה-17); התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: נשותיו של יעקב בלידת בנימין ומות רחל (פרנצ'סקו פוריני, המאה ה-17); התמונה היא נחלת הכלל]

ואז, לקראת סוף הפרק, מתחולל אירוע מזעזע נוסף: כב וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽ֑ל פ וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר. ראובן, בנם הבכור של יעקב ולאה, שוכב עם בלהה, הפילגש שרחל בחרה עבור יעקב אביו. אירוע מזעזע הסמוך להיטהרות השבט בבית אל ומות רחל.

ומה עושה יעקב כשנודע לו הדבר? ובכן: "וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽ֑ל ". מקרה כה מזעזע עובר כמעט ללא תגובה – יעקב שמע ותו לא. כל כך מזעזע שאפילו ה "ל" של "ישרא ל" מעט נבהלת.

מיד לאחר מכן מודיע לנו המספר המקראי כי ליעקב שנים עשר בנים, ביניהם הכוכבים ראובן, שמעון ולוי – שלושת הבנים שרחוקים מלהיות טובים.

אז מה למדנו כאן?

  1. משפחה לא בוחרים. היא חלק מאתנו, גם אם אינה נוחה לנו.
  2. כולנו מכירים את הפסוק מספר דברים: "שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד". כך היהודים חוזרים ואומרים לישראל (ליעקב) שהם אכן מאמינים באל אחד, באלוהי ישראל.
בפעם הראשונה שישראל שומע על מעשה הנבלה של בנו הבכור – הוא למעשה "שומע" ולא מגיב. ואחרי הפעם הראשונה, זה אלפי שנים, עם ישראל שומע הבטחות שלא תמיד יש בהן כנות. היהודים עוצמים את עיניהם ובכוונה גדולה מכריזים "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". ואלוהים? אלוהים רואה הכול – גם כשהעיניים עצומות. לאחר הדברים האלה, יעקב מגיע לאוהל של יצחק אביו, שאותו עזב עשרים שנה קודם לכן. עכשיו יצחק יכול לעצום את עיניו לעד. יעקב חזר ויצחק מת: כט וַיִּגְוַ֨ע יִצְחָ֤ק וַיָּ֨מָת֙ וַיֵּאָ֣סֶף אֶל־עַמָּ֔יו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ עֵשָׂ֥ו וְיַעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו. [בתמונה: מות יצחק. האמן: ג'ים פגט, Distant Shores Media. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי האמן, courtesy of Distant Shores Media/Sweet Publishing קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[בתמונה: מות יצחק. האמן: ג'ים פגט, Distant Shores Media. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי האמן, courtesy of Distant Shores Media/Sweet Publishing קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

כפי שאת אברהם קברו יצחק וישמעאל יחדיו, כך גם את יצחק קברו יחדיו שני בניו, יעקב ועשיו.

בראשית, פרק ל"ו: שלום, פיוס ו... עמלק

פרק ל"ו מאתגר מאוד. יש בו פירוט נרחב של שושלת עשיו – שמות שונים ומשונים וחלוקה לאבות, בנים, בנות, נשיאים, אלופים ועוד: ו וַיִּקַּ֣ח עֵשָׂ֡ו אֶת־נָשָׁיו וְאֶת־בָּנָ֣יו וְאֶת־בְּנֹתָיו֮ וְאֶת־כָּל־נַפְשׁ֣וֹת בֵּיתוֹ֒ וְאֶת־מִקְנֵ֣הוּ וְאֶת־כָּל־בְּהֶמְתּ֗וֹ וְאֵת֙ כָּל־קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־אֶ֔רֶץ מִפְּנֵ֖י יַעֲקֹ֥ב אָחִֽיו ׃ ז כִּֽי־הָיָ֧ה רְכוּשָׁ֛ם רָ֖ב מִשֶּׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו וְלֹ֨א יָֽכְלָ֜ה אֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ לָשֵׂ֣את אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י מִקְנֵיהֶֽם. מה מכל המידע הזה מעניין?

עשיו – הבן הבכור, החזק, המפחיד, זה שגדל והקים את משפחתו ואת הונו בכנען, עשיו שיכול היה לטעון שהוא זה שנשאר במקום, לכן הוא בעל הזכויות – מפנה את השטח לטובת יעקב, שהגיע מחרן כשבאמתחתו הבכורה והברכה של יצחק.

מה קורה כאן? מדוע לא מתרחשת מלחמה? לא מתחולל קרב? ואפילו לא הכרעה בכוח?

לכאורה התשובה לשאלות האלה פשוטה – עשיו מקבל עליו את הדין ומכיר בכך שכנען שייכת לשושלת יעקב-ישראל, לכן הוא הולך לחפש לו מקום אחר.

אני מציע הסבר נוסף: עשיו – האח הבכור, החזק, מגן על המשפחה – מאמין בכוחו להצליח במקום חדש, במדבר, ומשאיר ליעקב אזור מחיה שנראה בטוח וקל יותר למחיה יותר מן המדבר. עשיו מגלה אחריות כלפי המשפחה ומוכיח שגם לאחר המריבה הגדולה מתקופת הנעורים אפשר להתבגר, לוותר, להתפשר. יש מקום לכולם, אם באמת רוצים להסתדר!

[בתמונה: מדוע עשיו לא נלחם? האמן: ג'ים פגט, Distant Shores Media. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי האמן, courtesy of Distant Shores Media/Sweet Publishing קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[בתמונה: מדוע עשיו לא נלחם? האמן: ג'ים פגט, Distant Shores Media. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי האמן, courtesy of Distant Shores Media/Sweet Publishing קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

עשיו מגלה מנהיגות, אך הסופר התנ"כי מתקשה להסתיר את הצורך להטמיע לדורות הבאים את הריב בין יעקב לבין עשיו, לכן הוא מצמיד לעשיו את ה"נמסיס" הגדול של עם ישראל: יב וְתִמְנַ֣ע׀ הָיְתָ֣ה פִילֶ֗גֶשׁ לֶֽאֱלִיפַז֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו וַתֵּ֥לֶד לֶאֱלִיפַ֖ז אֶת־עֲמָלֵ֑ק אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י עָדָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו.

כן. עמלק זה מכאן. פרק זה, שבו מדובר על החלוקה השקטה בין עשיו ליעקב, עוקב לפרק שבו שניהם קברו יחדיו את יצחק. דווקא בפרק הזה נובטת השנאה.

[לקובץ המאמרים על פרשת וישלח, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

One thought on “עופר בורין: פעם ראשונה – 'שמע ישראל'

  1. Pingback: פרשת וישלח באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.