אבי ברוכמן: זר של ורדים ו/או זר של דרדרים למשטרת ישראל – דעתכם??

[תמונת כתר הדרדרים היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי GDJ לאתר Pixabay]

ד"ר אבי ברוכמן שירת במשטרת ישראל בתפקידי פיקוד מטה והדרכה. בתפקידו האחרון שימש כראש המחלקה לשיטור קהילתי, בדרגת ניצב משנה. הוא עוסק במחקר ייעוץ והוראה בתחומי קרימינולוגיה ומערכת אכיפת החוק.

*  *  *

"בעשור האחרון משנת 2009 ועד שנת 2018 חלה ירידה של 34.6% בפשיעה בישראל" האמנם??

לפני ימים אחדים פורסם השנתון הסטטיסטי לשנת 2018 של משטרת ישראל. כבר בפתיח של הדו"ח ניתן לקרוא את הנתון המעניין שמשטרת ישראל גאה להציג והוא ירידה דרמטית ומתמשכת מזה עשור של הפשיעה בישראל.

כלומר, המשטרה כארגון העוסקת בהתמודדות מול פשיעה ועבריינות לוקחת לעצמה קרדיט על נתון משמעותי זה. כל סטודנט שמסיים שנה ראשונה בלימודי קרימינולוגיה יודע להסביר שהמשטרה אינה אחראית בלבדית על הפשיעה, שפשיעה ועבריינות הינם תופעות חברתיות ומקורן בסיבות רבות ומגוונות.

[למאמר: האם 'המשטרה מורידה פשיעה', לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

פשיעה מדווחת (Crime Reports)

על מנת שנבין את משמעות האמירה חשוב להדגיש שהשנתון הסטטיסטי שמפורסם על ידי משטרת ישראל,  מציג נתונים רק של פשיעה מדווחת. כלומר, מכלול העבירות שבגינם הגישו התושבים תלונות למשטרה וגררו פתיחת תיק פלילי. מהידועות במחקר הקרימינולוגי שנתונים אלו הינם רק קצה קצהו של הקרחון. מתחת לפני המים נמצאים "המספרים האפלים" ( The dark figures), אותם אירועים פליליים שאינם מדווחים כלל למשטרה.

להשלמת התמונה החסרה משתמשים בכלים נוספים כמו סקר נפגעי קרבנות עבירה, דיווח עצמי של עבריינים, מדידת פחד מפשיעה, מחקרי אורך של קריירה עבריינית ועוד. בישראל, לא נערכים סקרים אלא באופן תדיר ורציף, בעיקר משיקולים כלכליים. מכאן, שההסתמכות היא בעיקר על דיווח הפשיעה המדווחת של המשטרה. בכלל מדינות המערב קיים דיווח על נתוני הפשיעה המדווחת, בחלקם גם דיווח של סקרי קרבנות שמהן ניתן לעשות השוואות בין מדינות שונות. למשל, משטרת ניו-יורק NYPD  מדווחת על ירידה של כלל נפח הפשיעה המדווחת ב-  12.6% בעשור האחרון. כאשר, מקרי הרצח ירדו ב44% והתפרצויות ב 45%. במרבית המדינות בארצות הברית נוכל לזהות ירידה בעבירות רכוש, כמו גם בגנבות רכב בעשור האחרון (יזמסקי ,2018)

המשטרה בשנתון הסטטיסטי מדווחת גם על העשייה שלה בשנה נתונה, כמו: מספר מעצרים, מעצרים עד תום הליכים, מספר התיקים הגלויים, אירועי מוקד שהתקבלו במשטרה, כמו גם נתונים בתחום תאונות הדרכים, סקרים, נתוני כוח אדם ועוד...

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

שנתון סטטיסטי 2018

בשנת 2018 פתחה המשטרה 321,171 תיקים פליליים. בעבירות הרכוש פתחה המשטרה 130,370 תיקים המהווים 40% מכלל התיקים.

בתוך עבירות הרכוש יש את קבוצת עבירות הפע"ר (התפרצות לבתי דירה, התפרצות למוסדות ובתי עסק, גניבת כלי רכב (שבל"ר), וגנבות מתוך רכב. בעבירות הפע"ר נפתחו 42,119 תיקים המהווים 13% מכלל התיקים שנפתחו. בתחום עבירות הרכוש עצרה המשטרה 14,813 חשודים, והוגשו 12,043 כתבי אישום בשנת 2018. אחוז הגילויים הכללי של המשטרה הינו כ- 50%; ובעבירות הרכוש רק כ 12% (חלק מאחוז הגילויים נזקף לשימוש רב שגדל בשנים האחרונות של מצלמות אבטחה בעיקר במוסדות ציבוריים ובעסקים).

מהתבוננות בנתונים עולה, שאכן קיימת ירידה רציפה ועקבית של 53.8% בכלל עבירות הפער בעשור האחרון, מ- 91,792 תיקים בשנת 2009 ל 42,119 בשנת 2018.

הירידה הבולטת ביותר היא עבירת גניבות הרכב (שבל"ר): ירידה של 65%. בשנת 2009 דווח על 8.8 גנבות רכב לאלף כלי רכב; ובשנת 2018 רק 3.05 גנבות רכב לאלף כלי רכב. בשנת 1997, תופעת גניבת כלי הרכב הפכה למכת מדינה והגיעה לממדים של גניבת 45,000 כלי רכב בשנה. בשנת 2018 נגנבו בישראל 11,507 כלי רכב. הישג משמעותי מאד! גם בתחום גניבה מתוך רכב ניתן לזהות ירידה דרמטית. ירידות יותר מתונות בולטות בתחום ההתפרצות לבתי דירה למוסדות ובתי עסק.

בעבירות האחרות, בחלקן יש עלייה ובחלקן ירידה קלה; והמספרים נשארים די קבועים לאורך השנים.

מכאן, מה ש"מושך" את הירידה בפשיעה הן עבירות הרכוש בכלל ועבירות הפע"ר בפרט. האם זאת בעקבות פעילות אפקטיבית של המשטרה?

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

סקרי קרבנות נפגעי עבירה פלילית

נשאלת השאלה, האם הירידה בפשיעה במיקוד על עבירות רכוש היא אמתית ואו נובעת מתת דיווח? כלומר, אזרחים החווים עבירה פלילית חלקם בגלל חוסר אמון במשטרה לא מדווחים למשטרה; ומקרים אלו לא מופעים בפשיעה המדווחת.

לפני מספר ימים מתפרסם מאמר ב"מעריב" (כהן, 2019) תחת הכותרת : "סקר ביטחון אישי של הלמ"ס: רוב נפגעי העבירות לא מדווחים עליהן למשטרה". הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ערכה סקר ענק של 650 אלף אזרחים בישראל בהזמנת המשרד לביטחון הפנים; ועל פיו מסתבר ש- 11.5% מהישראלים היו קרבנות לעבירה פלילית ורובם לא דיווחו עליה. מהממצאים עולה כי כ- 225,000 משקי בית נפגעו מעבירות רכוש. ל- 5.8% ממשקי הבית פרצו או גנבו דבר מה משטח הדירה או מחוצה לה ול- 3.2% ממשקי הבית גנבו מכונית או אופנוע ( שיעור הדיווח הנמוך ביותר נמצא בקרב נפגעי הטרדה מינית - 95% מהנפגעים כלל לא דיווחו למשטרה).

על פי הסקר הארצי הזה העיר באר שבע היא העיר הגדולה שבה חווים את אחוזי הפשיעה הגבוהים ביותר (בסקר נתונים גם על עבירות אחרות מעבר לעבירות רכושׁ). נתונים אלו אינם נמצאים בהלימה עם דיווח בשנתון הסטטיסטי של המשטרה לשנת 2018, ש 77% מנפגעי העבירות מדווחים למשטרה; ואמון הציבור במשטרה עומד על 50%...משטרה-אמינות???

בסקר שנערך ע"י הלמ"ס בשנת 2014 נמצא ש  7% ממשקי הבית בישראל חוו גניבת רכוש מביתם ורק 55% מהם התלוננו במשטרה. באותו סקר ל- 2% מהאוכלוסייה נגנבו כלי הרכב שלהם; ורק 81% דיווחו למשטרה (בשנת 2000 עמד הדיווח למשטרה על 98%). רק 37% ממשקי הבית דיווחו למשטרה על גניבת חפצים מרכב או גניבת רכב.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

תובנות עד כאן

  • פער גדול בין נתוני הפשיעה המדווחת של המשטרה לסקר נפגעי עבירה פלילית שנערך ע"י הלמ"ס.
  • ירידה דרמטית בשני העשורים האחרונים בגנבות כלי רכב, כתוצאה מיצירת חיץ בגבולות, שיפורים טכנולוגים במערכות מיגון ושילוב חברות אזרחיות שעוסקות בתחום. כאשר, הקמת יחידת אתג"ר (לטיפול בתופעת גניבות הרכב) שהוקמה בעשור הקודם ופורקה תרמה את חלקה.
  • ירידה דרמטית ואמתית בגנבות חפצים מרכב ואו חלקי רכב במהלך העשורים האחרונים. יזמסקי (2018) טוענת שמחירי מוצרי החשמל ברכבים הוזלו בצורה ניכרת, נעשו שינויים טכנולוגיים ומכאן ירד התמריץ לגנוב מתוך רכב.
  • לצערנו, לא נבדק בסקר הלמ"ס נפגעי עבירות פליליות במוסדות ובעסקים, ומכאן שאנו מסתמכים רק על נתוני הפשיעה המדווחת.
  • אחוז גילויים נמוך יחסית של המשטרה בתחום הרכוש ועבירות הפע"ר, חלקו נזקף לתפוצה גבוהה ושימוש נרחב במצלמות אבטחה (מניעה מצבית).
  • קיימת בעיית חוסר הלימה בין נתוני הסקר - שממנה ויזמה המשטרה עם חברה פרטית - לסקר רשמי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמצביע על בעיית אמינות ארגונית. 

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

מחוללי פשיעה

במאמר המרתק של יזמסקי (2018) היא מנתחת גם את מחוללי הפשיעה עבריינים שנשפטו. לדבריה, מספר האסירים הפליליים הכלואים בשרות בתי הסוהר נשאר יציב בשנים האחרונות סביב 10,000 אסירים.

החלק היחסי של עברייני הרכוש, מקרב כלל האסירים הפליליים, ירד ב 3.5%, ואם בשנת 2010 נשפטו 15% מסך העבריינים בגין עבירות רכוש כעבירה ראשית; בשנת 2015 עמד חלקם של האסירים, עברייני הרכוש על 12% בלבד. נתון נמוך זה נמצא בהלימה לאחוז הגילוי הנמוך של המשטרה, למעצרים והגשת כתבי אישום לעברייני הרכוש. מנתני שב"ס אנו למדים, ש56% אחוז מהאסירים המשוחררים שנכלאו על עבירות רכוש חזרו למאסר (רצדיביסטים).

ניתוח משך המאסר שנגזר בבתי משפט על עברייני פע"ר בשנים 2015-1990, מראה כי משך המאסר החציוני הוא שנת מאסר בלבד !!!. נשאלת השאלה האם מדיניות הענישה של מערכת בתי המשפט פוגעת באפקט ההרתעה?

יזמסקי (2018) גם בדקה באם קיימת "התמחות" בפשיעת הרכוש; והאם הם מעורבים גם בתחום הסמים. החוקרת מצאה ששליש מהחשודים מעורבים בכמה סוגים של עבירות מתוך סל עבירות הפע"ר. 65% מהם מעורבים גם בעבירות סמים ומדד    "האקטיביות" שלהם הוא הגבוה ביותר - מעל 6 עבירות פע"ר לחשוד בממוצע, בתקופה הנחקרת. בכל הקבוצות שנבדקו מעורבות בסמים מגדילה את מדד ה"אקטיביות" של עבריינים בעבירות פע"ר, במיוחד בהתפרצות לדירה ובגנבה מתוך רכב.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

אמון הציבור במשטרה

אמון (Trust) הוא תנאי בסיסי לאינטראקציה אפקטיבית בין ייצורים חיים, בכל תחום, כיוון שהוא מפחית חסמים במעבר מידע, חומר ואנרגיה; ולהיפך: היעדר אמון מונע אינטראקציה אפקטיבית כזו. אין שיתוף פעולה ללא אמון! 

אמון במשטרה מצד הציבור הוא אחד התנאים החשובים ביותר לתפקוד תקין של משטרה בחברה דמוקרטית. האזרח מפקיד חלק מזכויותיו בידי המשטרה ותמורת זאת, היא אמורה לשמור עבורו על סדר החיים התקין.  במקומות בהם קיים אי אמון במשטרה, מתערערים מעמדה והלגיטימציה שלה בקרב הציבור ויכולתה לתפקד מתערערת בהתאמה.

 משתנה חשוב לרמת הדיווחיות של אזרחים למשטרה הוא רמת האמון שלהם במשטרה. הפרדוקס הוא שכאשר רמת האמון גבוהה יותר אזרחים ידווחו למשטרה, ומכאן שרמת הפשיעה המדווחת תעלה. בכותרת למאמר ציטטנו מהשנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל לשנת 2018 את הנתון המדהים של ירידה דרמטית בפשיעה בישראל בעשור האחרון. מה המשמעות?

[למאמר: 'אמון: התנאי האולטימטיבי לכל אינטראקציה חיובית…', לחצו כאן] [למאמר: אמון הציבור במשטרה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'פרדוקס', לחצו כאן]

קראתי ובדקתי בתוך הדוח שמפרסמת המשטרה ומתברר שהיא מימנה והוציאה לגוף אזרחי לבצע בדיקה של אמון הציבור במשטרהוהמשטרה כותבת: "55% מאזרחי מדינת ישראל נותנים אמון במשטרה ו 54% מרוצים מתפקודה". האמנם??

טל (2018), למשל, מפרסם: "סקר: ירידה משמעותית באמון הציבור במשטרה". בסקר שנתי - הנערך מזה 18 שנה - לביצועי המגזר הציבורי של אוניברסיטת חיפה עולה כי רק 21% מהציבור מביעים אמון גבוה במשטרה, 30% מביעים אמון נמוך מאד. מהנתונים עולה כי רמת האמון הממוצעת במשטרת ישראל נמצאת בירידה משמעותית; והיא עומדת על רמה ממוצעת של 2.75 במדד 1-5; כאשר הספרה 1 מייצגת רמת אמון נמוכה מאד; והספרה 5 מייצגת רמת אמון גבוה מאד.

למי נאמין? תחליטו אתם!

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

 אחרית דבר

במאמר זה התמקדנו רק בתחום אחד מתוך מכלול הנתונים והאנפורציה שמופיע בשנתון הסטטיסטי לשנת 2018 שפורסם על ידי משטרת ישראל; והוא תחום עבירות הרכוש ובמיקוד לעבירות הפע"ר המרכיבות נתון זה.

האם המשטרה צריכה לקבל זר של ורדים ואו זר של דרדרים?

קראו ושפטו בעצמכם....... 

מקורות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.