[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי bogitw לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת עולם קטן (לכתבה המקורית לחץ כאן). הוא מועלה באישורם ובאישור המחבר] [לקובץ המאמרים בנושא 'חקלאות וביטחון לאומי', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 27 באוגוסט 2021

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

כבר שנים רבות, עוד קודם לחורבן גוש קטיף וצפון השומרון, מוטחות באוהבי ארץ ישראל המילים: "עדיפה שלמות העם על שלמות הארץ".  כדאי לברר משמעותן של מילים אלה. כמו כל אמירה, יש לפרש משמעותה בהקשר בה היא נאמרת. על פי רוב, מילים אלה משמשות בעיקר כדגל המונף כנגד ציבור המתנחלים.

ד"ר אשר מאיר מ'פורום קוהלת' ('עולם קטן' פרשת בשלח, תשע"ו) הציב, בשעתו, סימן שאלה על הצדקת קיומו של משרד החקלאות כמשרד ממשלתי נפרד, ושאל, האם לא מוטב להכפיף את נושא החקלאות כענף למשרד הכלכלה. הוא הוסיף והדגיש כי במאה ה-21, ראוי להעמיד לבחינה מחודשת את הנוסחה: ריבונות שווה התיישבות שווה חקלאות, ראו הכרזה בראש המאמר).

[הכרזה: ייצור ידע]

פורום קוהלת אכן מייצג עמדת ימין כלכלי שיובאה לכאן כמוצר מדף אמריקאי

ביסודה, מעמידה גישה זו חישובי עלות-תועלת כלכלית, כערך מכונן להתנהלות אדם רציונלי. אין להתפלא, שעמדת פורום קוהלת תומכת בפקידי האוצר התובעים דין וחשבון כלכלי להצדקת המפעל החקלאי, דוגמת הטענה שאם עגבניות מספרד זולות יותר, אין הצדקה לתמיכה ממשלתית בגידול עגבניות בנגב.

דיון בטענות אלה מוביל ישירות אל ליבת הדיון בשאלת הרציונליות כתכתיב מנחה להתנהלות אדם נאור. אם אדם מתעקש לדוגמה, להמשיך לגדל כותנה בחלקת שדה בארץ ישראל - למרות אזהרת היועצים הכלכליים שמסבירים עד כמה כותנה בסין זולה יותר - התנהגותו תוצג בעיני הכלכלנים כבלתי רציונלית.

אכן, אם תכלית גידול הכותנה מתמקדת בעיקר בציפייה לרווח, ואדם מתעקש להמשיך בפעולתו זו, למרות רווח מוגבל או אפילו הפסד, קיימת כאן בעיה.

אלא שיתכן וישנה תכלית אחרת: אולי צוואת אב להמשיך בגידול כותנה, או כמיהה לתפירת בגדי כהונה דווקא מכותנה מגידולי ארצנו. במקום הזה, הוויכוח עם היועץ הכלכלי מתחיל להיות עקרוני ומעניין. כאן מתבהרת הנחת יסוד ערכית עבור היועץ הכלכלי: השיקול הכלכלי, במפורש או במובלע, מוצב אצלו כערך מרכזי ומוביל. בהקשר זה, פירש הרב ד"ר אליהו רחמים זיני, את משמעותו האקטואלית של חטא עגל הזהב, כחטא הסגידה לצבירת הון כערך בפני עצמו, כביטוי לשיקולי חישוב כלכלי, ההופכים להגיון מוביל בחיי אדם.

[תמונתו של הרב אליהו זיני משמאל היא צילום מסך]

כאן לב המחלוקת: חקלאות עבור האדם ובמיוחד עבור יהודי בארץ ישראל, אינה רק מקור פרנסה. היא צריכה להיות עניין שבקדושה, סיפור אהבה. "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו". ראוי כמובן לדאוג לחקלאי שימצא פרנסה בעמלו, גם מתוך ערך ריאלי לעבודתו וגם מתוך הכרת מעלתה, כפי שראוי לשלם לסופר סת"ם. גם במדינות מערביות קפיטליסטיות, ממשלות מסבסדות חקלאות, מובן להן כיצד היא מכוננת את המשמעות הגלומה במושג מולדת.

אכן דווקא ליהודים הנוטים מדורות לבחירה בחיי גלות ולהעדפת חיי העיר, החיבור לחקלאות בארץ ישראל הוא תיקון הכרחי. בתפילת מוסף בשלוש רגלים אנו מדגישים: "מפני חטאינו גלינו מארצנו והתרחקנו מעל אדמתנו". זה אנחנו שגלינו, אנחנו שהתרחקנו וממשיכים להתרחק מאדמתנו. מכאן חיוניותה הייחודית של מצוות ביכורים, כמו יתר המצוות התלויות בארץ, בהכרחת היהודי להתחבר לאדמת מולדתו. אם לא יהיה לו פרי אדמתו בארץ ישראל, כיצד יוכל לקיים מצוות ביכורים?  זו התשובה לשאלת רש"י "מה ענין שמיטה להר סיני?" בני ישראל שקיבלו בהר סיני תורה ומצוות, עלולים לשגות  באשליה שזהותם כשומרי תורה ומצוות, יכולה לאפשר להם להתקיים בכל מקום בעולם. באו מצוות התלויות בארץ, כמצוות הבאות לגבור על תלישותו המתמדת של היהודי מחיבור למקום.

[ציורי תנ"ך; הנושא: ביכורים; ציירה: אהובה קליין. מוצג באישור היוצרת]

פרופסור יורי סלזקין, יהודי רוסי המלמד בברקלי בארה"ב (ראו תמונה משמאל), שיבח בספרו "המאה היהודית" את תלישותו הכמעט גנטית, של היהודי מן האדמה.

[תמונתו של יורי סלזקין משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Dmitry Rozhkov. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

במבוא לספרו כתב: "העידן המודרני הוא העידן היהודי. מודרניזציה פירושה להפוך לעירוני, נייד, יודע קרוא וכתוב, רהוט, בעל מורכבות אינטלקטואלית, מעודן מבחינה גופנית וגמיש בעיסוק המקצועי. פירושה ללמוד כיצד לטפח אנשים וסמלים ולא שדות או עדרים... מודרניזציה, במילים אחרות פירושה שכולם הופכים ליהודים. אף אחד אינו מוצלח יותר בלהיות יהודי, מאשר היהודים עצמם. בעידן ההון- הם היזמים היצירתיים ביותר, בעידן הניכור – הם הגולים המנוסים ביותר." (עמוד 11)

המנדט הצרפתי בסוריה מנע באופן מחושב, התיישבות יהודים על אדמות הברון שנקנו עוד בתקופה העותמנית בדרום הגולן, באזור סאחם אל ג'ולן. את המגבלה הסבירו באומרם כי יהודים לגמרי רצויים שם, בתנאי שיעסקו כמו בפריז במסחר, בנקאות ותעשייה. רק שלא יהיו חקלאים, הם עוד עלולים להיהפך כך לציונים. הם אכן היטיבו לזהות את העוצמה הטמונה בהתחברות יהודי לעבודת אדמתו בארץ אבותיו.

בכל ערי אירופה עד מוסקבה, קיימות מחוץ לערים חלקות אדמה קטנות לעירונים המתמסרים לטיפוח גן ירק ועצי פרי. מדובר בצורך קיומי מוכר הזוכה לעידוד. אילו הם היו נדרשים למצוות ביכורים, לרבים מהם היה מהיכן להביא את ראשית ביכורי אדמתם. הערים מתקיימות כך בזיקה מורשתית, לרשת הזיקות העתיקה שכוננה את העיר על "חצריה ובנותיה". משטר ניהול הקרקע בישראל, על אילוצי איכות הסביבה, כפי שהיא מיושמת באורח המוסדי, ממש מקשה על יישום תרבות מעין זו של עבודת אדמה. מתוך המגמה המתפתחת, אנו עלולים למצוא עצמנו הולכים וחוזרים לסוג של אורח חיי גטו יהודי, המותיר את המרחב הפתוח בידי לא יהודים, המשכילים לעתים טוב מן היהודים, לכבד את עבודת האדמה.

הפרדסן משה סמילנסקי קבע בראשית  ימי המושבות: "אם חקלאות כאן מולדת כאן". לאחר יותר ממאה שנה ראויה קריאתו זו להיקרא שנית בהתמסרות מחודשת!

[מקור התמונה: Photo by Jannis Knorr from Pexels]

[לקובץ המאמרים בנושא 'חקלאות וביטחון לאומי', לחצו כאן]

העשרה

• פנחס יחזקאלי (2015), אל תתבלבלו: חקלאות היא ביטחון לאומי, 23/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2015), ההשתלטות הערבית על קרקעות מתחת לרדאר, 9/4/15.