תקציר: דוד בכישורי הסתגלותו, הצליח להתנהל בסביבה, הנראית לאיש המערב, שוחר היציבות, לכאוטית, עד כדי אבדן עשתונות… אנטומיה של גמישות אסטרטגית (אג'יליות)…

עודכן ב- 10 במאי 2024

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

מאמר זה ראה אור לראשונה באתר 929, והוא מופיע פה באישורם ובאישור המחבר.

זהו מאמר שני מתוך שלושה על בריחת דוד משאול ומשמעויותיה. למאמרים האחרים לחצו כאן:

• גרשון הכהן: בריחת דוד משאול – העורמה ככלי הישרדות (שמואל א' פרקים יט-כז);
• גרשון הכהן: בריחת דוד משאול – מיצוי פוטנציאל הניידות והחמיקה במרחבי הספר (שמואל א', כב, ה').

*  *  *

דוד ברח מביתו בגפו. בבדידותו, לא היה לו כל סיכוי כנגד שאול, פרט למציאת מקלט בארץ פלישתים, לשם הגיע בהתחזות למשוגע. אכיש מלך גת סירב לקבלו באומרו: חסר משוגעים אני...הזה יבוא אל ביתי? (שמואל א', כא, טז).

בהעדר מפלט בטוח, דוד חמק למערת עדולם, לשם הצטרפו בני משפחתו. בנוסף, התקבצו אליו לעדולם, כל איש מצוק וכל איש אשר לו נושא וכל איש מר נפש (כב, ב').

מרגע זה הפך דוד למנהיג כנופיה הפועלת באזורי הסְפַ‏ר (מרחבי הסְפַ‏ר - Frontier). הברית המאחדת בין כל המתקבצים לשם, לא הייתה מבוססת על מכנה משותף אחיד. איחד אותם הכורח לחמוק ממרחב השליטה של הממלכה [לאוסף המאמרים בנושא אזורי סְפַ‏ר, לחצו כאן].

זו הייתה ברית מדוכאים...

מנהיגותו של דוד נבחנה, התחשלה ועוצבה במסע המתמשך, בו גיבש אנשים אלה לקבוצה נאמנה, המצייתת להנהגתו. גם אביתר הכהן הצטרף בכורח נסיבתי, כפליט יחיד שנותר מן הטבח שערך דואג האדומי, בהוראת שאול, בנוב עיר הכוהנים. את הזמנת ההצטרפות לאביתר, דוד ניסח בחדות קרה ועניינית: "שבה איתי אל תירא, כי אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשך, כי משמרת אתה עמדי." (כ"א, כ"ג).

אוסף אקראי של פליטי חברה, הפך כך בהובלת דוד, לכוח בעל נוכחות משמעותית, שהוכר בהמשך על ידי אכיש מלך גת כראוי לפריסת חסותו מתוקף שיקולי תועלת.

החיכוך במרחב הספר בין ממלכת שאול לבין פלישתים, הציב לדוד אתגר התנהלות מורכב:

• מצד אחד, הוא היה מחויב לשמר את התנהלותו החיובית ה'נאמנה' לפלישתים, מעניקי החסות;
• מצד שני, לא היה ביכולתו לנטוש את זיקתו הטבעית לישראל ובמיוחד לבית יהודה, המעניק לו תמיכה משפחתית, וגם עורף לוגיסטי, שאמנם התבטא לעתים בגביית דמי חסות, כמו עם נבל הכרמלי. במערכת איזונים זו, דוד לא היסס לפעול להצלת אחיו, בני קעילה, שנתקפו על ידי פלישתים. (פרק כ"ג). זו הייתה מציאות מורכבת שהעמידה בכל יום בריתות חדשות, בשיתוף פעולה תוך תחרות. בכל יום נולד אינטרס חדש, שהעמיד למבחן את הברית מאתמול והוליך לברית אד-הוק חדשה [להרחבת המושג, 'שיתוף פעולה תוך תחרות', לחצו כאן].

מציאות זו מוכרת היטב לבקיאים בהתרחשויות שהתהוו מחוץ לגבולותינו:

• כוחות דעאש לדוגמה, בלחימתם לכיבוש העיר דיר-אזור, על נהר פרת, מידי יריביהם ג'בהת אל נוסרה, שחטו כאלף איש מהם. זה לא פגם ביכולתם של שני ארגונים אלה לשתף פעולה ולהילחם כתף אל כתף, בהרי קלאמון בגבול סוריה לבנון, כנגד כוחות חיזבאללה. זו טבעה של מציאות מתהווה, המכתיבה התנהלות גמישה, בקשב למפת אינטרסים משתנה.
• חמא"ס נלחם ברצועה נגד גורמים המזוהים עם דאעש - המנסים לתפוס בה את השלטון - אך משתף פעולה עם דאעש סיני נגד המצרים.
• בנאום למנהיגים דתיים לרגל כניסת הרמדאן, בעת הדיונים על חתימת הסכם הגרעין הראשון, אמר רוחאני מנהיג איראן (ראו כרזה למטה): "גמישות הירואית נעלה לעיתים על ג'יהאד". בדבריו, ביקש להצדיק את מגמת שיתוף הפעולה תוך תחרות עם ארה"ב שנתפסת כשטן הגדול. לא שהניח בדיבורו זה בצד את הציווי הדתי, לטובת השיקול הפרגמטי, אלא שצבע את השיקול הפרגמטי בצבעי הקדושה הג'יהאדית.
• באורח ההיגיון הזה, מתוך שיקול אסטרטגי פרגמטי, תמך המשטר האיראני בתקופת המלחמה בין ארמניה לאזרביג'אן, באזור נגורנו-קראבח, דווקא בארמנים הנוצרים, כנגד האחים האזאריים השיעים.

דוד בכישורי הסתגלותו, היה יודע כנראה להתמצא בסביבה כזו, הנראית לאיש המערב, שוחר היציבות, לכאוטית, עד כדי אבדן עשתונות...

באסטרטגיה זו - כפי שנלמד בשמואל ב' - ניתב דוד את המשך דרכו אל המלוכה. מתוקף הברית עם אכיש מלך גת, לאחר מות שאול ובניו, דוד מולך שבע שנים בחברון כבן חסות של הפלישתים (סוג של צד"ל, המאבטח לפלישתים את אגפם המזרחי).  ברית זו התקיימה לתועלת שני הצדדים, כל עוד ממלכת ישראל הייתה מחולקת, ונתונה במלחמה בין יהודה לשאר שבטי ישראל בהנהגת בית שאול.

גם תבונת הבריתות המתגלה בדוד, היא ממהותו של יהודה, עליו סופר כבר בבראשית: "ויהי בעת ההיא וירד יהודה מעת אחיו ויט עד איש עדולמי ושמו חירה" (בראשית, ל"ה, א').

זהו אופיין של בריתות הנוצרות בגמישות האסטרטגית הפרגמטית (אג'יליות) המחויבת מן הקיום באתגרי הספר!

[לספרו של גרשון הכהן: 'משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ”כית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא אזורי סְפַ‏ר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ידיד-אויב' ושיתוף פעולה תוך תחרות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'ידיד-אויב' ושיתוף פעולה תוך תחרות.
• אוסף המאמרים בנושא אזורי סְפַ‏ר.
• הרחבת המושג, 'שיתוף פעולה תוך תחרות'.
• הרחבת המושג, 'הסתגלות'.
• הרחבת המושג 'התהוות'.
• אוסף המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2024), אוסף המאמרים על 'ידיד-אויב' ושיתוף פעולה תוך תחרות, ייצור ידע, 10/5/24.
• פנחס יחזקאלי (2016), הכל על אזורי הסְפַ‏ר באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 22/5/16.
• פנחס יחזקאלי (2014), שיתוף פעולה תוך תחרות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הסתגלות, ניהול מסתגל וארגונים מסתגלים, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 21/2/19.
• יחזקאלי פנחס (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), גמישות אסטרטגית - אג'יליות, ייצור ידע, 12/4/14.