[בתמונה: התארגנות עצמית של צפורים בטבע. הצילום נוצר והועלה לויקיפדיה על ידי Christoffer A Rasmussen, והוא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים על יצירתיות וחדשנות, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

בסוף 1812, כשמפלת ה'גראנד ארמה'  הצרפתי המפואר ברוסיה

תופעת ההתארגנות העצמית (Self Organization) היא אחד התהליכים החשובים ביותר בתורת המערכות המורכבות. יצירת התארגנויות עצמיות בארגון הינה תנאי חיוני להשגת יצירתיות ארגונית ולייצור ידע.

התארגנות עצמית היא תהליך ספונטני שמתרחש בכל מערכת ובכל חלקי המערכת, ללא פיקוד או הכוונה, ונוצר מתוך הדינאמיות של קשרי הגומלין שבין חלקי המערכת. התארגנות עצמית מתרחשת במערכת מורכבת, לא ליניארית, והיא זקוקה לתנאי סף מתאימים על מנת להתחיל לפעול, כמו למשל: היררכיות נמוכות, חופש ארגוני, היעדר חרדה ארגונית מכל סוג שהוא, היקף משתתפים גדול יחסית, רמת השתתפות גבוהה ותנאים המאופיינים באקראיות ובחוסר דטרמיניזם. תנאים אלה מתוארים בדרך כלל כמצב של חוסר שיווי משקל.

את המצב הזה כינינו בפוסטים קודמים מצב של סף גבול הכאוס. לא פשוט לארגון להימצא במצב הזה, גם כיוון שארגונים, בעיקר ארגונים ביורוקרטיים, מעדיפים מצבים של "סדר" ואף של "קיפאון" ארגוני; וגם כיוון שקל להיסחף משם למצב של אקראיות ואי שקט גדולים מידי שישמידו כל מערכת. התוצאה של "התארגנות עצמית" היא מה שמכונה בשפת המערכות המורכבות "התהוות" או "צמיחה" (Emergence), קרי, היווצרות של מבנים חדשים, תבניות ותכונות.

לדוגמה, קן נמלים הוא "התהוות" כתוצאה מה"התארגנות העצמית" של הנמלים:

[קן נמלים הוא תכונה מתהווה של מערכת מורכבת, כי הוא פועל יוצא של התנהגות קולקטיבית; ואינו נובע מהתכונות של כל פרט שמרכיב אותו. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ATMDepot לאתר Pixabay]

ה"התהוות" הנובעת מה"התארגנות העצמית", יכולה, בתנאים מסוימים, להוביל את המערכת ל"מעבר פאזה" (Phase Transition).

"התהוות" עשויה לקרום עור וגידים רק לאחר תקופת דגירה (אינקובציה) ללא הפרעה חיצונית, לפני שהיא מצליחה לעבור סף קריטי, שיבטיח את התמשכותה עד להשלמתה.

בפוסטים קודמים כבר עמדנו על כך, שמערכות מורכבות פועלות באופן דומה, בין אם הן מערכות "טבעיות" או מעשי ידי אדם, ובאמת, תופעת "ההתארגנות העצמית" אינהרנטית לשני סוגי המערכות המורכבות הללו.

דוגמה מן הטבע היא שיירות הנמלים המחפשות מזון. הן הולכות למרחק מסוים מהקן, ואז מתחילות לטייל באופן אקראי. כשאחת מהן מוצאת מזון, היא חוזרת אל הקן ומשאירה בדרכה פרומונים, שהם חומרי ריח שהיא מפרישה. הפרומונים האלה מושכים נמלים אחרות, המפרישות עוד פרומונים, וכן הלאה. באופן כזה, נוצר שביל נמלים מאורגן, למרות שאיש לא תכנן אותו מראש. הוא מתהווה מתוך ההתנהגות הקולקטיבית של הנמלים הבודדות. באמצעות השביל, קבוצת הנמלים יכולה לבצע מה ששום נמלה בודדת אינה יכולה לעשות (בן-דב, 1995).

דוגמה מצוינת של "התארגנות עצמית", מעשה ידי אדם, מביא יואב בן דב בפוסט, "צומת בהאנוי ותורת המורכבות". בן דב מביא סרטון המתאר כמה דקות בצומת

רחובות אופייני ברובע הישן של האנוי, בירת וייטנאם (בפברואר 2009): "במבט ראשון הצומת נראה ונשמע כמין כאוס אחד גדול. נראה כאילו אין שום חוקים,

והאנשים מתנהלים זה לתוך נתיב תנועתו של זה בצפיפות בלתי נסבלת. אולם, לאורך זמן, ברור שיש כאן מערכת המתנהלת בצורה יעילה וחלקה במידה מופלאה. התנועה

זורמת בכל הכיוונים, יש עצירות רגעיות אולם הן משתלבות ברצף הכללי ואינן "תוקעות" את התנועה, ובסופו של דבר כמות גדולה של אנשים וכלי רכב שונים ומשונים עוברת

בצומת העמוס כמעט בלי להתעכב. נראה גם שבשום רגע לא נוצר מצב מסוכן באמת, והאנשים שחוצים את הצומת נראים, רוב הזמן, נינוחים ורגועים".

על חשיבותה של תופעת "ההתארגנות העצמית" במערכות מורכבות, ניתן ללמוד, למשל, מתוך ניסויים משנות ה- 20 של המאה הקודמת. הם נערכו במפעלי האותורן

(Hawthorne) לטכסטיל של חברת ווסטרן אלקטריק ומתוארים בפרוטרוט בספר המפורסם "הגורם האנושי בעבודה", של טאב ומאנהיים (תשכ"ה, עמ' 41-22).

בניסויים אלה נדהמו כולם מעוצמת השינויים, שחלו בקבוצה כתוצאה משיפורים בתנאי העבודה (תאורה, צבעים ועוד). הושגו תפוקות גבוהות במיוחד ביחס לקבוצות אחרות במפעל או במפעלים דומים, והשיטה הפכה מודל לחיקוי. התופעה התרחשה מרגע שהקבוצה התארגנה באופן עצמאי, עם מנהיגה לא פורמלית מתוכה.

למרות הניסויים הללו, נשארו דפוסי ניהול והשגחה קלאסיים בתעשייה עוד 80 שנה ללא שינוי. רק  בתקופת "ההתארגנות העצמית" של תעשיית ארגוני ההזנק (Start Up), הועמד המנגנון ההיררכי בקונפליקט עם חופש "ההתארגנות העצמית". כל מערכת דינאמית תתארגן באופן שונה, בהתאם למורכבות הקשרים שבין חלקיה ולתנאי הסביבה שלה. לפעמים תהיינה התוצאות מעניינות ביותר. המיוחד במערכות בעלות יכולת כזו הוא שפעמים רבות הן מחפשות פתרונות בעצמן, ללא צורך בהכוונה או בהתערבות מנהיג.

יתרה מכך, מערכות אלה פתוחות וגמישות במהותן, כך שבעת שינויים בלתי צפויים הן מסתגלות לשינוי ללא צורך בהנהגה מרכזית.

"התארגנות עצמית" ניתנת להנעה על ידי זרז פנימי או חיצוני. דוגמה לזרז פנימי היא תושב שכונה המקיים פעילות אינטנסיבית למען שיפור איכות החיים בשכונתו, וסוחף אחריו את יתר התושבים; דוגמה לזרז חיצוני היא פעולות מסוימות שנוקטת העירייה, על מנת להביא את תושבי השכונה להתארגנות לפעולה בנוגע לאיכות החיים בשכונתם; או שוטר שכונתי המארגן את התושבים לפעילות נגד הימצאות עבריינים בשכונתם.

[תמונת המקור: האתר קקטוס]

בחשיבה המערכתית הצבאית מכונה מכלול הפעולות הללו בשם "רעיון מכונן" או "רעיון מחולל" (זיגדון, 2004, ע' 5). לפי מקור זה ההנהלה צריכה לעשות פעולות שיביאו ל"הנבטה" של הרעיון המכונן בתודעת אנשי הארגון (שם, ע'. 34), ותיווצר "התארגנות עצמית" להשגת המטרה המקווה.

העובדה, ש"ההתארגנות העצמית" חיונית להשגת יצירתיות ארגונית ותהליכים אפקטיביים של "יצירת ידע", משמשת אתגר למנהלים, שיכולים לנקוט פעולות שישפיעו על העתיד. אולם, מעשה זה אינו פשוט כלל ועיקר:

מצד אחד, אם פעולות ההנהלה תהיינה דומיננטיות מדי, לא תיווצר "התארגנות עצמית" אלא הנעה מלמעלה; מצד שני, גם אם הניעו פעולות ההנהלה "התארגנות עצמית", אין כל ביטחון שהיא אומנם תוביל להשגת המטרה מתוך מגוון התוצאות האפשרי.

תכונה זו של "התארגנות עצמית" מזוהה כדרך קריטית של הבנת הופעת התנהגויות כלליות במספר רב של מערכות כמו: בכלכלה, במוח, במערכות אקולוגיות או בחברות גדולות. התקוממויות של אוכלוסיות בתנאים מתאימים עשויות או עלולות (לפי העניין) להפוך את המציאות על פניה, לרוב ללא מנהיג או לפחות לא בתחילת התהליך. התופעה חוזרת על עצמה גם באוכלוסיות של גורמים המשפיעים על תנאי מזג האוויר, או לחילופין על מהפכות לאומיות, 'הפנתרים השחורים', תנועת 'ארבע אמהות', ארגון 'שורת המתנדבים' או ה'אינתיפאדה' הפלסטינית הראשונה.

[בתמונה: 'הפנתרים השחורים' בהפגנה. צילום: משה מילנר, לע"מ]

תופעת "ההתארגנות העצמית" נבלמת בדרך כלל בארגונים אנושיים על ידי התערבויות מלמעלה, מתוך רצון להגן על המערכת מפני תופעות הנתפסות כמזיקות, ומתוך רצון

לייצב אותה ולהחזיר את המערכת למצב של "סדר". אולם, נזקיה של ההתנגדות ל"התארגנות עצמית" אדירים, ואינם אפקטיביים בטווח הארוך. כך לדוגמה התגבר ערוץ החדשות העולמי CNN על התנגדות מערכות שלטון, שנהנו עד אז מאי חשיפת פעילויותיהן. הצלחה דומה יש לערוץ הטלוויזיה הערבי 'אל ג'זירה', מול משטרים העוינים את פעילותו במדינות ערביות שונות.

דוגמה להתארגנות עצמית מהעולם המדיני הייתה המחאה האזרחית בלבנון באביב 2005, בעקבות הירצחו של ראש ממשלתה לשעבר רפיק אל חארירי. המחאה הספונטאנית הזו הביאה ליציאת הכוחות הסוריים מלבנון.

"התארגנות עצמית" שהתרחשה רק באופן חלקי, והעולם המערבי מצפה לה בכיליון עיניים, היא התקוממות עממית באיראן. זו שתביא לסילוק שלטון האייתוללות ולכינון דמוקרטיה במדינה חשובה זו.

גם בעיראק חסרה התמורה ב"התארגנות עצמית", שתאפשר השרשת דמוקרטיה שם, לפני יציאת הכוחות האמריקניים.

העובדה שניתן לראות את תכונת "ההתארגנות העצמית" באמצעות סימולציות ממוחשבות, במערכות מתקדמות, כמו למשל, ה- Cellular Automata, פותחת פתח חדש ומלהיב ביכולת להתמודד עם אי הוודאות בעולם דינמי המשתנה במהירות. על כך, בפוסטים הבאים.

[לאוסף המאמרים על יצירתיות וחדשנות, לחצו כאן]