פנחס יחזקאלי: שורת המתנדבים – פרשת השחיתות השלטונית החמורה מכולם (עד כה…)!

תקציר: מעולם, עד היום, לא הייתה פרשת שחיתות שלטונית כזו, שלה שותפים ראש הממשלה עצמו, המשטרה, כולל שימוש במעצרי שווא, סגירת תיקים ועדויות שקר; שירות הביטחון הכללי, בית המשפט המחוזי והתקשורת כולה. כל מי שנד בראשו למראה המתרחש היום, כדאי שיבין את שורשי השחיתות השלטונית הזו...

עמוס בן גוריון בימים יפים יותר...

[בתמונה: עמוס בן גוריון בימים יפים יותר... מתראיין לאחר כניעת יפו ב- 1948; הצילום הועלה לויקיפדיה על ידי SHERSHEL FRANK. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

פרשת שורת המתנדבים (1955-1960), הסתבכותם של המפכל הראשון, יחזקאל סהר, של סגנו, ניצב עמוס בן גוריון, והרשעתו בדין של סהר:

למרות שרוב הפרשות המתוארות מרוכזות, כאמור, בעשורים האחרונים, הפרשה הגדולה ביותר של הסתבכות בכירים במשטרת ישראל, הייתה, דווקא, בשנותיה הראשונות. הכוונה לפרשת שורת המתנדבים, שהתרחשה בין 1955 ל- 1960.

על מנת להבין את הרקע לאירוע זה, יש לזכור, כי מדינת ישראל, בתחילת דרכה, הייתה רחוקה מלהיות דמוקרטיה, בנוסח המוכר לנו היום, הייתה זו מדינה של שליט אחד, דוד בן גוריון, ובמידה רבה, מפלגה אחת, מפא"י, כשבראש המשטרה עמד, לאורך עשור שלם, איש מפלגה, וכשבנו של ראש הממשלה משמש כמפקד מחוז תל אביב, ולאחר מכן, סגן המפקח הכללי של המשטרה והיורש העתידי שלו.

[בתמונה: דוד בן גוריון וקציני משטרה ברחבת המסדרים בבסיס המשטרה בשפרעם... הייתה זו מדינה של שליט אחד, דוד בן גוריון, ובמידה רבה, מפלגה אחת, מפא"י, כשבראש המשטרה עמד, לאורך עשור שלם, איש מפלגה, וכשבנו של ראש הממשלה משמש כמפקד מחוז תל אביב, ולאחר מכן, סגן המפקח הכללי של המשטרה והיורש העתידי שלו... הצלם אינו ידוע. באדיבות יד יצחק בן צבי]

יחזקאל סהר

כבר עם קום המדינה וגיבוש מוסדותיה, היה ניסיון של הכתבת נורמות התנהגות למשטרה על ידי הדרג הפוליטי. המפכ"ל הראשון של המשטרה, יחזקאל סהר (1992) (ראו תמונה משמאל), מספר, כי עם תחילת בנין החיל, סירב בכל תוקף למנות קצינים, שהומלצו לו על ידי המפלגות. שנים מאלה, שתבעו למנות את מומלציהם, היו, לפי סהר, מזכיר מפא"י, שאף מינה קצין קישור למשטרה(!), ומזכיר המפד"ל. עוד סהר סיפר, כי מפקד מחוז ירושלים, דאז, נדרש להופיע בפני ועדת הביקורת של מפא"י, שמאוחר יותר אף דרשה את הופעת המפכ"ל בפניה, כדי לדון בכך, שחבר מפלגה, שפשע, הועמד לדין בפני בית המשפט המחוזי. (את תמונת ספרו של יחזקאל סהר, סיפור חיי, ראו משמאל למטה).

[מקור תמונתו של יחזקאל סהר משמאל: משטרת ישראל]

על הבעייתיות הנורמטיבית ניתן ללמוד מכך, שבמשפט 'שורת המתנדבים' (שיפורט להלן), הודה המפכ"ל סהר בכך, שהמשטרה, בהוראת ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, סגרה תיק חקירה חמור נגד מי שהיה גזבר הסוכנות - דוד בהרל. בהרל נחשד בהברחת מטבע חוץ, אולם, משנתגלו החשדות הסתפקה ההנהגה בהקמת ועדה פנימית של מפא"י, בראשות דוד בן גוריון. הוועדה הורתה ליועץ המשפטי לממשלה חיים כהן ולמשטרה לסגור את התיק. הם צייתו (ע"א 263/57; העצני, 1998).

מי היתה 'שורת המתנדבים'? היתה זו קבוצת סטודנטים אידיאליסטים, שהתארגנה בראשית 1951 לסיוע במעברות, ואומצה, בתחילה, בחום, על ידי הממסד. חבר הועדה המרכזת של 'שורת המתנדבים' היה הפרופסור ישעיהו ליבוביץ', ובין ראשיה נמנו אישים כמו אליקים העצני, חבר הכנסת והשר לשעבר אמנון רובינשטיין, הארכיאולוג ד"ר שמעון אפלבאום, ד"ר שלמה סימונסון, לימים רקטור אוניברסיטת תל אביב, וד"ר חנן רפופורט, פסיכולוג קליני ולימים מנהל מכון סאלד.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של יחזקאל סהר, סיפור חיי, שראה אור בהוצאת משרד הביטחון, ב- 1992. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

'שורת המתנדבים' היוותה כתובת למתלוננים על שחיתות שלטון מפא"י, מאחר שחששו שיבולע להם אם יתלוננו במשטרה. ניסיונות הקבוצה לשתף את בן גוריון ואת צמרת מפא"י במידע הזה ולשכנעם לטפל בבעיות שעלו נתקלו בתגובות נזעמות.

דווקא היועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן, שיתף איתם פעולה ועודד אותם להביא אליו ידיעות כאלה, למרות התנגדותם של בן גוריון, גולדה ושרת. 'שורת המתנדבים' נתקלה בקיר אטום. העיתונות, שהייתה מגויסת, התנכלה להם ולא שיתפה עימם פעולה, למעט עיתון אחד - "העולם הזה" של אורי אבנרי, שתמך בקבוצה ושימש לה כפה לאורך המאבק כולו. בשל כל אלה, החליטה 'שורת המתנדבים' לפרסם את הממצאים בחוברת.

בדצמבר 1955 פרסמה 'שורת המתנדבים' חוברת ששמה "סכנה אורבת מבפנים". תוך ציון פרטים ושמות מדויקים, האשימה 'שורת המתנדבים' את השלטון בפרוטקציוניזם, באפליה, בשחיתות, בבזבוז ועוד. 'שורת המתנדבים' הצביעה על סוחרים גדולים, שהיו מקושרים ישירות לעטיני הממסד, והצליחו לעשות הון על חשבון קופת המדינה. בחוברת, הואשמו אותם סוחרים בהונאת קרן הפיצויים של קרבנות הנאצים, בשם "אירס"ו", שנוהלה על ידי הסוכנות.

המשטרה פתחה בחקירה בנושא, ואף שלחה חוקרים לגרמניה. אולם, אחד מבעלי ההון, ישעיהו ירקוני, חברו הטוב של עמוס בן גוריון (לפי קביעת בית המשפט), פנה למשטרה והתיק נסגר. עמוס בן גוריון, הואשם, בחוברת, ביחסים ובהתרועעות עם אותם סוחרים, ובשותפות עם אחד מבעלי ההון בחברת חציבה בשם "כורים".

סכנה_אורבת_מבפנים

[בתמונה: כריכת החוברת שפרסמה 'שורת המתנדבים. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בעקבות פרסום החוברת, הגיש עמוס בן גוריון, בנו של ראש הממשלה, אז סגן המפכ"ל, תביעת דיבה נגד החתומים עליה. הסתבר, כי הוא לא העריך נכונה את נחישות יריביו ואת עומק האינפורמציה שעמדה לרשותם. 'שורת המתנדבים' גובתה, וזרמו אליה אינפורמציות מרשיעות מגורמים רבים, וביניהם קציני משטרה, פקידים בכירים ואפילו גורמים פליליים. 13 עורכי דין התנדבו להגן על הנתבעים ללא שכר. דוד בן גוריון התייצב לצד בנו. הוא דאג שיפורסם צילום שלו בעיתון מעל הכיתוב: "בני, אם יצאת לדרך - אל תירתע".

[מקור תמונתו המקורית של דוד בן גוריון: ארכיון משרד הביטחון. הצלם אינו ידוע]

המשפט התנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופטים צלטנר, קיסטר ושילה (תי"א 113/56). במוקד המשפט עמד תיק אירס"ו, והמשטרה עשתה ככל יכולתה למנוע את הצגת התיק בבית המשפט, שנפתח רק בהתערבות בית המשפט העליון (ע"א 65/57). המפכ"ל דאז, יחזקאל סהר, העיד בבית המשפט, ונשבע, כי ירקוני אינו מופיע בתיק החקירה, ומעולם לא היה חשוד בתיק זה, אולם, הסתבך בעדותו, תוך שהוא מכניס בה ביטויים כמו "שייקה (ירקוני) השתרבב (לפרשה)" ו"שייקה בסדר". על עדות זו קבעו שופטי המחוזי:

לא נוכל להימנע מלהעביר תחת שבט ביקורתנו את עדותו של מר סהר. דעתנו היא, כי המפקח הכללי הכיר את תיק אירס"ו במעט שבמעט. בכך, כשלעצמו, אין שום פגם. רשאי המפקח הכללי לסמוך על מנהלי אגפיו ולהשאיר את לימוד התיקים הפליליים, אף החשובים ביותר, למר זלינגר, ראש האגף הפלילי. אך עליו לגלות זאת ברורות בהופיעו על דוכן העדים. אולם, לא כן עשה מר סהר כאן. הוא ניסה לעורר בנו את הרושם שהוא בקיא בפרשה, בזמן שלא היה כן. מר סהר, שהוא מסור למוסד המשטרה ולפיקודיו, לא יכול היה להשתחרר מקנאה לכבוד המשטרה וכבוד מפקח המשטרה, בזמן עדותו, וניסה להציג את עצמו כיודע יותר מאשר ידע, ואת המשטרה שאיננה עושה שגיאות, וכל מה שנעשה, נעשה על הצד היותר טוב. על כן, נסתבך בעדותו.

[המפכ"ל סהר: עדות שקר בבית המשפט... מקור התמונה: משטרת ישראל]

אין אנו מאמינים שקיבל המפקח הכללי דינים וחשבונות מפורטים מאת מר זלינגר, מדי יום ביומו. אילו היה מקבלם, לא היה עולה על דעתו להשתמש בפנינו בביטוי "שייקה השתרבב" ו"שייקה בסדר"… המפקח הכללי ניסה בעדותו לחפות על שגיאותיו, על ידי הכחשת העובדה, שירקוני היה חשוד. אך הוא היה צריך לדעת את העובדה הזאת ולא הייתה נעלמת ממנו, אלמלי היה טורח, ולו במקצת, ללמוד, לפני הופעתו כעד, תיק, אשר צריך היה לעמוד, לפי ידיעתו, במרכז עדותו. בהופעתו של המפקח הכללי היה משום טרגדיה. ראינו במו עינינו את הפתעתו, כאשר גילו לו, במשך חקירתו הנגדית, עובדות המטילות צל על ירקוני. עובדות, אשר כל הקורא את תיק המשטרה הדן בעניין, יכול היה לדעתן בנקל. שמנו לב, כאשר עמד אובד עצות בפני מסמכים, שהיו מצויים כל הזמן באותו תיק, ושאלנו את עצמנו, כיצד הופיע להעיד בבית המשפט, מבלי להכיר את הבעיה המרכזית, אשר תשמש נושא לעדותו. תמיהה זו שתמהנו, חיזקה את דעתנו, שמר סהר אמר מה שאמר לתובע, מבלי לדעת את עיקרי הדברים שנתגלו בחקירת אירס"ו. דברים אשר למד מר סהר, רק אחרי שהתחילה חקירתו הנגדית במשפט זה. אם כי, לא היה לך דבר קל מאשר לעמוד על הדברים כהווייתם, מלכתחילה (תי"א 113/56).

המשפט בבית המשפט המחוזי לווה במאמצי סיכול רציניים של הממסד ובתוכו המשטרה ושרות הביטחון הכללי (שב"כ).

פסק הדין של בית המשפט העליון קובע, שהתביעה, וגם המפכ"ל עצמו, הפיצו אינפורמציה מסולפת באמצעות העיתונות, ואף ניסתה להשתמש בביטחון המדינה כדי להסתיר את האמת מבית המשפט (ע"א 263/57; ריבה, 1988; העצני, 1998).

דוגמה לכך היה מעצרו, לעשרה ימים, של אליקים העצני, איש 'שורת המתנדבים', לאחר שסירב להסגיר את מקורותיו. המשפט נוהל תוך הטיה לצד עמוס בן גוריון והממסד, המיוצג על ידו ובאמצעות העדים שהביא. ניתן ללמוד מכך בבירור מהכרעת הדין של בית המשפט העליון וגם, למשל, מהתבטאויות של המעורבים בפרשה בתקשורת. למשל, זו של עו"ד שמואל תמיר, הפרקליט הראשי של 'שורת המתנדבים' שסיפר, כיצד הורה לו השופט להקל בחקירת המפכ"ל, סהר (העצני, 1998).

[בתמונה: אליקים העצני בשנות ה- 50 של המאה הקודמת...]

בסופו של המשפט, פסקו שופטי המחוזי לטובת עמוס בן גוריון (תי"א 113/56), ואנשי 'שורת המתנדבים' חוייבו לשלם לו פיצויי נזיקין עקב הוצאת דיבה בצירוף הוצאות עורך דין.

[עמוס בן גוריון: במדינה של שליט אחד ומפלגה אחת, גם בית המשפט המחוזי יישר קו... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

כאשר בית המשפט העליון הורה לפתוח את התיק המשטרתי, התברר, כי המפכ"ל סהר לא אמר אמת בעדותו בבית המשפט המחוזי. ביוני 1960, לאחר ארבע וחצי שנים, קיבלו שופטי בית המשפט העליון, אגרנט, לנדוי וויתקון את ערעור 'שורת המתנדבים' בחלקו, וביטלו את ממצאיו של בית המשפט המחוזי, על פיו הוציאו המערערים דיבה על המשיב. הם קבעו שהמפכ"ל שיקר בעדותו, שתיק אירס"ו נסגר מטעמים פסולים, ושאינם מאמינים לחלקים מרכזיים בעדותו של עמוס בן גוריון:

אין עוד ספק, שירקוני היה חשוד בעבירות בתיק אירס"ו, והינו חשוד בהן עד היום הזה. האחראים לניהול התביעה הזאת עשו, אמנם, מאמץ נמרץ להסתיר את העובדה הזאת, על ידי טענה, בלתי הוגנת ובלתי כנה, שתיק החקירה המשטרתית בעניין עסקת אירס"ו כולו חסוי… אין לי ספק – ולדעתי, אנו חייבים לקבוע זאת, בניגוד לדעת בית המשפט המחוזי – שהטיפול בתיק אירס"ו הופסק לא כשורה, ושלא היה עולה על דעתו של חוקר סביר להפסיקו בשלב בו הופסק (ע"א 263/57).

שופטי העליון מייחדים ביקורת על שופטי המחוזי, על שניסו לטשטש את משמעות עדותו של המפכ"ל סהר:

קראתי את הקטע החשוב הזה של פסק הדין וחזרתי וקראתיו, ולא ירדתי לסוף דעתם של השופטים המלומדים, אם אמנם הוא משקף דעה מגובשת ועקבית. יש שם דברים שנאמרו ברמז, במקום שהיה צורך בבהירות גמורה, ויש גם סתירות פנימיות במה שנאמר במפורש. השופטים היו חייבים לומר לנו ברורות, אם לדעתם, העיד מר סהר עדות אמת, ובמיוחד אם הם מאמינים לו… כאן… מצטיירת תמונה של עד שנכשל בעדותו, אך לא מתוך ידיעת האמת, אלא מפני ש"ניסה להציג עצמו כיודע יותר מאשר ידע". אולם, קביעת העובדות… סותרת את התמונה הזאת, ומביאה לידי המסקנה שמר סהר שיקר, בהשתמשו בפני בית המשפט בביטוי "שייקה השתרבב" ו"שייקה בסדר", מתוך ידיעה פוזטיבית שאין זו אמת… היינו, עד המתכחש לאמת במתכוון, והמציג את עצמו כאינו יודע דבר, כשלמעשה היה ידוע לו…

[בתמונה: יחזקאל סהר (עומד) משוחח עם גולדה מאיר ודוד רמז בשנת 1949 - איש מפלגה שהועמד 10 שנים תמימות בראש משטרת ישראל.  התוצאות בהתאמה... התמונה היא נחלת הכלל]

עד המכחיש במתכוון עובדה הידועה לו… דעתי היא, שאילו הסיק בית המשפט את המסקנות המתבקשות מן העובדות שהובאו לפניו, לא היה יכול שלא לקבוע, בלשון חד משמעית, שמר סהר שיקר בעדותו במתכוון, בנסותו להסתיר את העובדה, שהייתה ידועה לו, כי ירקוני חשוד… מר סהר גילה בעדותו בקיאות רבה בתכנם של התיקים המשטרתיים, שנגעו למספר רב של פרשיות צדדיות… נוכח ידיעותיו המפורטות בפרשיות אלו, אין זה מתקבל על הדעת שלא היה בקיא בפרשה המרכזית של המשפט, היא פרשת אירס"ו, עד כדי כך, שלא ידע אפילו את העובדה העיקרית, השנויה במחלוקת, בפרשה זו – אם ירקוני חשוד או לא…

לכל התמיהות על עדותו של מר סהר יש הסבר פשוט מאוד, שכפי הנראה לא עלה כלל על דעתו של בית המשפט המחוזי: כל עוד נשאר תיק אירס"ו חסוי כראיה בבית המשפט, היה אפשר להעיד עדות כוזבת, שירקוני אינו חשוד, "חס ושלום". באותו שלב, אמנם הציג את עצמו מר סהר כמי שיודע את תוכן התיק, ויודע בבטחה, שירקוני אינו חשוד, אך אסור לו למסור פרטים מתוך התיק, שמא תיפגע טובת הכלל. אחרי גילוי חלק מן התיק, כאשר התגלה לעיני כל, שירקוני היה חשוד ומוסיף להיות חשוד, אין פלא שמר סהר "הסתבך" בעדותו, בנסותו להחזיק בקו הקודם – דבר שהיה יכול לעשותו רק על ידי העמדת פנים, כאילו תוכן התיק אינו נהיר לו, ומשום כך, אינו יודע אם ירקוני חשוד. לדעתי, זהו המפתח להבנת תוכן עדותו של מר סהר בשני שלביה, ואילו השתמשו השופטים המלומדים במפתח זה, לא היו מגיעים לאותן סתירות בהערכת העדות…   (ע"א 263/57)

פסק הדין יצר רעידת אדמה במפלגת השלטון, עמוס בן גוריון נאלץ לפרוש מהמשטרה ולוותר על חלום המפכ"לות. סהר - שעזב קודם לכן - הועמד לדין בגין מתן עדות שקר במשפט 'שורת המתנדבים', הורשע ונדון למאסר על תנאי ולקנס (בן פורת, 1988, ע' 90).

לסיכום

מעולם, עד היום, לא הייתה פרשת שחיתות שלטונית כזו, שלה שותפים ראש הממשלה עצמו, המשטרה, כולל שימוש במעצרי שווא, סגירת תיקים ועדויות שקר; שירות הביטחון הכללי, בית המשפט המחוזי והתקשורת כולה.

כל מי שנד בראשו למראה המתרחש היום, כדאי שיבין את שורשי השחיתות השלטונית הזו...

שם הכל התחיל!

[הכרזה: ייצור ידע]

[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!