"פטוגן רעיוני" (Idea Pathogen), הוא כלי לצריבת תודעה של ההמון וליצירת פסיכוזת המונים, שממחדירה בהם אימה ופחד וגורמת להם להצטופף ולצאת לרחובות. אבל, מה קורה כאשר ה'מדביקים' - אלו שאמורים להפיץ את ה'פטוגן הרעיוני' - נדבקים בו בעצמם, והופכים חלק מההמון המבועת?
אחד המושגים הפופולאריים בפילוסופיית ההיסטוריה של פרידריך הגל, קרוי בשפה חופשית 'עורמת ההיסטוריה' (cunning of history). הפירוש הזה שונה מזה שהתכוון לו הגל. הוא דווקא סבור שהתוצאות בהחלט צפויות, אם כי לא בכיוון שאליו התכוונו המבצעים...
(משך הסרט: 1:45) [להורדת מצגת הפרק: מעבר לכל חשד] הדגשים האסטרטגיה המשטרתית: לגרור את הנחקר לכאוס. אבל, האם ההתפוררות של כוח הרצון שלו מביאה לתוצאות המקוות של חשיפת האמת? עד כמה החומר שנלמד השתקף בסרט? עד כמה הוא ממחיש את סוגיית אי הוודאות, ואת התב"צים הנובעים ממנה? מה ניתן ללמוד ממנו על דרכי ההתמודדות?
