זהו חלקו השמיני של האוסף על פשיעת המוסלמים הקשה נגד נשים, אותה למדנו על בשרנו בטבח מאז ה- 7 באוקטובר 2023. הפשיעה הזו כוללת מגוון של תופעות, משעבוד טוטלי, דרך התעללות מינית, פיזית ונפשית, וכלה ברצח בייסורים. כיוון שהטענה ש'האויב הוא כמונו' חזרה להישמע במקומותינו, קיבצתי אוסף זוועות כזה לחוות דעתכם, ממרחבי איראן ועיראק ועד עזה, וגם אצלנו. בזוועה קשה לצפות. אבל, חובה לתעד ולהפיק לקחים!

כאשר מתרחש תהליך של חילופי אוכלוסיות באזור מסוים - בין אם כתוצאה מהגירה, שינוי דמוגרפי או תהליכים פוליטיים - הקבוצות החדשות שנוצרות מפתחות מנגנוני שיטור משלהן. כך נוצר מצב שבו החברה אינה רק מתמודדת עם שינוי דמוגרפי, אלא גם עם מאבקי כוח על אכיפת הסדר החברתי והגדרת הזהות הקולקטיבית החדשה. זה בדיוק מה שמתרחש היום באירופה, כשמנגנון שיטור לא פורמלי - "משטרות השריעה" (Shariah Police) הולך ומתבסס באזורים עם רוב מוסלמי. במקביל למשטרות, צומחים גם בתי דין אסלאמיים הפועלים בתוך הקהילות המוסלמיות, במיוחד בנושאי גירושין וירושה.

בשנים האחרונות, הימין בבריטניה מתמקד במוטיב מרכזי שנישא בפי רבים ממפגיניו: התפיסה שבריטניה "נכבשה" למעשה על ידי המהגרים, וכי הרשויות והשלטון השלימו עם מציאות זו. נרטיב זה מבטא חרדה עמוקה של חלקים מהחברה הבריטית כלפי שינויי דמוגרפיה ותרבות, ומעלה שאלות מהותיות על זהות לאומית, ריבונות ועל גבולות המדינה המודרנית. האליטה מצידה בטוחה שהבעיה היא בעצם בימין...

אחת הטענות הבולטות בקרב מפגיני הימין בבריטניה, היא שהאלימות והזוועות שנראו בטבח ה-7 באוקטובר בעוטף עזה מחד גיסא ובבנגלדש מאידך גיסא, עלולות להתרחש גם ברחובות בריטניה. לפי נרטיב זה, נשים אינן בטוחות ברחוב, וילדים נמצאים בסכנת שחיטה אם לא יתאסלמו. תפיסה זו מציגה תמונה של איום קיומי ואלים, הנובע מההגירה המוסלמית לבריטניה ומהשפעות הגלובליזציה. עד כמה הוא ריאלי?