יש קו משותף לפעילות הרוסית באוקראינה וסוריה: בשני המקומות מדובר בקריאת תגר אמתית על הסדר העולמי הקיים על ידי שימוש מושכל, ממוקד ומוגבל בכוח, בכדי לקדם את האינטרס הרוסי.

ציר חדש מתהווה במזרח התיכון: רוסיה - איראן - תורכיה: תורכיה מתכוונת לפתור את חוסר ההסכמות עם איראן בנושא מחיר הגז, ולהגדיל את כמויות הגז המיובאות מאיראן. הידוק הקשרים עם איראן ורוסיה והאולטימטום שהנשיא הטורקי הניח לפני האמריקאים בתחילת השבוע (או שיסגירו את פתאהוללה גולן או שישכחו מטורקיה) הוא סימן רע מאוד לנאט"ו. המרוויח העיקרי מכך, מן הסתם, הוא נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין!

רוסיה היא כוכב עולה בשמי המזרח התיכון, ופוטין צריך להודות על כך לבית הלבן ולמדיניות הנשיא אובאמה. בתחילת יולי סיימו הרוסים להעביר את כל רכיבי מערכת ה- 300 - S לידי האיראנים. רוסיה ואיראן מתאמות ביניהן את המדיניות האזורית, אולם, כל אלה לא מונעים את הרצון הסעודי לאפשר לרוסיה מעמד משמעותי במזרח התיכון, אף מעבר לזה של ברית המועצות לשעבר. גם ביחסי רוסיה-טורקיה שידעו משבר, זהות האינטרסים גוברת על חילוקי הדעות וטורקיה ורוסיה מוצאות את את הדרך להדק את הקשר ביניהם. גם עם ישראל שומרת רוסיה על קשרים טקטיים טובים. אבל, בסופו של דבר, כרגע לרוסים יש בעלת ברית אסטרטגית אחת במזרח התיכון: איראן! כל השאר סטוצים...

כמו שאף אחד מגופי המודיעין בעולם לא חזה, שהפלישה האמריקאית לעיראק ב- 2003 תוביל לשינוי טקטוני במזרח התיכון, כך אף אחד לא יכול להעריך את סופן של ההתפתחויות הנוכחיות. דבר אחד ברור: הפגנת הכוח המערבית בעיראק, בשנת 2003, הובילה בסופו של דבר להגדלת טביעת הרגל המזרח תיכונית של של יריבתו העיקרית של המערב - רוסיה, שלאט לאט תופסת את התפקיד אותו מילא המערב במזרח התיכון, ב-100 שנה האחרונות. רק לפני ארבע שנים מילאה רוסיה תפקיד זניח במזרח התיכון. זה לא פחות ממדהים, איך הצליח פוטין במינימום השקעה להשיג כ"כ הרבה בכ"כ מעט זמן, ובהשקעה של כפרומיל ממה שהשקיעו האמריקאים באזור מאז ימי ממשל בוש.

[תמונתו של ברק אובמה היא נחלת הכלל; תמונתו של ולדימיר פוטין הועלתה לויקיפדיה ע"י Kremlin.ru. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0] צעדיו של פוטין – שמצליחים להפתיע את המערב שוב ושוב – נתפסים, מן הסתם, על ידו וגם על ידינו כניצחון העורמה הרוסית. האמת מורכבת יותר: אובאמה הוא מארגן…

[תמונת המקור] עניינו של מאמר זה היא אסטרטגית היציאה הרוסית מסוריה. שני אירועים שהתרחשו השבוע, הרחק מאדמת סוריה המדממת, והצליחו להסית את אלומת האור לעבר הצורך הרוסי בפתרונה המוצלח והמהיר של המלחמה בסוריה. האירוע הראשון היה הופעתו של הגנרל פיליפ ברידלאאב, המשמש כמפקד פיקוד אירופה (EUCOM) ומפקד כוחות נאט"ו (SACEUR) לפני ועדת הכוחות המזוינים של…

במהלך השיחות האסטרטגיות (העקרות) בין צרפת לרוסיה על הקמת ברית אסטרטגית לפני מלחמת העולם השנייה, ביקש שר החוץ הצרפתי מרודן ברית המועצות, יוסיף סטלין להקל את הלחץ שהפעיל על הכנסייה הקתולית הרוסית. כשסטלין שאל מדוע, השיב הצרפתי שהדבר יעזור לו אצל האפיפיור. האפיפיור? השיב סטלין בבוז, כמה דיביזיות יש לו? (מתוך כתבי צ’רצ’יל- The Gathering Storm – ע' 117). נזכרתי ב'דיביזיות של…

הרקע להיווצרות דוקטרינת מונרו היה הפוך מזה של דוקטרינת אובמה: דוקטרינת אובמה התפתחה בעקבות ירידת עוצמתה של ארצות הברית: ההסתבכות באפגניסטן ובעיראק - שעלתה למשק האמריקני עשרות מיליארדים של דולרים, והייתה אחד הגורמים למשבר הכלכלי העמוק של הכלכלה האמריקנית; לעומת זאת, דוקטרינת מונרו נבעה דווקא מרצונה של ארצות הברית כמעצמה אזורית להגדיל את עוצמתה, כיוון שבמהלך המאה ה-19 חלקים נרחבים ממנה עדיין היו בשליטת מעצמות אחרות, כגון אנגליה, ספרד וצרפת, והיא עדיין הייתה רחוקה ממעמד של גורם הדומיננטי ביבשת אמריקה, כמפורט:

[לתמונת המקור לחץ כאן. הצלם: © AFP 2016/ JİM HOLLANDER] המאמר הזה מוקדש באהבה רבה לחברי, שלומי מלכא, שסיים בימים אלה את התואר שלו, ושהנושא קרוב לליבו… ה'רומן' המתרקם לכאורה בין רוסיה לישראל, על רקע התיאום הביטחוני ההדוק ביניהן, יוצר תהיות בלב רבים: האם אנו עדים לתפנית באסטרטגיה הישראלית המסורתית, שראתה בהישענות על ארצות הברית את…

[הצילום הועלה לויקיפדיה ע"י Department of State, והיא נחלת הכלל] סוגיית הפסקת האש בסוריה מזכיר המדינה האמריקאי ביקר באבו-דאבי ביום שני ה 23 לאוקטובר, יום לפני הגיעו לישראל. בביקור נפגש מזכיר המדינה האמריקאי עם שרי החוץ של איחוד מדינות המפרץ על מנת להעריך את שיתוף הפעולה לו יזכה ממשל אובאמה לתוכנית להפסקת אש בסוריה, שאומצה…