ההחלטה שלא להחליט - משמע, מצב שבו אין לנו דרך פעולה ואנחנו "זורמים"… - היא החלטה בפני עצמה. חשוב מאוד לבחון אותה כך ולא כתהליך ההחלטה שטרם הסתיים. לבחון, האם במצב הדברים הנוכחי נכון שלא לפעול… בתחומים רבים כל כך החלטנו לא להחליט. במקרים רבים מידי, ההחלטות הללו מתבררות גם כלא נכונות וגם כגרועות, ואת מחירן אנחנו משלמים יום יום!

מגעיל... להסתכל על הפוליטיקה - שלנו ושל אחרים - ולהקיא... כולם מטילים רפש איש ברעהו וכולם מתלוננים על הריח; מספרים, שמעולם לא היה כל כך מגעיל (לא נכון... היה!); ומחפשים ערכים ומוסר בפוליטיקה...

אנשים נבדלים ביניהם ביכולת שלהם לקבל החלטות מהירות בזמן אמת. יש הממהרים להחליט ויש כאלה שמשהים החלטות ככל שהם יכולים... אלה גם אלה, פעמים רבות, אינם משקללים את מכלול הגורמים הרלוונטיים להחלטה, ומקבלים את ההחלטה על בסיס אמוציונלי. כלי קל זמין ונוח יכול להשביח מאוד החלטות, ולקצר את משך קבלתן. הוא משהו שבין 'כלל אצבע' להתחלה של קבלת החלטות מסודרת. נכנה אותו טבלת החלטה.

אחרי אופוריה של מספר שנים לגבי מצב המים של ישראל - שכללה ביטחון עצמי מופרז של מקבלי ההחלטות, הורדת מחירים והגדלת צריכה - שוב הביאה החלטה אחת של האוצר את מדינת ישראל לסכנה של הפסקת הזרמה סדירה של מים בברזים. מחדל? טעות לגיטימית? במה בדיוק טעו בקבלת ההחלטות? זהו מקרה בוחן קלאסי ללימוד סוגיית קבלת ההחלטות, ובו יעסוק המאמר הנוכחי.

גילוייו של ניר חפץ על תהליכי קבלת ההחלטות של בנימין נתניהו, הביאה לשלל מאמרים בצד הימני של המפה הפוליטית, המנסות ללמד סנגוריה על דרך קבלת ההחלטות של ראש הממשלה. עד כמה הם צודקים?

בדיווח על  עד המדינה, ניר חפץ, נאמר לציבור כי עדותו מאשימה את ראש הממשלה בקבלת החלטות ביטחוניות משמעותיות בהתעלמות מהמלצת מומחי הביטחון. נשאלת השאלה, עד להיכן מגעת חובתו של מנהיג למלא אחר המלצת מומחים? ועד כמה יועציו הקרובים ואף האינטימיים של מנהיג לאומי, יכולים להתקבל כמקור סמכות לגבי מניעי החלטות המנהיג במכלול שיקוליו הגלויים והסמויים?

בעת משבר בארגון, הסתמכו תמיד על אנשי השטח. הם אלה שמתחככים כל העת עם הסביבה המשימתית. הם ידעו הכי טוב!

ככל שמדינה מפותחת יותר, פחות ופחות מאזרחיה נדרשים להשתמש בהגיון... הם כבר אינם צריכים לחשוב... רק להגיב לגירויים... הם מסתמכים על דפוסים קיימים מעברם כדי לפתור בעיות. זה נראה כמו פתרון שמחפש בעיה; ולא בעיה שמחפשת פתרון... לעומת זאת, כאשר אני עובד במדינה מתפתחת, קל הרבה יותר לדון בבעיות עם האנשים שם, להפעיל הרבה שכל ישר ומחשבה יצירתית ולחפש פתרונות...

האם העובדה שקיימת מחוברות ארגונית - משמע, שכמות קשרי הגומלין גדולה יחסית ואיכותם מצוינת - מעידה על תהליכי קבלת החלטות אפקטיביים יותר?

המקום בו עמדתי כמפקד אוגדה 36, בקיץ תשס"ה, לנוכח הצו להשתתף עם אוגדתי בחורבן גוש קטיף, היה מבחן הרה גורל. ישפוט כל אדם על פי שיפוטו וישפוט אלוהי ישראל. דבר אחד ברור: פעלתי שם במודעות עמוקה לגודל השעה!