מאז יולי-אוגוסט 2024, הינדים נשחטים על ידי מוסלמים בבנגלדש. נשותיהם נרצחות, נאנסות ונמכרות לעבדות מינית, מקדשים נבזזים ומוצתים, מול עולם מערבי פרוגרסיבי אדיש, שרואה במוסלמים מעמד 'מדוכא' ו'מוחלש', שעוצמת הפגיעה בהינדים היא רק 'תמונת מראה' לעוצמת החלשתם בעבר. המאמר מביא את שורשי העימות הבינגזעי בבנגלדש שמזכיר את המצב אצלנו, ומאגד כרזות מחאה אופייניות שפורסמו ברשתות החברתיות מאז יולי 2024.
שאלה מרכזית בניהול בעולם ה- WOKE היא, האם יש מקום לערער על ערכים פרוגרסיביים כשהם מתנגשים עם האינטרסים העסקיים, או שהמוסר החברתי גובר על שיקולי יעילות? מנכ"ל גוגל לשעבר, אריק שמידט, גילה שהתשובה לשאלה היא שלילית בגדול, גם במחיר יצירת תרבות ניהולית של שקר!
הימין הבריטי טוען שבריטניה אבודה והממסד הפרוגרסיבי - כולל מערכת האכיפה - השלים עם כך ומתמסר למוסלמים. השמאל הפרוגרסיבי מאשים את הימין ב'אסלאמופוביה', וטוען שהוא משתמש בפחד כאמצעי להנעה פוליטית, שרוב הקהבילה המוסלמית שוחרת שלום. בריטניה מצויה בתקופה של חילופי תרבויות וחילופי אוכלוסיה. זה נראה רע...
מהומות הימין בבריטניה בקיץ 2024 מהוות ביטוי, לא רק לזעם כלפי ההגירה, אלא גם לביקורת רחבה יותר על כשלון הממסד הפוליטי והאקדמי בטיפול בנושא. למצב הזה יש שם - הפוליטיקה של חוסר האונים (Politics of Helplessness): זהו מצב, שבו קבוצות או יחידים בחברה חשים שאיבדו את היכולת להשפיע על החלטות פוליטיות וכלכליות המשפיעות על חייהם, והפוליטיקאים חסרי אונים, כשהכוחות הגלובליים, הכלכליים והחברתיים הגדולים נראים בלתי ניתנים לשליטה...
המערב כולו בוער בגלל ההגירה שעלתה על גדותיה, אבל הפרוגרסיביים מאשימים את הימין הפוליטי. הכיצד? בעיניהם, הנרטיב של "כיבוש המערב על ידי המהגרים" הוא נרטיב מומצא. מעין מנגנון הגנה פסיכולוגי עבור אוכלוסיות מסוימות. הם מצביעים על תיאוריות סוציולוגיות, שלפיהן הכל מיתוס...
בשנים האחרונות, הימין בבריטניה מתמקד במוטיב מרכזי שנישא בפי רבים ממפגיניו: התפיסה שבריטניה "נכבשה" למעשה על ידי המהגרים, וכי הרשויות והשלטון השלימו עם מציאות זו. נרטיב זה מבטא חרדה עמוקה של חלקים מהחברה הבריטית כלפי שינויי דמוגרפיה ותרבות, ומעלה שאלות מהותיות על זהות לאומית, ריבונות ועל גבולות המדינה המודרנית. האליטה מצידה בטוחה שהבעיה היא בעצם בימין...
תופעת נישואי קטינות (בערבית: "זוואג' אלקסיראת") או נישואי בוסר (בערבית: "זוואג' מובכר") פושה בעולם המוסלמי בעיקר באזורים כפריים ונחשלים כלכלית, ובאזורים של סכסוך וחוסר יציבות, כמו סוריה, תימן ואפגניסטן. היא משתנה בהתאם לאזור ולנסיבות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות השונות. ישנם אזורים בעולם שבהם התופעה מצטמצמת ואחרים שבהם היא עדיין נפוצה או אף מתרחבת. זהו אוסף שלישי של חומרים בסוגיה כאובה זו.
אחת הטענות הבולטות בקרב מפגיני הימין בבריטניה, היא שהאלימות והזוועות שנראו בטבח ה-7 באוקטובר בעוטף עזה מחד גיסא ובבנגלדש מאידך גיסא, עלולות להתרחש גם ברחובות בריטניה. לפי נרטיב זה, נשים אינן בטוחות ברחוב, וילדים נמצאים בסכנת שחיטה אם לא יתאסלמו. תפיסה זו מציגה תמונה של איום קיומי ואלים, הנובע מההגירה המוסלמית לבריטניה ומהשפעות הגלובליזציה. עד כמה הוא ריאלי?
ההתמקדות בערכי הרב תרבותיות, כמו: שוויון, הכלה והגנה על מיעוטים, הובילה להיחלשות המדיניות הקפדנית שהנהיגה המשטרה הבריטית בעבר כלפי מהגרים. כיום, המשטרה פשוט מוותרת על ההתמודדות איתם מסיבות פוליטיות: בשל חשש מאשמת ה'גזענות' ובעיקר, ה'אסלאמופוביה' - אשמת הקסם הפרוגרסיבית, המוטחת בכל מי שמנסה להתמודד עם המהגרים.
