תיאוריית "החלפת האוכלוסיות" מספקת חלון להבנת תחושות חוסר הביטחון והפחד מפני השינוי התרבותי-דמוגרפי שמלווה את העולם המערבי בעשורים האחרונים. ע"פ הפרוגרסיביים, היא רוויה בגזענות ומניפולציות פוליטיות, ומטרתה לקדם מדיניות פרוטקציוניסטית ולאומנית. אולם, קשה שלא לראות אותה מתממשת, הלכה למעשה. השפעתה על החברה המערבית היא עמוקה, והיא ממשיכה להזין את השיח הפוליטי, ולהקצין את הפוליטיקה הפנימית.
הצתת הכנסייה האנגליקנית ההיסטורית של סנט אן בטורונטו על ידי מוסלמים ושתיקתו של ראש ממשלת קנדה באותה עת, ג'סטין טרודו, משקפים את הדילמות המורכבות שעומדות בפני ממשלת קנדה עם קריסת הרב-תרבותיות. האירוע מעלה שאלות על גבולות הסובלנות הדתית, תוך כדי הדגשת המתחים הגוברים בין הקבוצות השונות. התנהלותו של טרודו במקרים כאלה יכולה להגדיר מחדש את הפוליטיקה הקנדית בעידן הפוסט-מודרני, ולהשפיע על דרכה של המדינה לשנים רבות קדימה.
איך ממליצים על ארגון טרוריסטי כאונר"א לקבלת פרס נובל לשלום? כי הפרס משמש גם ככלי פוליטי בזירה הבינלאומית. הענקת הפרס לדמויות שנויות במחלוקת או למנהיגים פוליטיים בשיא הקריירה שלהם מצביעה על העובדה שועדת הפרס לא רק מושפעת משיקולים פוליטיים ואידיאולוגיים, אלא מנסה לעצב אותם. כאשר פרס נובל לשלום מוענק, הוא אינו רק מבטא הכרה בהישגים אלא גם מכוון, לעיתים קרובות, להשגת מטרות פוליטיות רחבות יותר בזירה העולמית.
תהיתם, מדוע המחאה נלחמת בבנימין נתניהו כשחיילים ישראלים מקריבים את חייהם במלחמה נגד האויב מבחוץ? תכירו את תפיסת 'האויב מבית' שגובשה ע"י הבולשביקים בברית המועצות, ואומצה ע"י ה- WOKE המערבי: האויב מבית - שעומד בדרכך לשלטון או מסכן את שלטונך - תמיד מסוכן ובעייתי יותר!
תקציר: תפנית אסטרטגית היא שינוי רדיקלי של מדיניות, עקרונות פעולה או סדרי עדיפויות, הנובעים בדרך כלל משינויים חיצוניים מהותיים (למשל, עליית כוח עוין חדש בזירה הבינלאומית) או מתוך הבנה פנימית שמבנה הפעולה הנוכחי אינו יכול להוביל להצלחה. על פי רוב, תפנית זו נובעת לא רק מתוך חשיבה עתידית, אלא גם בעקבות משברים או כישלונות.
במערכת הדיפלומטית המודרנית, אסטרטגיות של הפעלת לחצים על מנהיגים עברו תהליך אבולוציוני, בו לא רק הכוח הצבאי או הכלכלי משחקים תפקיד, אלא גם התקשורת, התזמון, והניצול של מוגבלויות זמניות. דוגמה כזו היא הדפוס שבו נוהג ממשל ביידן בנתניהו, ובכך עוסק המאמר.
מהם הגורמים לשנאה ההיסטורית בין השיעים לסונים? מחלוקת השיעה-סונה נובעת בראש ובראשונה מהמאבק על ירושת הנביא מוחמד, עם מותו בשנת 632 לספירה. בנוסף לסוגיית ההנהגה, קיימים הבדלים תאולוגיים עמוקים ביניהם: הסונים מבססים את אמונתם על המסורת (הסונה) של הנביא, בעוד השיעים מייחסים משקל רב לאימאמים, שהם מנהיגים רוחניים שנחשבים לצאצאים ישירים של עלי וחוסיין, ומהווים סמל לסמכות דתית.
מאז החלה מלחמת חרבות ברזל אנו עדים לשני גלים עיקריים של הערצה לבנימין נתניהו - ועימו, לישראל - בתקשורת הסונית לסוגיה: הגל הראשון, בעקבות מבצע הביפרים ב- 17–18 בספטמבר 2024, וחיסול נסראללה מיד לאחריו; והגל השני בעקבות תחילת תקיפת חיל האוויר את הכורים הגרעיניים באיראן ("מבצע עם כלביא"). זו אינה תוצאה של חיבה או קבלה של מדינת ישראל, אלא תופעה מורכבת, שמשלבת גורמים שונים של הערצת החזק, פוליטיקה אזורית, כלכלה, תקשורת ואכזבה מהמנהיגות המקומית.
הדמוניזציה שעובר בנימין נתניהו בידי המחאה, בערוצי התקשורת הישראלית המרכזיים וברשתות החברתיות, לא רק שאינה פוגעת בתדמיתו, היא אף תורמת לחיזוק ההערצה כלפיו בקרב קהלים סונים מסוימים בעולם הערבי. הכיצד?
