הפתעת אוקטובר היא מונח בפוליטיקה האמריקאית המתאר אירועים מכריעים המתרחשים בסמוך לבחירות הכלליות בנובמבר – לרוב באוקטובר, ולכן הכינוי – ומשפיעים משמעותית על דעת הקהל ותוצאות הבחירות. עתה נותר רק פסע בינינו לבין מועד הבחירות בארצות הברית והמירוץ - לפחות לפי הסקרים - צמוד מאי פעם. האם גם הפעם יגיע ברגע האחרון ה'ספין' - אותה 'הפתעת אוקטובר' - שיסחוף את דעת הבוחרים וישפיע על החלטתם?
מלחמת איראן-עיראק (1980-1988) הותירה את איראן עם גישה אסטרטגית חדשה, שנשענת פחות על צבא סדיר ויותר על לחימה בלתי קונבנציונלית ושימוש במיליציות מקומיות. אסטרטגיות ואמצעים שפיתחה אז מיושמים היום מול ישראל, במיוחד בראייתה את המלחמה כמלחמת התשה ארוכה שבסופה תקרוס ישראל כלכלית וחברתית, בהסתמכות על לחימה אסימטרית, בקידום תנועות פרוקסי (שליחים) ובחיזוק הלגיטימציה הלאומית והדתית לשימוש בכוח.
כל קבוצה חברתית מייצרת שפה ייחודית המגדירה אותה ומבחינה, בינה לבין קבוצות אחרות. שפה זו עשויה לכלול מונחים, ביטויים וסמלים ייחודיים המאפשרים לקבוצה להגדיר את עצמה ולהבחין את אנשיה מזרים. לתופעה הזו יש שם: אינטראקציה סוציו-לינגוויסטית (Socio-linguistic Interaction) או שפה קבוצתית (Group Language), וכמו כל קבוצה, גם תנועת ה-WOKE והמחאה בישראל עושה שימוש אפקטיבי וממוקד בטיפוח השפה הקבוצתית.
היחסים בין טורקיה לאיראן הם מקרה בוחן מצוין לבן המערב הבוחן מערכות באופן ליניארי של ידיד או אויב. במזרח התיכון יש בדרך כלל גם וגם. היחסים הטורקיים איראניים מורכבים משילוב של יריבות מתמשכת ושיתוף פעולה על בסיס אינטרסים משותפים. היסטורית, הפערים הדתיים והמאבקים הפוליטיים בין המדינות הובילו לעימותים, אך במקביל, המציאות הגיאופוליטית והכלכלית כפתה עליהן שיתופי פעולה רבים לאורך השנים...
השיעים הם אחד משני הזרמים המרכזיים באסלאם, המהווים כ-10-15% מכלל המוסלמים, והם מרוכזים בעיקר באיראן, עיראק, לבנון ובחריין. הם מאמינים כי עלי, בן דודו וחתנו של הנביא מוחמד, היה צריך להיות יורשו החוקי של הנביא, וכי ההנהגה הדתית והפוליטית של האסלאם שייכת לשושלתו (האימאמים). המחלוקת הזו, שהחלה במאה ה-7, הובילה לסכסוך דמים ארוך בין השיעים והסונים, הכולל רדיפות הדדיות, עימותים פוליטיים ודתיים, ומלחמות אזוריות, כמו המלחמה בעיראק וסוריה. הסכסוך נובע לא רק ממחלוקות תאולוגיות אלא גם משאיפות פוליטיות ותחרות על ההגמוניה בעולם המוסלמי, שמעיב אף על הסכסוך שבין היהדות והאסלאם.
דמות המהדי - המשיח האסלאמי - ממלאת תפקיד מרכזי במתח והסכסוך ההיסטורי בין הסונים לשיעים, משום שהאמונה בו שונה בין שתי הקבוצות, והיא מהווה ביטוי להבדלים עמוקים בהשקפת העולם הדתית והפוליטית של כל אחד מהזרמים. המתח הזה התפתח לאורך ההיסטוריה ותרם לסכסוך בין הקבוצות על זהות מנהיגותית, צדק דתי, ונאמנות פוליטית. בפשטות ניתן לקבוע שהמהדי מבטא את חזון אחרית הימים של כל אחד מהפלגים באסלאם, שבו הוא מאמין, שהאחר יקבל את אמונתו או שיכחד...
ב- 23 באוקטובר 2024, במהלך הפצצות חיל האוויר על צור, נמסר בתקשורת כי קיימת היסטריה בערוצים השיעים, ויש קריאה להופעת המהדי, שיציל אותם. מי היה המהדי ולמה השיעים תולים בו תקוות עתה, לפני תבוסה? זוהי דמות תיאולוגית וסמל פוליטי ותרבותי, שמגלם את התקוות הגדולות ביותר של השיעים בזמן של ייאוש ואיום. התקווה להופעתו מתעוררת במיוחד ברגעים שבהם התבוסה נראית קרובה, שכן הוא נתפס ככוח שמחוץ לעולם הזה שיכול להתערב ולשנות את מהלך ההיסטוריה לטובת השיעים.
צריך לומר באומץ: דומה שמודל הדמוקרטיות המערביות מיצה את עצמו מסיבות מבניות וחברתיות, והוא חייב להשתנות, לפני שהכוחות שמנצלים אותו יצליחו להקריס את הדמוקרטיות הללו לתוך עצמן. תור הזהב של הדמוקרטיות, שניצחו במלחמת העולם השניה, חלף, והן חייבות להשתנות ולדעת להגן על עצמן אם הן חפצות חיים. השינוי המוצע הוא התנייה של זכויות אזרחיות וסוציאליות לאזרחים / לתושבים / למבקשי מקלט ואף לתיירים, בהצהרת נאמנות.
המחאה עושה שימוש אינטנסיבי ב'דיכאון קולקטיבי' - כלי פוליטי בולשביקי מוכר, שאומץ ע"י תנועות ה- , WOKE, המגבש את הקבוצה, יוצר חשיבה קולקטיבית ומונע נשירה. היא עושה זאת דרך ערוצי הליבה, וזו כמובן הסיבה לכך שהימין מכנה אותם 'ערוצי תבהלה'. רק שהכלי הזה אפקטיבי מאוד עבור שלטון טוטליטרי מכהן, אבל לא עבור תנועת מחאה, כי דיכאון ומדכדוך אחרי האופוריה של הפגנות גדולות הם ממילא נחלתה של כל קבוצת מחאה, ולשחיקה מוגברת של פעילים יש מחיר.
