הביטוי "גנבתם לנו את המדינה!" אופייני לעידן של חילופי אליטות, ומשמש כמראה לחברה מפולגת הנאבקת על זהותה. הוא מייצג קונפליקט עמוק בין קבוצות חברתיות שונות על אופי המדינה, ערכיה וכיוונה העתידי, כמו גם הבנה של האליטה שהיא הולכת ומאבדת את מאחזיה. סוציולוגים ומדעני חברה יכולים ללמוד רבות מהשימוש בביטוי זה על הדרך שבה קבוצות מתמודדות עם שינוי, תחושת אובדן וחיפוש משמעות במציאות משתנה.
יוהרה / יהירות מתארת תחושת עליונות והפגנת גאווה מופרזת, הנובעת מתוך אמונה שהאדם טוב או חשוב מאחרים. מדובר בתופעה שגורה וכמעט בלתי נמנעת בקרב אליטות שולטות, והיא הולכת ומחריפה ככל שהן שוקעות בסטגנציה ובפער רלוונטיות כרוני. לכן, ככל שתגבר היוהרה, יתרחב הניתוק מהמציאות בהתאמה. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות יוהרת אליטת ההון הישראלית ומחיריה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
הדינמיקה סביב דגל פלסטין בהפגנות במערב חושפת את המורכבות שבין סמל, משמעות ופוליטיקה. בעודו מייצג עבור רבים את המאבק הפלסטיני לזכויות וצדק, הוא נתפס בעיני אחרים כסמל של כאוס גלובלי המאיים על יציבות עולמית. הבנת התופעה דורשת הסתכלות רחבה על השפעות גלובליות, פחדים קולקטיביים והדרך שבה סמלים חזותיים מעצבים ומעוצבים על ידי הקשרם החברתי.
הברית בין הקבוצות הקוויריות לאסלאם הפוליטי נראתה על פניה כמנוע חזק לערעור יסודות המערב, אולם בפועל, היא יצרה תוצאות בלתי צפויות של 'אפקט בומרנג' עבור המאבק הפלסטיני, וגם עבור עניינם של הקווירים. במקום לקדם את תמיכתם בציבור הרחב, היא הציבה אותם בתוך מסגרת פוליטית שנויה במחלוקת, הרחיקה תומכים פוטנציאליים, והגבירה את הפוליטיזציה סביב הנושא.
זחיחות מתארת לרוב תחושת ביטחון עצמי מופרז או שאננות, הנובעת מתוך תחושה של שליטה במצב, או של אמונה שדברים תמיד יסתדרו כי המצב בטוח ובלתי ניתן לערעור. זחיחות יכולה להיות גם תכונה חיובית, אם היא מאוזנת עם זהירות וריאליזם. אבל, היא יכולה גם להיות מסוכנת, שכן היא יכולה לגרום לאנשים לקחת סיכונים מיותרים ולהתעלם מאזהרות. המילה נושאת הקשרים של קלות דעת, ביטחון עצמי מופרז או חוסר תשומת לב לסכנות ולמציאות המשתנה. תחשבו על אליטת ההון הישראלית...
הסוציולוגיה החדשה והסוציולוגיה הביקורתית - הקרובות מאוד לתנועת ה- WOKE - אחראיות למצבה הנוכחי העצוב של האקדמיה במערב. מטרתן לבחון ולערער על המבנים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים הקיימים, תוך הדגשת יחסי הכוח והדיכוי המעצבים את המציאות החברתית. אבל, האם זו באמת אקדמיה, או אונס האקדמיה להשגת מטרות חברתיות פוליטיות? הכל בעיני המתבונן.
לצד תפקידן המרכזי של אליטות בהובלת החברה, מתפתחת לא אחת בקרבם תופעה של נרקיסיזם קולקטיבי (Collective Narcissism) – תחושת עליונות משותפת שבמסגרתה האליטה רואה את עצמה כמיוחדת, ערכית וצודקת יותר משאר האוכלוסייה. תפיסה זו אינה רק עמדה סוציולוגית, אלא מנגנון נפשי-חברתי שמעמיק את הניכור בין האליטה לבין יתר החברה. תוצאותיו קשות הן עבור האליטה והן עבור עמה.
אשליית הרוב של האליטות נובעת מהומוגניות מחשבתית, שליטה בערוצי מידע מרכזיים, פחד של הציבור להביע התנגדות, ושיכרון כוח שמוביל לניתוק מהעם. התוצאה היא מציאות שבה האליטה מאמינה שהיא מדברת בשם הרוב, עד שהמציאות טופחת על פניה.
השיטה המשפטית הנהוגה בישראל היא השיטה הבריטית, שבה נבחרים שופטים ע"פ תחומי התמחותם, ודעתם הפוליטית אינה רלוונטית. אבל, מהיום שבג"ץ פתח את שעריו לכל, הוא עוסק כל העת בסוגיות פוליטיות. זהו שינוי מהותי בתפקידו של בג"ץ ובזהות השופטים, בהשוואה למודל הבריטי הקלאסי, שהפער בינו לבין המציאות המשפטית בישראל בולט היום יותר מתמיד. סוגיות של זהות פוליטית של שופטים בזמן מלחמה הן עדות לכך שהמערכת מתמודדת עם אתגרים שלא היו קיימים בשיטה הבריטית הקלאסית. השאלה כעת היא כיצד להחזיר את אמון הציבור במערכת המשפט, מבלי לאבד את עקרונות העצמאות והמקצועיות.
הדף הזה מביא מבט על תופעת ה'השתקה' / ה'ביטול' (Cancel) של המחאה בישראל, שנועדה לייצר דעה אחידה בקרב קהל התומכים, ולמנוע חדירת רעיונות 'מזיקים'. אחד המאפיינים העיקריים של תרבות הביטול הישראלית מכונה 'אנוסים'. אנשים שחוששים לגלות את זהותם הפוליטית ואת דעותיהם במקומות העבודה, ו'שוחים עם הזרם', בידיעה שאחרת ייבולע להם!
