בעשורים האחרונים הפכה "שפת החמלה" לכלי מרכזי בשיח הציבורי במערב ובישראל. פוליטיקאים, אנשי תקשורת, אקדמיה ותרבות נוטים להשתמש במונחים של הזדהות, אמפתיה ודאגה לאחר, למיעוטים, למהגרים ואפילו לאויב. אולם מתחת לפני השטח עולה כי לא פעם מדובר בחמלה מזויפת (pseudo-compassion): רטוריקה של דאגה שאינה נובעת מהזדהות אותנטית, אלא משיקולי כוח, הון תרבותי ותחזוק של מעמד חברתי־אליטיסטי.
חמלה (Compassion) היא תכונה אנושית בסיסית. תגובה רגשית וקוגניטיבית לסבל של הזולת. חמלה מזויפת (Pseudo-compassion) היא מצב שבו מתקיימת העמדת פנים של חמלה כלפי אחר או כלפי קבוצה. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על חמלה מול חמלה מזויפת אליטיסטית, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
פרופ' ירון זליכה היה אמור לככב היום בערוצי התקשורת, שהרי מי מומחה גדול ממנו לשערוריית המחירים שאנו חווים בשנים האחרונות? לכאורה, היינו צריכים לראות את 'המפלגה הכלכלית' שהקים בסקרי הבחירות של הערוצים השונים, שהרי ברור לכל כי מפלגתו תרוץ בבחירות. מדוע הוא לא שם? כי גורמים רבי כוח עושים הכל להדירו מהתקשורת ומהסקרים, ויעשו הכל למנוע ממנו להיבחר.
השימוש בתביעות השתקה ככלי, טומנת בחובה סכנות לא מעטות עבור התובע. אחת מהן היא הדרישה לגילוי מסמכים. זהו הליך פרוצדורלי שגרתי בכל תביעה אזרחית, ולא רק בתביעות לשון הרע, אבל דווקא בתחום זה, עצם הסכנה שהתובע יעמוד מול צו לגילוי מסמכים, מהווה גורם מרתיע בפני הגשת תביעה בפועל.
השתקה תמיד הייתה טקטיקה מוכרת ב'ארגז הכלים' של בעלי העוצמה. היא מבטאת את תרבות ה- WOKE הגורסת, שכל מי שאינו מסכים איתנו - מפרטים ועד לציבור שלם - מגלם בתוכו רוע גמור, שיש לסלקו מחיינו הציבוריים, המקצועיים והאישיים. תביעת השתקה היא ניצול הפרקטיקה המשפטית של תביעת לשון הרע כדי לסתום פיות לצד היריב בדרך אפקטיבית שמחירה גבוה עבור המושתק. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על השתקה ותביעות השתקה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
קריקטוריסטים אינם עיתונאים "רגילים", אלא אמנים של ביקורת ויזואלית. ובכל זאת, לא אחת נאלצים קריקטוריסטים לעמוד מול תביעות לשון הרע, שמבקשות להצר את חופש הביטוי ולמתוח קו בין סטירה לגנאי. בישראל, עלה הנושא לסדר היום כשפורסם בתקשורת כי הוגשה תביעת השתקה כנגד אחד הקריקטוריסטים הבולטים בימין, אור רייכרט.
מומנטום (momentum) הוא מושג מפתח בהבנת תהליכים ובתכנון אסטרטגי, המתחבר ליכולת שלנו לנצל הצלחה. הוא גורם לנו להבין מדוע מקצועיות אינה חזית הכל; ומדוע במקרים רבים מידי, החובבים עולים על המקצוענים... ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות המומנטום והשלכותיו, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
פסגת טראמפ–פוטין באלסקה לא הייתה רק פגישה בין שני מנהיגים רבי־עוצמה. היא סימנה את קו השבר החדש במערכת הבינלאומית: לא עוד מזרח מול מערב, אלא לאומיות מול ווקיזם־איסלאמיסטי. הברית החדשה בין וושינגטון למוסקבה - גם אם זמנית ושברירית - מלמדת שהעולם נע לעבר מציאות גאופוליטית חדשה לגמרי. בעידן זה, ישראל מוצאת עצמה בקדמת הבמה, כשהכרעתה הפנימית בין זהות לאומית לבין כניעה לזרמי ווק תהיה בעלת משמעות גלובלית.
עד לתום החקירה בקונגרס האמריקני, מיותר לטעמי לעסוק בסוגיה, איזה עמותות מומנו בכספי משלם המיסים האמריקני וכמה. העיקרון חשוב הרבה יותר להבנה: בעידן המודרני הפכו העמותות - שהוקמו במקור כדי לשרת מטרות ציבוריות - לכלי אסטרטגי, למתדלק העיקרי של 'הפיכות הצבע'. כך מכונים הניסיונות הרבים בעשורים האחרונים, להפלת שלטון באמצעים לא-צבאיים באמצעות הפגנות, אי-ציות אזרחי ומאבק פוליטי ממושך, בגיבוי בינלאומי ובהשתתפות 'ארגוני זכויות'.
תקציר: השימוש במילים "איסלאמופוביה" ו"גזענות" הפך לכלי רב עוצמה להשתקת ביקורת לגיטימית, לחניקת דיון פתוח ולעיוות המציאות, המנטרל את יכולתו של המערב לעצור את תהליך הפיכתה של אירופה למדינת שריעה מוסלמית. הכותרת: "איסלאמופוביה וגזענות: המילים ששיתקו את המערב" מציעה אבחנה נוקבת על שיתוק אינטלקטואלי וחברתי. השימוש המתרחב והמניפולטיבי במונחים אלו, לא נועד להוקיע דעות קדומות…