"חלון לים התיכון" ליעקב גלעד, הוא שיר נוגע ללב המשלב בין האישי לקולקטיבי, בין העבר להווה, ובין הכאב לתקווה. הוא מבטא את המורכבות של תקווה להתחלה חדשה לאחר טראומה, למרות הפצעים שעדיין פתוחים מהעבר, את התקווה והכמיהה לאהבה ולמשפחה, ואת ההתמודדות עם הזיכרונות. המוזיקה בסגנון יווני מובהק מחזקת את התחושות הללו ומוסיפה עומק רגשי ליצירה.​

בימים המדממים של מלחמת 'חרבות ברזל', בעת שאהובות רבות כל כך מביאות את יקיריהן לקבורה, קשה שלא להיזכר בשירו של יהודה פוליקר, 'אילו הייתי איתך'. זהו מונולוג קורע לב של אהובה, שליבה יוצא אל אהובה המת: "לא, לא אוכל לשכוח את גופך נח ללא חיים; לא, לא אוכל לסלוח אלוהים, אין פה רחמים; או, אילו רק יכולתי ללכת ולמות במותך..." בעיני, מתכתב השיר הזה עם שיר אחר של פוליקר 'עיניים שלי' שבו נפרד האהוב המת מאהובתו...