השר הממונה והמפכ"ל החדש, יכולים להיעזר בטרמינולוגיה שהזכרנו. להוביל מהפכה שתשנה את אמון הציבור במשטרה על ידי שינויים מהרמה הראשונה, הן בתרבות הארגונית והן במקצועיות הארגון. ידע רב קיים מתהליכים כאלה במשטרות דמוקרטיות בעולם, ואנחנו רוצים את טובת הארגון ומוכנים לסייע ולעזור...
המשטרה שלנו חולה בשתי מחלות אנושות, ולצערי, כמעט חשוכות מרפא. המחלות הארגוניות הללו שזורות אחת ברעותה ומקרינות אחת על רעותה, ומוצא אין... כמו אדם זקן וחולה, תכונותיו הטובות נבלעות ותכונותיו הרעות מתעצמות... אנחנו כאזרחים סובלים מהמהות, אבל גם הרבה מאוד מהסימפטומים...
האמת כואבת ומדאיגה, אך היא חייבת להיאמר: אין לנו משטרה אחרת. אלא, שהמשטרה כיום היא בבחינת תרנגולת כחושה, חולה ומרוטת נוצות. היא משוועת למומחה בעל שם (עולמי?) שיציל אותה, וישיב לה את כבודה האבוד. שיחזיר את התקווה, לנוכח הייאוש מתפקודה הנוכחי, המאפיין גם את אדישות הציבור...
קל להתחיל בקוריוז, למרות ש'טיפשות משטרתית לפי הנוהל' תרמה למותם של לא מעט אנשים... תושב חיפה נסע במכוניתו בדרך לביתו עם רכבו; כשלפתע, נצמדה אליו שוטרת עם הניידת וסימנה לו לעצור. לטענת הנהג, השוטרת אמרה לו כי לא הסתכל על הכביש ולא היה מרוכז בנהיגה כי חיטט באף... הנהג נדהם 'חטף' דו"ח בסך 500 ש"ח בתוספת 6 נקודות...
הדו"ח הזה שוחרר רק היום (באיחור גדול...) וטרם היה זמן להתעמק בו, אבל להלן מספר תובנות ראשוניות בולטות, מעין ארוחת טעימות חפוזה (לצערי, טעימה הרבה פחות מזו המצולמת בראש המאמר...)...
ב-25 באוגוסט 2015 פורסם, שהשר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, החליט למנות את תת אלוף גל הירש למפכ"ל המשטרה. מהר מאוד התפרסמו ידיעות על מעורבות של הירש בפלילים. החקירה הייתה מסובכת וארוכה וארדן נאלץ לוותר על המינוי, ובחר ברוני אלשיך. השיטה הזו לחיסול יריבים מכונה קומפרומט. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות גל הירש והמפכ"לות האבודה. קריאה מועילה...
בעת האחרונה נזקקתי לצורכי עבודתי לדוגמאות מייצגות של תיוג מוצלח בתחומים שונים של חיינו: פרטי, ציבורי, פוליטי וכדומה. אחת הדוגמאות המוצלחות ביותר של תיוג שנקלט והפך למותג ציבורי נמצאה כאן, ממש מתחת לאפי, והקרדיט עליה כולו של עו"ד פנחס פישלר, והקריקטוריסט, משה הלוי...
בעוד חודשים ספורים, המפכ"ל המסתיר אמור לסיים את תפקידו וללכת הביתה. חלומו הגדול – להיוותר בתפקיד עוד שנה. "לקבל אורכה" – כך זה קרוי ב"סלנג". כאן טמונה בעיה קטנה. על מנת "לקבל אורכה" צריך להראות ל"מועצת המנהלים" שאתה "שווה משהו". שיש לך "קבלות". שהבאת תפוקה חיובית. שתרמת תרומה משמעותית למערכת בראשותך. "מועצת המנהלים" היא במקרה זה הממשלה.
לפעמים, די בחוק היבש על מנת להבין את כל הסיפור... חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, מגן בסעיף 24 על קטינים מפני פרסומים מזיקים. זה לא הפריע למפכ"ל ליצור חגיגה תקשורתית על גבו של הקטין החטוף ששוחרר, כרים ג'ומהור...
כשהגמל אינו רואה את דבשתו – כשהגוף רקוב מהיסוד – כשאין פיקוח ובקרה – כשטיפה של אומץ אין בנמצא - או אז אני מתחיל עם שאלות ה'למה'. למה מה שמותר למולך אסור על העבד? למה מה שמותר לרב, אסור על תלמידו? למה חסרה אותה הרגישות המוסרית הצריכה והמתחייבת - מתבקשת? היכן מושג הערכיות? להיכן נעלם השכל הישר? איה היא הדוגמה האישית? נעלמו המה כלא היו. נבלעו לתחתית השאול. והנה, חזרנו לכור מחצבתנו בבחינת: "הדרא קושייה לדוכתא" היא: מי ישמור על השומרים? מי יאכוף על האוכפים?
