הביקורת הסוחפת של הכתבה על שמעון נווה בערוץ 14, נובעת במידה רבה מחרדת יתר מכל מה שנראה שונה ומאיים. אולי גם מתודעת קורבנות שמניעה במידה רבה את הימין הישראלי. אם הימין שואף להנהגה לאומית, ראוי לו להתחסן מתסביכי חרדותיו. במבט הזה, השקפת עולמו הפוליטית ונטייתו הרדיקלית השמאלית של נווה לא צריכה להשפיע על ההזדקקות לחכמתו. נלמד מרבי מאיר שהשכיל ללמוד מאלישע בן אבויה, "תוכו אכל קליפתו זרק".
כאשר הנשיא טראמפ מסביר, או אף מנסה להבטיח, שאין לישראל מה לדאוג ממטוסים מתקדמים, המופעלים בידי תורכיה, הוא מתעלם ממגבלות השליטה המעצמתית של ארה"ב כפי שמתבטאות בסדר העולמי החדש. בטווח הזמן המיידי, נקודות החיכוך הפוטנציאליות בין תורכיה לישראל מצויות במרחבי סוריה, ובמרחבי רצועת עזה. אולם העוינות של משטר ארדואן לישראל, עלולה להתפתח למרחבי חיכוך נוספים.
שרידות היא המטרה המרכזית של מערכות מורכבות. היא מתאפשרת בזכות תכונות כמו הסתגלות, גיוון, יתירות, ומשוב. הבנת עקרונות אלו מאפשרת להתמודד עם אתגרים ולהבטיח את המשכיותן של מערכות בעולם משתנה. יחד עם זאת, בצד השרידות נמצא במעין שלימות ניגודית גם "יצר התאבדות" במערכות אלה, אם כתוצאה משיבוש או טעויות בתוך המערכת ואם כחלק מתהליך אבולוציוני רחב יותר.
מתקפת הפתע של המורדים בוודאי מחייבת את ישראל במעקב צבאי אחראי. אבל השיעור העיקרי שמלמדת מתקפת הפתע מתחיל במבט כולל על ההיגיון האסטרטגי שמניע את אזור המזרח התיכון. הלקח - שרבים במערב מסרבים לקבל - מצביע על הדינמיקה המחוללת באזור אי יציבות מתמדת, כנובעת מהתנהלות האזור בדפוסי מערכת אקולוגית.
אחת התובנות החשובות בהבנת התנהגותן של מערכות מורכבות - בתחומים שונים, מביולוגיה ואקולוגיה ועד כלכלה, מדעי הארגון ומדעי החברה בכלל - היא, שמערכת כזו היא גוף שיש לו רציונל משלו, שלפעמים שונה באופן משמעותי מזה של מרכיביו הבודדים.
המתחים של בנימין נתניהו עם ג'ו ביידן אינם חידוש בנוף הבריתות הבינלאומי. ההיסטוריה של הבריתות גדושה בדוגמאות של מאבקי כוח בין מנהיגי מדינות בעלות הברית. מרוזוולט וצ'רצ'יל במהלך מלחמת העולם השנייה ועד למתחים בתוך נאט"ו במהלך המלחמה הקרה, הדינמיקה הזו משקפת את המורכבות הטבועה בפוליטיקה הבינלאומית.
'אתגר השיבה' משמש תזכורת נוקבת למורכבות הטבועה בחוויה האנושית, וכבר אמר הפילוסוף היווני הרקליטוס, שאין אדם עובר את אותו נהר פעמיים, שהרי הכל זורם והכל משתנה: האדם כבר אינו אדם, הבית אינו אותו בית, וגם סביבתו האנושית והאחרת משתנה.
מה גורם לאנשים לפתח דחף עז לאהוב את שונאיהם? שורשי התופעה הם נוצרים, והיא גורסת בין היתר, כי אימוץ אהבה וחמלה כלפי יריבים עשויה לשמש מגדלור של תקווה, ולסלול את הדרך לפיוס ולשלום. אני דווקא מעדיף לאמץ את קביעתו של ריקי טורס, חבר הקונגרס האמריקני (שחור והומו מוצהר): "לי יש חוק פשוט בחיים: לעולם אל תצעד עם מי שרוצים לרצוח אותך!".
העכשוויות הזו - העיקרון של שאיפה מיידית לסיפוק בזה הרגע - היא ילדותיות, כי מה לעשות, העולם איננו ליניארי. מסגור המציאות והתעלמות מהמורכבות תביא אותנו בהכרח למצבים גרועים יותר!
