בצרפת, ה-WOKE עודד רבים לראות בחיזוק הזהות הפרטית כעיקרון מרכזי על חשבון ההשתלבות. זאת לעומת גרמניה ודנמרק למשל, שבהן ננקטו צעדים מחמירים לצמצום השפעות WOKE על תהליך ההשתלבות, מתוך רצון למנוע היווצרותן של קהילות מבודדות הנאמנות לזהויותיהן הקודמות, על חשבון הזדהות עם המדינה החדשה. מדיניות זו כוללת הטלת חובות והגבלות על מהגרים, כגון דרישות שפה ומעורבות במסגרות חברתיות, כדי להבטיח חיבור עמוק יותר למדינה המארחת. כל אלה אינם קיימים בצרפת, והתוצאות בהתאם!
בניגוד למשטרות מערב אירופה, המשטרה הגרמנית אינה חוששת מתיוגים כגזענים וכאסלאמופובים ונוהגת יד קשה במפגינים האסלאמיים. ההבדלים בין המדינות משקפים לא רק את המצב הביטחוני בכל מדינה, אלא גם את השיח החברתי והפוליטי הרחב יותר. גרמניה רגישה היסטורית למצב שבו הדמוקרטיה שלה מנוצלת לרעה. לכן הדגש הוא על ההתמודדות עם איומים ביטחוניים, גם במחיר ביקורת על פגיעה בזכויות המפגינים. במדינות מערב אירופה, החששות מתיוג המשטרה כגוף מדכא מכתיבים גישה עדינה וזהירה יותר.
המאמר בוחן כיצד ערכים פרוגרסיביים - המזוהים עם תנועת ה-WOKE וגישות רב-תרבותיות - עיצבו מחדש את מערכות המשטרה במערב, לכאורה עד לרמה שבה הן מתקשות לתפקד מול איומים ומאיימות להחמיר בעיות של פשיעה ואלימות של מהגרים אסלאמים.
זהו חלקו החמישי של האוסף על פשיעת המוסלמים הקשה נגד נשים, אותה למדנו על בשרנו בטבח מאז ה- 7 באוקטובר 2023. הפשיעה הזו כוללת מגוון של תופעות קשות, משעבוד טוטאלי, דרך התעללות מינית, פיסית ונפשית, וכלה ברצח בייסורים. כיוון שהטענה ש'האויב הוא כמונו' חזרה להישמע במקומותינו, קיבצתי אוסף זוועות כזה לחוות דעתכם, ממרחבי עיראק ועד עזה, וגם אצלנו. בזוועה קשה לצפות. אבל, חובה לתעד ולהפיק לקחים!
הימין הבריטי טוען שבריטניה אבודה והממסד הפרוגרסיבי - כולל מערכת האכיפה - השלים עם כך ומתמסר למוסלמים. השמאל הפרוגרסיבי מאשים את הימין ב'אסלאמופוביה', וטוען שהוא משתמש בפחד כאמצעי להנעה פוליטית, שרוב הקהבילה המוסלמית שוחרת שלום. בריטניה מצויה בתקופה של חילופי תרבויות וחילופי אוכלוסיה. זה נראה רע...
תופעת נישואי קטינות (בערבית: "זוואג' אלקסיראת") או נישואי בוסר (בערבית: "זוואג' מובכר") פושה בעולם המוסלמי בעיקר באזורים כפריים ונחשלים כלכלית, ובאזורים של סכסוך וחוסר יציבות, כמו סוריה, תימן ואפגניסטן. היא משתנה בהתאם לאזור ולנסיבות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות השונות. ישנם אזורים בעולם שבהם התופעה מצטמצמת ואחרים שבהם היא עדיין נפוצה או אף מתרחבת. זהו אוסף שלישי של חומרים בסוגיה כאובה זו.
תארו לעצמכם שהיה מוסלמי פורס את מחצלתו באמצע כביש סואן בישראל ומתפלל, כשהוא נותן לטור המכוניות להמתין. איך היינו מגיבים אז? כיוון שאיננו שייך לתנועת המחאה, אני מניח שהיה מסולק בברוטליות מהכביש, כדי להחזיר את סדר החיים למסלולו. במדינות המערב, המקרה החריג שתיארתי הופך לנורמה, במסגרת ה'אסתנזאף' - ההתשה / השחיקה או הדימום האיטי, שחותרת תחת מרקם החיים התקין של היריב, תוך ניסיון לגרום לו לאבד סבלנות, לגיטימציה פנימית ומשאבים.
תהום עמוקה פעורה בין פרדיגמת החשיבה המזרחית-ערבית לזו המערבית. הדף הזה מביא לכם אוסף של כרזות שפורסמו באתר ייצור ידע, ומבטאות את הפער הזה, שמתבטא בחוסר היכולת שלנו להבן את שכנינו. אתם מוזמנים לתרום עוד...
אנו נמצאים בתקופה שבה פועלים שני וקטורים מנוגדים על ההגירה המוסלמית באירופה: מצד אחד, ההגירה המשתלטת הטבועה באסלאם. מצד שני, אלה שהקיצוניות של דאעש הביאה אותם להפוך לאתאיסטים ולהיטמע באוכלוסייה המקומית. איזה וקטור ינצח בחלוף הזמן? נחכה ונראה...
המאמר מצביע על הדמיון הרב ביחסי המוסלמים בתוך הודו ובגבולותיה ליחסי המוסלמים מתוך ישראל ובגבולותיה. בשתי המדינות הגיעו השליטם הבריטים לאותה מסקנה בדבר הצורך בהפרדה בין המוסלמים לאחרים; בהבדל אחד שאין פליטים בהודו. כל ההגירה המסיבית התאקלמה במקומה החדש, ללא כול תביעות, ללא מחנות פליטים ובלי אונר"א, המשמר את הפליטות לנצח. ישראל גם עושה מאמץ לבדל את הרצועה מרמאללה, כפי שבנגלדש נפרדה מפקיסטן, אך בפחות הצלחה...