אובססיה היא כוח נפשי רב־עוצמה, אך מסוכן. היא מציעה משמעות בעולם מורכב, אך גובה מחיר של עיוורון, קיטוב ולעיתים הרס. חברה בריאה ופרט בריא זקוקים ליכולת להחזיק רעיונות בעוצמה, מבלי להפוך לעבדיהם. היכולת לספק, להשהות שיפוט ולהכיל מורכבות אינה חולשה, אלא חומת ההגנה המרכזית מפני אובססיה הרסנית.

אובססיה נתפסת לעתים כתכונה דו־ערכית: מצד אחד, מקור לעקביות, התמדה והישגים יוצאי דופן; מצד אחר, כוח נפשי וחברתי העלול לגלוש לאובדן שיפוט, פגיעה באחרים ואף הרס עצמי. מאמר זה מבקש לנתח את האובססיה כתופעה פסיכו־חברתית, לבחון את מנגנוניה, ולהצביע על הסכנות הטמונות בה כאשר היא חורגת מגבולות התפקוד הבריא.

אפשר להבחין במניע האידאולוגי להחלטה להפר את החוק הקדוש של כבוד האדם וחירותו לטובת חופש ביטוי סלקטיבי מאוד, כי ברור, שאדם שהיה נכנס לבית משפט עם חולצה שכתוב עליה 'בגץ חלאות' היה נעצר תוך שנייה, וגם יושב בכלא, כמו ההוא שזרק נעל על שופט. ככה, כמיטב המסורת האורווליאנית, כמו שמלחמה היא שלום ככה גם חופש ביטוי הוא השתקה...