מעשה העגל היה ונשאר אירוע מכונן בתיאור המקראי ובהיסטוריה של עם ישראל. מעבר לכך שהמדובר בחטא חמור של עבודה זרה, הקרבה והסמיכות של מעשה העגל למתן לוחות הברית מתמיה ומוקשה ביותר. סמיכות זו יצרה אצל הפרשנים מבוכה גדולה וקושי גדול להסביר כיצד חטא זה אירע למרגלות הר סיני...
חטא העגל הינו חטא מכונן. הניסיון להמעיט בערכו בהיותו מבוצע בידי מיעוט שולי, או בידי עשבים שוטים בלשוננו, נידון לכישלון מראש. שבירת הלוחות והתגובה האלוהית מראים בעליל כי חטא זה שייך באופן מהותי לכלל העם.
המסר של שבירת לוחות הברית בידי משה הינו לימוד לדורות. אין בנמצא דבר קדוש כשלעצמו. לוחות הברית שניתנו למשה על ידי האל, איבדו ברגע את קדושתם, עת העם - שאמור היה לקבלם - התנהג באופן לא מוסרי וראוי. הוא הדין לארץ ישראל או לבית המקדש. כאשר העם היושב בארץ ישראל מתנהג בצורה מוסרית, הרי יש קדושה בארץ, ויש קדושה במקדש. ברם, ברגע שיש סטייה מהותית מדרכי המוסר החברתיים, אין קדושה בארץ ולא בבית המקדש, שהפך ממקום של עבודת האל לבית רגיל שניתן להחריבו.
בשני החטאים הגדולים של העם - חטא העגל וחטא המרגלים - משה מגלה מנהיגות נבונה וגמישה, וטוען כלפי האל טענה של יחסי ציבור – מה יגידו אומות העולם על האל, אם עמו יושמד...
לחטא העגל הייתה כפרה. לא לחטא המרגלים, שהינו החטא היהודי המובהק ביותר. אין כמוהו כדי להמחיש מהותה של חובת האמונה: ברגע של משבר, אחרי כישלון גדול, איבדו גם צדיקי הדור את אמונתם...
