בערוב ימיו הפך אבו מאזן לפירומן סדרתי: שבירת כלים מוחלטת עם ארצות הברית; הסנקציות הקשות על רצועת עזה, ש'שוברות גם את הכלים' עם המצרים; הנתק ההולך וגובר עם ישראל... מה, הוא השתגע? ממש לא! הכלי הזה - של גרירת המערכת לכאוס, כדי לשנות מציאות בעייתית - היה תמיד נשקו של החלש...
אין מחלוקת שבסיבוב האחרון - שלא יסתיים, מן הסתם, לעולם... - של מהומות החרדים בירושלים ניצחו החרדים בנוק אאוט. די לראות את כותרת ידיעות אחרונות למשל, מה- 18 בספטמבר 2017: "נרמסים מתחת לרגלי החוק", כשהתמונה הנלווית היא של "קלגס משטרתי" הרומס בסוסו את המפגינים"... רק שהכל רמאות. בעולם של מערכות מורכבות, הרומס והנרמס מחליפים לעתים תפקידים...
התפתחות הטכנולוגיה משפיעה בהרבה רבדים ואופנים על מרחב קבלות ההחלטות המוכר, עד כי מרחב ההחלטות זקוק להרחבה של המסגרת התאורטית. את ההרחבה הזו מובילים מושגים השאולים מתיאורית הכאוס והמורכבות...
הפתעה ממשית - חיובית ככל שתהיה - עלולה לשבש את סדר החיים התקין של בני אדם, כמו גם של ארגונים. הם עוברים בבת אחת, משגרת חייהם הקודמת, לסף הכאוס, שם החיים מורכבים ודינאמיים יותר, והמציאות משתנה במהירות. ואם אינם משכילים לפתח את המיומנות הדרושה להישרדות במציאות זו - המשופעת בשלל סיכונים והזדמנויות הצצים, חדשות לפרקים - הם עלולים לקרוס...
עולם אלילי מייצר תמונת עולם פשטנית ליניארית, שלא קיימת כלל, של עולם יציב לכאורה ללא הפתעות. אמונה כזו הופכת את האדם לפסיבי בפעולותיו וברצון שלו לגלות את חוקיות העולם האמתית, שהעיקרון המרכזי בה הוא אי הוודאות והכאוס הנגזר ממנו...
בשיטת הבחירות שלנו אנחנו בוחרים מפלגה. למפלגה יש מנהיג, וכמו קבוצת כדורגל, תלויה הצלחתו באיכות חברי הכנסת וביכולתם לשחק 'משחק קבוצתי'. מי שלא משתף פעולה, מוחלף ביום פקודה. כך נכון וכך צריך, ואם רוצים שיטה אחרת, צריך לעבור לבחירות אזוריות, שבהן יש קשר ישיר בין חבר הכנסת לבוחריו.
במקרא יש התייחסות חדה וברורה ביחס לדיבור של אמת מול דיבור של שקר (מדבר שקר תרחק); לכאורה הנחייה ברורה, שיש לאמצה בכל דבר ועניין. אולם אם אנו מעיינים במספר מקומות נוספים במקרא, אנו למדים שמדובר בהנחיה שלא מיושמת תמיד הלכה למעשה. בעוד שהמקורות חד משמעיים ביחס לאמירת אמת במשפט, הם גמישים יותר בסוגיה זו בקשר שבין אדם לחברו...
פער הרלוונטיות שבין רעיונותיו של ברוך שפינוזה למציאות; והסכנה הגלומה בהם, מהווים סיבה נוספת לכך שהוא נתפס כפילוסוף מסוכן, שיש להרחיקו מהחברה האנושית, ושידע בחייו רק נידוי וחרם.
שנים ספורות לאחר גירוש ספרד (1492), כתב צעיר בשם פרנאנדו דה רוחאס ( Fernando de Rojas) יצירה ספרותית רבת רושם בשם סלסטינה (Celestina). הכותב היה בן למשפחת אנוסים יהודית, ויצירתו נחשבת מאז ועד היום כשנייה במעלה בתולדות הספרות הספרדית, כאשר את המקום הראשון תופס הסיפור הידוע של דון קישוט...
