אז מה חדש בחקירת היועמ"שית והפצ"רית? כלום ושום דבר! פשוט עובדים עלינו... כי אם המפכ"ל היה מתכוון ברצינות לגלות את האמת, הייתה מתרחשת מהומת אלוהים: ביקורת קשה עליו מהשמאל הפוליטי, וגילויים אישיים קשים לגביו (מחזיקים אותו 'קצר'. זוכרים?), וכל מיני 'פלופים' תקשורתיים, שהיו מסיטים את תשומת הלב הציבורית מהפרשה הזו...
מערכות מתהפכות. זוכרים? לא הייתה עוד פרשה כמו פרשת הפצ"רית - יועמ"שית, והשלכותיה רבות היקף. כמו שזה נראה עתה, ולפי רמת ההיסטריה השוררת בצמרת הפרקליטות, הפרשה מאיימת להקריס את המאחז רב השנים של אליטת ההון במערכת האכיפה, ולשנות אותה עד היסוד!
אם מח"ש, הנתונה למרותה של בהרב מיארה, חוקרת באזהרה את מני בנימין על רמיזה לנחקר שמקורב אליו בנוגע לחקירה שמתקיימת נגדו, בעבירה של הפרת אמונים, הרי שעל פי אותם סטנדרטים היא עצמה צריכה להיחקר בגין הפרת אמונים חמורה בהרבה. שכן היא העלימה ביודעין נתון קריטי הן מהיועצת המשפטית של משרד המשפטים והן מבג"ץ, ועוד פעלה בידיעה מראש שהיא מצויה בניגוד עניינים, ובנוגע למגה-הפרשה שמרעידה את המדינה.
ניצב מני בנימין ראה איך 'צוות התופרים' של בלאט מתמקם הרחק מן העין במשרדי המלמ"ב של משרד הביטחון ודרש להעביר את החקירה אליו. לכן, הוא היווה סכנה ברורה ומיידית ליועמ"שית. לכן, הוא הפך מחוקר לנחקר.
הרוח שינתה את כיוונה. אם בעבר נתמכה 'המהפכה החוקתית' – שנועדה להקריס ממשלה – ע"י ממשל ביידן, הרי היום רואה בה ממשל טראמפ סכנה לאינטרסים של ארצות הברית, ואם לא ישאירו לו ברירה יפעל בהתאם. כשזה יקרה אם יקרה, חפץ בית המשפט להישאר שלם, מחוץ לסערת הקרב. לכן, הוא חייב להתנתק מ'הקשר הגורדי' שמחבר אותו למחאה בכלל וליועמ"שית בפרט.
בגלל שיטת התיק הפתוח מתנהגים רוב שרי הליכוד כמשותקים – ולמעט כמה אמיצים – אינם מחוקקים חוקים כנגד שלטון הפקידים ובית המשפט, ואינם יוזמים פעולות נגד הטייקונים כדי להתמודד עם יוקר המחיה. אבל צריך לומר: העם כבר הבין, ושעונה של האליטה מתקתק במהירות לאחור. הוא לא ישקוט, עד שכל הפושעים הללו מטעם המדינה לכאורה יישפטו, וימצאו את המקום הראוי להם מאחורי סורג ובריח.
לתומר-ירושלמי יש פרקליט צמרת, עורך דין דורי קלגסבד, שממומן על חשבוננו. לנתניהו אין מימון - ואסור לו לקבל מתנות ממיליונרים למימון הייצוג שעולה הון, ואפילו לא תרומות מהציבור - אבל אנחנו מממנים את קלגסבד ה'כבד' מכיסנו, לכיסוי עלויות ההגנה המשפטית על הפצ"רית, החשודה על פי הודאתה בפרשיה החמורה ביותר בתולדות היוריסטוקרטיה הישראלית.
חופש הביטוי איננו רישיון להפקרות. מאז מחאת קפלן וכיום גם סביב החטופים, חסימות כבישים מתבצעות כעניין שבשגרה, בלי היתר ובלי שליטה. זו לא דמוקרטיה, זו הפקרות. מה שמתרחש בכבישי ישראל בשנים האחרונות, בחסות היועצת המשפטית לממשלה, חורג מזכות ההפגנה והופך לאנרכיה.
המאפיה תמיד פועלת באותה שיטה: שומרים את האנשים למטה, כנועים, מפוחדים, שלא יעזו לאתגר את ההגמוניה. בישראל קראו לזה "תפירת תיקים": גברת כוחנית אחת, שמנצלת את מעמדה כדי לחסל איומים על ה'דיפ סטייט'. זה לא שלטון חוק. זו שיטה. זו שליטת מאפיה.
