לידיעת האליטות, הפוליטית והביטחונית, שלנו - שלא מדברות או קוראות או כותבות ערבית, ושחושבות אמריקנית - אתם לא בכיוון: לא ההרס, לא הסבל, לא ההשפלה ולא האיום להרוג מנהיגים ירתיע אותם. רק אבדן הטריטוריה. אבל מסתבר שלא למדתם שום לקח, ואין לכם גם שכל להצטער.
כמי שמעורבת בתיווך המשמעותי ביותר בין ישראל לחמאס בעשור האחרון (לאורך סבבי המלחמה) וכשחקן אזורי חשוב, מנסה מצרים לפלס את דרכה בתוך הנסיבות המשתנות. ישראל יכולה להפיק תועלת ממדיניות שתנקוט בתיאום עם מצרים, הן בסוגיית החטופים הישראליים, והן בניסיונות לגיבוש מתווה לתהליך שיתפתח ב"יום שאחרי". לפיכך, עליה לקחת בחשבון את האילוצים המופעלים על מצרים.
עם כל האמון בצה"ל וביכולותיו, אין ולא תהיה אפשרות להגן על מדינת ישראל בקו רצועת החוף. יש להביא תובנה זו להסכמה לאומית רחבה. על כן, שאלת הניצחון תוכרע בכפר סבא!
איך ניתן להסביר את גודל העיוורון הצה"לי? בעולם המערבי - המעצים את כוחם של השכל הישר והתבונה - נתפס העיוורון הזה כמחדל. אבל, תופעת המלחמה מבטאת עוצמות כאוטיות בלתי ניתנות לחיזוי מראש. על כן, נדרשת השתדלות מתמדת, לקיים את חובת ההתרעה.
אירופה שינתה פניה, ומלחמת חרבות ברזל גורמת לה להסתכל בראי... דף זה הוא אוסף שלישי של חלק מהסרטונים ומהפרסומים האחרים, המשקפים את ההשתנות הזו, והוא מוקדש לכל העמלים להשיג דרכון אירופי… אתם מוזמנים לתרום כרזות נוספות.
האליטה הפוסט ציונית שלנו לא למדה כלום ואין לה גם שכל להצטער, כי היא לא שומעת, קוראת או כותבת ערבית, וחושבת באנגלית אמריקנית. היא כמעט השיגה את מטרתה (האמיתית) בשנת המחאה, וזה לא הדמוקרטיה ולא נתניהו (שסילוקו הוא רק אמצעי), אלא חזון מעוות של שתי המדינות, אחת מהן מדינת כל אזרחיה. המלחמה אמנם קלקלה עבורם קצת, אבל גם פתחה אפשרויות חדשות מבטיחות ליישם את החזון, ולכפות אותו על אזרחי ישראל בעזרת לחץ חיצוני.
ישראל נקלעת לעצירה אופרטיבית בעקבות עסקת החטופים, ומסיימת את החלק הנוכחי של הלחימה, כשמטרות המלחמה מתרחקות ממנה. היא עברה את נקודת השיא של ההצלחה בלי שום הישג מערכתי/אסטרטגי בר קיימא; כלכלתה נשחקת; היא מסובכת במלחמת ההתשה עם איראן שסופה לא נראה לעין; זירת יו"ש והזירה הפנימית מחכות לשעת הכושר; ועוד לא דיברנו על הפיצול והשחיקה הפנימית, שיתחילו עתה לגבות מחיר. האם תשכיל להיחלץ מהמלכוד?
