עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עשתה האליטה הבריטית הכול כדי שבריטניה תניח את נשקה ותגיע ל"שלום של כבוד" עם גרמניה (משמע, תיכנע!). זה נשמע לכם מוכר? זו גם דרך אגב הסיבה, שבנימין נתניהו חוזר לעניינים...
אויבי ישראל בכל הזירות מתכוננים למלחמה לאין קץ. הם יודעים כי חיילי צה"ל יכולים לנצח בקרבות מקומיים, אבל במתווה הכוחות האזורי העומד לרשותם - מזירות הגבול עד לעומק עיראק - הם בוטחים ביכולתם, למנוע ממדינת ישראל את היכולת להביא את המלחמה לידי סיום רצוי, שמשיב לה את הכבוד הריבוני ואת הביטחון הקיומי. לכן, נדרש סיפור חדש של מאמץ לאומי לקיום משגשג הנתון ללא פתרון, תחת איום מלחמה פעיל ומתמיד. הסתגלות זו משמעה, שמדינת ישראל נדרשת להתחיל מחדש את סיפור הקמתה ועצמאותה.
כמו שמשחקי המונדיאל מלבים רוחות לאומיות, שעוצמתן מבטאות משמעות שמעבר לעצם משחק הכדורגל במגרש, גם תופעת המלחמה בעוצמותיה הגדולות פי כמה, אינה רק אוסף של קרבות. ביסוד טבעה מלחמה היא אירוע לאומי רב עוצמה. מתבטאות בו עוצמות חברתיות רוחניות, רגעי משבר ורגעי התעלות של הצלחה, שמכוננות לדורות זיכרון לאומי היסטורי. במבט הזה יש לתאר ולהבין את חשיבות המבצע המוצלח ברפיח. למרות שלא שוחררו במבצע יותר משניים, המבצע מטיל קרן אור של כבוד-לאומי ונוסך תקווה בתודעת הקיום הישראלית שקרסה בבוקר ה- 7 באוקטובר 2023.
אירופה שינתה פניה, ומלחמת חרבות ברזל גורמת לה להסתכל בראי... דף זה הוא אוסף רביעי של חלק מהסרטונים ומהפרסומים האחרים, המשקפים את ההשתנות הזו, והוא מוקדש לכל העמלים להשיג דרכון אירופי… אתם מוזמנים לתרום כרזות נוספות.
זהו אוסף כרזות מחאה שני על תפקידה הפעיל של אונר"א בהנצחת הסכסוך הפלסטיני-ישראלי, ועל היותה עושת דברו של חמאס. אבל מדינת ישראל תקועה עדיין עמוק בתוך הקונספציה, וגם ממשל ביידן מייעד לה תפקיד מרכזי בניהול עזה, ביום שאחרי!
מלחמה במזרח התיכון - בוודאי המלחמה הנוכחית - היא תופעה הישרדותית מתמשכת, ודרך המאבק שהיא תובעת מאיתנו מקרבת אותנו הרבה יותר לקיום באוריינטציה מזרחית-אסלמית, מאשר באוריינטציה נוצרית.
בימים המדממים של מלחמת 'חרבות ברזל', בעת שאהובות רבות כל כך מביאות את יקיריהן לקבורה, קשה שלא להיזכר בשירו של יהודה פוליקר, 'אילו הייתי איתך'. זהו מונולוג קורע לב של אהובה, שליבה יוצא אל אהובה המת: "לא, לא אוכל לשכוח את גופך נח ללא חיים; לא, לא אוכל לסלוח אלוהים, אין פה רחמים; או, אילו רק יכולתי ללכת ולמות במותך..." בעיני, מתכתב השיר הזה עם שיר אחר של פוליקר 'עיניים שלי' שבו נפרד האהוב המת מאהובתו...
האויב, מאוחד בתודעת אמונה אסלאמית ומחויב לרעיון ההתנגדות (המוּקאוומה), נשבע להמשיך במלחמה לאין קץ. בשנים הקרובות תיבחן יכולתה של מדינת ישראל להמשיך להתקיים כבשורה לעם היהודי בארץ ובתפוצות. המלחמה חייבת להימשך בתבונה, בהתמדה, ובאמונה בהכרח הניצחון.
