נעדרים: ראש הממשלה, שר הביטחון ודובר ממשלת ישראל. למוצא היישר יוענק פרס... 

אז סיפרו לי שיש דיבור על הודנה עם החמאס... מה שלא עשינו מעמדת יתרון במחיר אפסי - או קרוב לאפסי - אחרי צוק-איתן, אנחנו עושים עכשיו במחיר הרבה יותר גבוה? 

ביום העצמאות 1995 התכנסה המועצה הלאומית הפלסטינית בעזה, לצורך שינוי האמנה הפלסטינית. ראש הממשלה אז היה יצחק רבין. לצורך כינוס המל"פ ניתן אישור לראשי ארגוני הסירוב להגיע לרצועה. בסוף השבוע הגיע לרצועה חבר הנהגת החמאס, סאלח מוחמד סולימאן אל-עארורי. הגעתו אושרה על ידי ממשלת ישראל שהתחייבה לפני המודיעין המצרי שהוא יצא כמו שהוא הגיע. מה היה אומר ראש האופוזיציה נתניהו על ראש הממשלה גבאי/לפיד שהיה מאשר דבר כזה??

כתוצאה מייבוש רוב צירי ההברחה לרצועה אחרי הקמפיינים בסודאן, ניתוק הקשרים הדיפלומטים בין סודאן לאיראן , הפעילות של ממשלת א-סיסי וצבא מצריים בסיני והפגיעה בראשי מערכות הרכש המו"פ וההברחה החמאסיות, חמאס 'מיובש' ונמצא על הברכיים ולישראל יש יתרון מוחלט בזירה...  אז סבלנות!

חמאס מצליח להלך בין הטיפות, על סף הכאוס, במיומנות מעוררת התפעלות: לוחץ, וכשהוא מרגיש שהלחץ מתקרב לנקודת הפיצוץ, הוא נסוג לאחור, ממש כמו בוואלס. בכך, הוא משרת מטרה איראנית, למשוך את הקונלפיקט כמה שיותר זמן לפני הפיצוץ הבלתי נמנע; כדי להסב את תשומת הלב בישראל דרומה, ולאפשר לאיראן להתבסס בסוריה, עם כמה שפחות הפרעות.

נניח שקיבלנו את ההצעה לכבוש את עזה, למוטט את שלטון החמאס ולהעביר אותה לידי הרשות הפלסטינית: "רשות  אחת , חוק אחד, נשק אחד". האם זה רצוי למדינת ישראל? הברור מחייב התייחסות לשלוש שאלות: שאלת העיתוי; שאלת יכולת המימוש; ושאלת ההתאמה לאינטרסים הישראליים הגלויים והסמויים...

בחודשים האחרונים אנו עדים לתופעה מדהימה: חמאס זועק מתחת לכל עץ רענן, שהוא מבקש הסדרה ארוכת טווח עם ישראל. משמע, קיומה של 'הודנה' ארוכת טווח, לעשרות שנים. הוא גם מבין, שאין ארוחות חינם ויש לכך מחירים. אבל, ישראל מסרבת; ולכן, 'זוכה' לביקורת שמתחזקת יותר ויותר אצל חלק מאנשי התקשורת הישראלית. האם היא פועלת נכון?

אין צורך להוקיר את האויב, על מנת להעריך אותו כראוי. גם נחישות המאבק באויב אינה צריכה להיפגם אם לומדים לכבדו. המדינה החמאסית בעזה ראויה להרבה כבוד ולימוד מעמיק, לפחות בתחום אחד: היצירתיות... אי אפשר שלא להתפעל מהמוח הפורה שמפגינים האנשים, בתוך סיר הלחץ הגועש הזה, וכנראה בגללו: מנהרות, עפיפוני תבערה, עפיפוני נפץ, ועוד ועוד... בכל הנוגע ללימוד יצירתיות, מהווים העזתים מקרה בוחן מצוין...

המתיחות המתמשכת על גבול רצועת עזה, מחייבת בחינה של התגובה הישראלית הנדרשת, לאור האינטרסים הלאומיים שלה. אינטרסים לאומיים או אינטרסים חיוניים (National interest) הם צורכי העל ההכרחיים לקיום הייעוד, שמדינה מוכנה להילחם על מנת למנוע פגיעה בהם. מהם אינטרסים הלאומיים הישראליים מול המדינה החמאסית בעזה והרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון?

בהיגיון האסלאמי, עצם הגמישות הפרגמטית, נושאת הגיון דתי. הוויתור מכורח הנסיבות הוא תמיד זמני, בהמתנה לשעת כושר להתקדמות לשלב הבא. גם לכורח הוויתור יש הצדקה דתית, כעיכוב המבטא את רצון האל, ומחייב את המאמין לשאתו בסבלנות. ("סאבר") עד לבוא הישועה. מדובר בהכרה במצב החולשה כמצב המתואר באמונה המוסלמית במושג "מארחלת אל איסתדעף" שפירושו "שלב חולשה". מכאן הגיון ההתנהלות בתורת שלבים ("מארחלייה") הנושא בו זמנית ציווי אמוני דתי והכוונה פרגמטית.