לכל המייללים על אובדן ריבונות והפיכת מדינת ישראל לפרובינציה אמריקאית צריכים להסביר שמבחן הניווט האסטרטגי הוא תמיד מורכב ומתעתע . בשעה הזו המבחן הישראלי כרוך בראיית הנולד - כלומר בזיהוי המערכת המשתנה והסתגלות מהירה לתנאיה.
ממשלת ישראל מחויבת לגיבוש תפיסה כוללת מותאמת לאיום העיקרי הטמון במגמה הבינלאומית להקמת מדינה פלסטינית. זה איום קיומי על מדינת ישראל, לא פחות מסוכן מהגרעין האיראני ונדרשת תכנית לסיכולו. יש לכך השלכות לתוכנית פעולה מקיפה בכל הממדים המדיני, הביטחוני, וההתיישבותי. במבט הזה, הטרור הפלסטיני העלול להתעצם ביו"ש, צריך לפגוש תפיסה ישראלית כוללת להתנהלותה במרחבי יו"ש מותאמת להקשר האסטרטגי המתחדש.
לחששות ולהסתייגויות בחוגי הימין יש מקום, במיוחד לנוכח הציפיה הבינלאומית לקידום המדינה הפלסטינית. אכן בסוגיה זו מדינת ישראל ניצבת בפתחו של מאבק חדש על עתידה בירושלים ובמרחבי יו"ש והבקעה. בוודאי היה מוטב לסיים את המלחמה כאשר רעיון שתי המדינות מושלך לפח האשפה של ההיסטוריה. אלא שתהליך גאולת ישראל היה נתון מראשיתו במאבק וכך ימשיך הלאה.
תקציר: מלחמה גם כשהיא מוצלחת, כרוכה תמיד בסיכונים למצב הביטחון הלאומי. מדינה יכולה למשל להשיג ניצחון צבאי מובהק אך להתדרדר למשבר כלכלי קשה, או להיקלע לבידוד מדיני מאיים. בשעת מלחמה, בוודאי במלחמה מתמשכת, המשוואה הכוללת של מצב הביטחון הלאומי של המדינה, מיטלטלת מידי יום, ומחייבת בחינה ומעקב. אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות…
700 ימים. זה הזמן שבו בני ערובה ישראלים נרקבים, עד לכתיבת מילים אלה, במנהרות חמאס, והצלב האדום לא עשה דבר. אפילו לא ביקור אחד. אפילו לא בדיקה אחת. אפילו לא טיפה של אנושיות. שוב ההיסטוריה חוזרת, ו- 700 הימים הנוראים הללו הוכיחו של מדובר בניטרליות, אלא בשותפות. וההיסטוריה תזכור.
למרות שאנו מכירים בממד הרוחני שמניע את האויבים, ברעיון המלחמה שלנו בחשיבה על הדרך לניצחון מול אויבים אלה אנחנו מתקשים לחבר יחד את הממד הפיזי של האויבים עם הממד הרוחני שלהם. בכל הקשור לפעולה בממד הפיזי, צה"ל מגלה יעילות. אבל מבט על שני הממדים יחד, באופן בו הם מכוננים בימים אלה את רוח המלחמה של האויבים מסביב, יכול להסביר כיצד ומדוע עזה הייתה ונותרה הנקודה הארכימדית של המלחמה האזורית כולה.
התפתחות המציאות איננה קבועה בתהליך סיבתי דטרמיניסטי. בכל זאת במבט מקצועי צבאי, ניתן לתאר כיצד מהלך ההתנתקות מרצועת עזה שבוצע בקיץ 2005, יצר את התנאים למתקפת חמאס בשבעה באוקטובר 2023. לממשלת ישראל ולצה"ל היו 18 שנים לסכל ולמנוע את התפתחות האיום, אלא שבכל השנים האלה הצבא וממשלות ישראל העדיפו להסתפק במבצעי הרתעה בלבד מול חמאס
ישראל פועלת בעזה ביולי 2025, בשיטה של לחץ צבאי שאמור 'לשכנע' את חמאס להסכים לעסקה, בלי להבין שחמאס נמצא בדיוק במקום שבו תכנן להיות: סוף סוף הוא נלחם בישראל במלחמת התשה ממושכת ("אינתינזאף" - استنزاف). תפיסה זו עומדת בבסיס תפיסת הג'יהאד של קבוצות איסלאמיסטיות רבות, ובראשן אל-קאעידה וחמאס, ומעוגנת גם במסורת האיסלאמית ההיסטורית, בייחוד בתקופות שבהן המוסלמים היו בנחיתות כוח מול אויביהם... המאמר בוחן את שורשיה הדתיים, מקורות ההשראה ההיסטוריים והאופן שבו אומצה ההתשה ככלי מרכזי בלחימה א-סימטרית בעולם המודרני.
השלכותיו העתידיות של איום חמאס בעזה - לעתיד קיומה של מדינת ישראל מול אויבים הדבקים בחלומם להביא להשמדתה - יש הכרח קיומי בניצחון הישראלי בסיום המלחמה. התכלית להמשך הלחימה, מוצדקת במבט הזה הרבה מעבר למה שמנסים מבקרי הממשלה להציג כלא יותר מאינטרס פוליטי של ראש הממשלה.
