שניים מהאישים המשמעותיים ביותר בזירה המדינית של ישראל המודרנית - שמעון פרס ובנימין נתניהו - הקיפו עצמם באנשים מבריקים, חדורי תחושת שליחות לאומית. אך בעוד אנשי פרס - 'צברים' בני הארץ - הולידו את הסכמי אוסלו שהובילו לכאוס ביטחוני, העולים החדשים של נתניהו - שנושאים עמם מטען תרבותי זר וגלותי - הביאו לישראל דיפלומטיה שונה, רלוונטית יותר. אבל, האם יש בכך לפתור את בעיותיה המדיניות? את הבידוד שאליו נקלעה ואת אשמת ה'קולוניאליזם'?
"אוסלו הוא פגר ממותה שתקוע בלב הפוליטיקה הישראלית, אנדרטה מתפוררת לאוטופיית השמאל שעדיין מתעקשת על נכונותה. בזכות הסכמי אוסלו נמחקה תודעת האויב שבחסותה פעלנו כנגד הפלשתינים. הרשות הפלשתינית היא לא אויב אלא סוג של בת ברית..." (עירית לינור, 1/9/2023). ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות הסכמי אוסלו, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
האזהרה הראשונה המוצבת בפני מובילי אסטרטגיה, טמונה בסכנה, שלא יבחינו בזמן בהיסט; וימצאו עצמם ממשיכים בנתיב שהפך לבלתי רלוונטי, ביחס למציאות המשתנה. אז, נקלעים לפער רלוונטיות!
זה בדיוק מה שקורה בעשור האחרון למעורבות האמריקאית במזרח התיכון ובאפגניסטן, ויש לכך השפעה ישירה על תפיסתה האסטרטגית של מדינת ישראל.
