אות אזהרה שצה"ל הפך בעצם לשני צבאות נפרדים, קיבלנו כבר במאי 2014, בפרשת 'דוד הנחלאווי'. תחליפו את השם 'דוד הנחלאווי' עם אלאור עזריה או כל אחד מלוחמי כוח 100, ואלה שנרדפו ע"י הפרקליטות הצבאית מאז ה- 7/10, ותבינו.
לא "ניצני פשיזם" מתבטאים להבנתי במחאת החיילים, אלא מצוקה הזועקת לקשב פיקודי אוהד ומכוון. מומלץ לצה"ל לבחון את האטרקטיביות לה זוכה כיום השירות במשמר הגבול בעיני המועמדים הצעירים לשירות: שבעה מתמודדים על כל מקום! התופעה נובעת להבנתי, מן השילוב הבריא יותר המאפיין את יחידות חיל זה, בין מפקדים בוגרים ומנוסים בדרג הזוטר - "סרג'נטים", לבין חיילים צעירים. בהשוואה ליחידות צה"ל, האיזון הפיקודי נכון יותר. הצעירים חשים כך מוגנים יותר ומודרכים יותר.
קשה להבין את המתחולל בפרשת הפצ"רית ועלילות הדם שנרקחו נגד כוח 100, מבלי לרדת לשורשי השבר בצה"ל והתפצלותו לשני צבאות. הראשון שדיבר על השבר הזה, למירב ידיעתי, על היווצרותם של "צה"ל של מעלה וצה"ל של מטה", הוא איתמר טובי (טהר לב), שפרסם מאמר בעניין זה ב- 28 במאי 2014, באתר "העוקץ"... המאמר מטלטל ונוקט קו פוליטי ברור. בשל כך, הוא מחייב חשיבה ונוכחותו חיונית לשיח בריא בסוגיות מורכבות בביטחון הלאומי של ישראל.
הדיון - על מחאת דוד הנחלאווי - כלל אינו עוסק בצבאות, באסטרטגיה או בהיסטוריה. הצבאות כמבשרי הארגונים, מבשרים לנו על שינוי שישפיע על הסביבה הארגונית כולה. הפתרון מחייב יצירה של פרדיגמה חדשה בעולם הארגוני. יהיה מרתק לראות איך תראה. יש לכם רעיון?
