תקציר: תחת איום איראני לתקיפת ישראל, לתמיכה האמריקאית במהלכים הישראליים יש משמעות דרמטית שרחוקה מלהיות מובנת מאליה. ככל הצפוי, פעולות המהלך היבשתי לא תסתיימנה בימים ספורים. בתיאום ציפיות מול הציבור ראוי להסביר כי גם הצלחה מלאה של המהלך הקרקעי כפי שתוכנן, עדין לא מבטיחה בטווח זמן קצר השגת המטרה להשבת תושבי הצפון לביתם בבטחה. מה…
בתוך מהומת תקיפות האש האווירית הישראלית, נעקרו מבתיהם ונעו צפונה כחצי מיליון פליטים שיעים. נוצר כך מנוף לחץ רב עוצמה להבאת איראן ומה שנותר מהנהגת חיזבאללה, להכרח לחשוב מחדש על המשך המלחמה. פליטות המונית מוכרת בעולם כחלק ממחיריה הטבעיים של תופעת המלחמה. פעמים רבות היא מנוצלת על ידי הצדדים הלוחמים כסוג של נשק אסטרטגי בניהול המלחמה. תופעה זו כמנוף לחץ, בוודאי ניתנת לניצול בידי ישראל.
מלחמות על פי טבען מעורבות תמיד במכלול התרבותי הרחב עליו ניצבת מערכת הביטחון של אומה ומדינה. השאלה המקצועית "איך מגנים על הקיום?" קשורה בטבורה לשאלה "בשביל מה מתקיימים?". בלי בירור חברתי משותף בסוגיות יסוד אלה, שאינן רק ביטחוניות, לא תוכל החברה הישראלית להתמודד בהצלחה באיום הקיומי חסר התקדים אליו נקלעה.
הפעולה ביטאה החלטה ישראלית להיחלץ מההיגיון הצפוי מראש של כניסה למתקפה קלאסית לשטח האויב. מול שאיפת בן גוריון להעברה מהירה של המלחמה לשטח האויב, בנו האיראנים עם חיזבאללה קווי הגנה קשיחים שמקשים מאוד על מימוש השאיפה למעבר מהיר לשטח האויב. יתכן שהיא תידרש וצה"ל מוכן לכך. אבל בינתיים הצליחה ישראל לפעול להעברה מהירה של המלחמה אל שטח האויב בשיטה אחרת שמיצתה ממד חדש בשיטת לחימת הגרילה, ועשתה זאת בכלים טכנולוגיים שאיש לא חלם עליהם עד כה.
הכל פתוח, בהמתנה להתפתחויות בתרחישים מגוונים שחלקם עלולים להיות מחוץ למתווה התרחישים שהוכרו עד כה. בהתפתחות המלחמה, שבעוד שבועיים תשלים שנה להתנהלותה, בהחלט ייתכן, שמדינת ישראל והאזור כולו עומדים לקראת תפנית בעוצמה שלא הכרנו.
לאחר כמעט שנה, המועקה הציבורית הולכת ונעשית כבדה, נראה כאילו הכול כבר נאמר ובכל זאת, בהיבטים בסיסיים כמו למשל שחיקת יחידות המילואים ומשפחותיהם, טרם הובנה בציבור ובהנהגה משמעותה של מלחמה אזורית קיומית ומתמשכת. בשלב זה מדינת ישראל רחוקה עדין מגיבוש תפיסה מתאימה לניהול מלחמה כזו, מה שמעצים את השאלה כיצד יכולה ישראל להביא את המלחמה לסיום רצוי. התשובה לשאלה הזו תתברר רק בשנה הבאה, בחתירה לתפנית משמעותית לטובה בכלל זירות המלחמה, בציפייה מאמינה לבשורת ישועה.
תודעת הביטחון של האויב שמאפשרת לו להגביר מידי יום את עצמת ההתקפות לשטחה של ישראל, גם כנגד מטרות אזרחיות בנהריה, ויישובים במעגל השני, מחייבת את מדינת ישראל בנקיטת תגובה המבטאת תפנית ביחס לאילוצי הלחימה שהתגבשו.
הדיון בסוגיית ציר פילדלפי היה הופך למעט יותר ענייני, וממוקד במידת היכולת לסמוך על התחליפים, אם היו המבקשים לוותר עליו מקבלים את ההערכה שנטישת הציר על ידי צה"ל אכן כרוכה בסיכונים ביטחוניים משמעותיים ביותר, אבל גם מקבלים ללא סיג את החובה לפעול לשחרור החטופים, עד כדי מוכנות לגמישויות ונטילת סיכונים ביטחוניים בכל הקשור להמשך האחיזה הישראלית בציר פילדלפי.
מישהו חייב להסביר לעם ישראל, כי המלחמה מתמשכת לא בגלל שצה"ל שכח את מה שידע במלחמת ששת הימים. מה שהשתנה באופן הבסיסי מכל מה שהוכר במלחמות ישראל בעבר הוא המצב הגלובלי. המצב החדש, בו מתנהלת המלחמה הנוכחית נתון במציאות של אי סדר גלובלי, על סף מלחמת עולם. הכול מסביב מיטלטל במערבולת של אי סדר, וכאן עדין מייחלים לנקודת סיום עם הסדרה ויציבות. בתנאים אלה לא ניתן לייחל ליותר מהפוגה.
