ברגע שהציבור הפנים כי השופטים הם שחקנים בעלי אג’נדה, וכל פסק דין “ידוע מראש” לפי זהות שופטיו, קרסה ההפרדה המושגית בין משפט לפוליטיקה, והתאדה האמון ביכולת המערכת לפסוק על בסיס כללים אוניברסליים, ללא הטיות אישיות או אידאולוגיות. אם כך, נגיע לבסוף לשאלה המתבקשת: אם השופטים ממילא פוליטיים, האם לא הגיוני שייבחרו בבחירות, ממש כמו הפוליטיקאים, שלהם הם בזים כל כך?

פסק הדין שניתן ב- 7 בספטמבר 2025, בעניין המזון שמקבלים האסירים הביטחוניים - מינורי לחלוטין. אז מדוע המהומה? כי בית משפט נמצא במשבר לגיטימציה חמור, ומי שמכניס את ראשו ללא הרף לביצה הפוליטית, מאבד את היכולת שלו לפסוק גם במקרים הפשוטים והאלמנטריים ביותר.

המשבר סביב מעמדו של בית המשפט העליון בישראל מעלה שאלות יסוד על כוח, גבולות ולגיטימציה. אנלוגיה מעניינת, שתעמיק את הבנת הדינמיקה הזו, היא דמותו של שמשון המקראי: שופט כריזמטי משבט דן, שחרג מגבולותיו האישיים והמוסדיים, שילם מחיר כבד, והותיר לקח רלוונטי לימינו.

יצחק עמית הוא היפר אקטיביסט, אבל המחנה שלו כולל רק עוד ארבעה חברים. אז מה הוא עושה? מהנדס הרכבים. במיוחד בתיקים הרגישים במיוחד. אולי בשל הביקורת ואולי גם מכיוון שסולברג התחיל להשמיע קולות עצמאיים, עמית החליט לקחת הימור ולבנות הרכב חדש, ואז זה התהפך עליו...

בהצהרתו על תיקי נתניהו, נתן טראמפ הזדמנות ליוריסטוקרטיה שתפרה את התיק הזה, לרדת מהעץ. כי אחד מהשניים יקרה: או שבית המשפט יזכה את נתניהו, ואז תהיה הצדקה להגיש כתב אישום חמור ביותר כנגד כל מי שהיה מעורב בתפירה, וחתר בכך תחת הדמוקרטיה הישראלית; או שבית המשפט ירשיע את נתניהו בעבירה ה'אלסטית' של הפרת אמונים, רק כדי להציל את הפרקליטות, ואז הכתם יידבק בם לעולמי עולמים, והם ירשמו בספר ההיסטוריה כשופטים חסרי עמוד שדרה, ששירתו את הדיפ סטייט; שהעמידו את עצמם גם בסכנת סנקציות של ממשל טראמפ.

יש להעביר בדחיפות חוק שיפקיע מנשיא בית המשפט העליון את הסמכות הבלעדית לקביעת הרכבים. אין הצדקה לכך שאדם אחד יקבע לבדו את הרכב הדנים בשאלות המרכזיות והרות הגורל של מדינת ישראל. ההרכבים צריכים להיקבע בהגרלה. אני קורא גם לעמותות, שעוסקות בעניין, להגיש עתירה דחופה כנגד הנשיא עמית ולדרוש שקיפות בשיקולים בקביעת ההרכב. ברור שהעתירה תידחה, אבל צריך לחשוף את ההשחתה החמורה שמתרחשת לנגד עיננו בעיצומה של מלחמה היסטורית.

האם הפוליטיזציה מחלחלת מבית המשפט העליון למטה? ברור! כל תלמיד בשנה א' בניהול יספר לכם שזו משמעותה של היררכיה. המנגנון של העברת רעיונות ותפיסות בדרגים השונים של מערכת המשפט אינו שונה מכל ארגון היררכי אחר. פרשת אוריך כמקרה בוחן.

מוטב לו לנשיא העליון לחזור ולשנן היטב את החוק הראשון של האסטרטגיה: לעולם על תבחר באופציה שאינך יכול לשלם את מחירה אם תפסיד.

השיטה המשפטית הנהוגה בישראל היא השיטה הבריטית, שבה נבחרים שופטים ע"פ תחומי התמחותם, ודעתם הפוליטית אינה רלוונטית. אבל, מהיום שבג"ץ פתח את שעריו לכל, הוא עוסק כל העת בסוגיות פוליטיות. זהו שינוי מהותי בתפקידו של בג"ץ ובזהות השופטים, בהשוואה למודל הבריטי הקלאסי, שהפער בינו לבין המציאות המשפטית בישראל בולט היום יותר מתמיד. סוגיות של זהות פוליטית של שופטים בזמן מלחמה הן עדות לכך שהמערכת מתמודדת עם אתגרים שלא היו קיימים בשיטה הבריטית הקלאסית. השאלה כעת היא כיצד להחזיר את אמון הציבור במערכת המשפט, מבלי לאבד את עקרונות העצמאות והמקצועיות.

פרשת הדלפת המסמכים מצה"ל וה'טיפול' חסר התקדים בחשודים, מלמדת אותנו שוב, שבישראל - כמו במדינות WOKE מערביות אחרות - נהוגה בגלוי, אכיפה בררנית הזועקת לשמים, תוך שימוש פוליטי גלוי בכלים של התביעה הפלילית. החרדה עמוקה ותחושת הדחיפות בקרב היועצת המשפטית לממשלה והפרקליטות, השב"כ וגורמים במטכ"ל שמאבדים את מוקדי הכוח שלהם ערב כניסת ממשל רפובליקני לתפקידו, יוצרים מצב שבו הגענו ל'מאני טיים', שבו הכל כנראה מותר.