ברגע שהציבור הפנים כי השופטים הם שחקנים בעלי אג’נדה, וכל פסק דין “ידוע מראש” לפי זהות שופטיו, קרסה ההפרדה המושגית בין משפט לפוליטיקה, והתאדה האמון ביכולת המערכת לפסוק על בסיס כללים אוניברסליים, ללא הטיות אישיות או אידאולוגיות. אם כך, נגיע לבסוף לשאלה המתבקשת: אם השופטים ממילא פוליטיים, האם לא הגיוני שייבחרו בבחירות, ממש כמו הפוליטיקאים, שלהם הם בזים כל כך?