הדיון הציבורי הפך לאובססיבי סביב מוסד הבג"ץ, המשמש לעתים ככלי לקידום אג'נדות של עמותות וגופים פוליטיים, במקום להתמקד בתכליתו המקורית. הפתרון איננו החלשת הביקורת השיפוטית, אלא עיצובה מחדש במסגרת מוסדית מאוזנת, ברורה ומובחנת. רפורמה מבנית המבחינה בין שלושת המישורים – חוקתי, מינהלי וערעורי – עשויה לחדד סמכויות, לחזק את עקרון הפרדת הרשויות ולהעמיק את ההגנה על זכויות האזרח.

משהו רע עובר על בית המשפט העליון של ישראל, מאז הכניס ביודעין את מלוא גופו לביצת הפוליטיקה הדלוחה של ישראל. הוא ירד ממעמדו, ואיבד את האמון ואת הלגיטימציה לפעולותיו בקרב חצי מהעם. בדף זה אספנו עבורכם אוסף רביעי של ממים אינטרנטיים על בית המשפט הזה, שאיבד את עמו והלך לחפש עם אחר, פלסטיני. אתם מוזמנים להוסיף עוד. קריאה מועילה.

נראה כי בידי מבקר המדינה חומרים המוגדרים כ'רעידת אדמה' - שעשויים לשנות את דפוסי המחשבה וההצבעה של הציבור הישראלי - אבל הוא נחסם ע"י בג"ץ. על ראש הממשלה להוביל סטנדרט של שקיפות מלאה, לעמוד מול הציבור ולחשוף את המסמכים. שהרי, צדק דחוי הוא צדק נעדר; וועדות חקירה בעבר (כמו ועדת אגרנט) נתפסו פעמים רבות מידי ככלי להשהיית מסקנות. המציאות הנוכחית דורשת קצב אחר.

צריך לומר זאת ביושר: בג״ץ הוא מוסד מושחת, שאינו עוסק ב״צדק״ אלא בצביעות. תכליתו איננה פסיקה על פי חוק, אלא פסיקה על פי האינטרסים של שופטיו ושל ההגמוניה הישנה שאותה הם משרתים. זו אינה ״מפלגת בג״ץ״, זהו ״שלטון בג״ץ״, ואת השלטון הרקוב והמושחת הזה עם ישראל ימוטט מן היסוד. למוסד הזה אין עוד תקומה. הוא גמור.

עמית מאיים בביזיון בית המשפט, כדי לאכוף פסקי דין שמשרתים את ההגמוניה הישנה ולא באמת את החוק. אבל בלי היועמ״שית שתגבה אותו, אין לו כוח אכיפה. לכן, המאבק על החלפתה הוא רגע האמת של הדמוקרטיה.

ברגע שהציבור הפנים כי השופטים הם שחקנים בעלי אג’נדה, וכל פסק דין “ידוע מראש” לפי זהות שופטיו, קרסה ההפרדה המושגית בין משפט לפוליטיקה, והתאדה האמון ביכולת המערכת לפסוק על בסיס כללים אוניברסליים, ללא הטיות אישיות או אידאולוגיות. אם כך, נגיע לבסוף לשאלה המתבקשת: אם השופטים ממילא פוליטיים, האם לא הגיוני שייבחרו בבחירות, ממש כמו הפוליטיקאים, שלהם הם בזים כל כך?

הרוח שינתה את כיוונה. אם בעבר נתמכה 'המהפכה החוקתית' – שנועדה להקריס ממשלה – ע"י ממשל ביידן, הרי היום רואה בה ממשל טראמפ סכנה לאינטרסים של ארצות הברית, ואם לא ישאירו לו ברירה יפעל בהתאם. כשזה יקרה אם יקרה, חפץ בית המשפט להישאר שלם, מחוץ לסערת הקרב. לכן, הוא חייב להתנתק מ'הקשר הגורדי' שמחבר אותו למחאה בכלל וליועמ"שית בפרט.

האסון של המשפט החוקתי שלנו הוא, שכמה משופטינו קבעו הלכות, שבמבט השוואתי נראות מגוחכות במידת הכוח שהן מעבירות לידי פקידים ממונים, והכל משיקולים פוליטיים מובהקים. בכך, הם הורידו את המוסד שעליו הם מופקדים, לשפל מדרגה מקצועי.

פסק הדין שניתן ב- 7 בספטמבר 2025, בעניין המזון שמקבלים האסירים הביטחוניים - מינורי לחלוטין. אז מדוע המהומה? כי בית משפט נמצא במשבר לגיטימציה חמור, ומי שמכניס את ראשו ללא הרף לביצה הפוליטית, מאבד את היכולת שלו לפסוק גם במקרים הפשוטים והאלמנטריים ביותר.