לצד תפקידן המרכזי של אליטות בהובלת החברה, מתפתחת לא אחת בקרבם תופעה של נרקיסיזם קולקטיבי (Collective Narcissism) – תחושת עליונות משותפת שבמסגרתה האליטה רואה את עצמה כמיוחדת, ערכית וצודקת יותר משאר האוכלוסייה. תפיסה זו אינה רק עמדה סוציולוגית, אלא מנגנון נפשי-חברתי שמעמיק את הניכור בין האליטה לבין יתר החברה. תוצאותיו קשות הן עבור האליטה והן עבור עמה.
אשליית הרוב של האליטות נובעת מהומוגניות מחשבתית, שליטה בערוצי מידע מרכזיים, פחד של הציבור להביע התנגדות, ושיכרון כוח שמוביל לניתוק מהעם. התוצאה היא מציאות שבה האליטה מאמינה שהיא מדברת בשם הרוב, עד שהמציאות טופחת על פניה.
כשדנים אנשי המחאה בכינוי 'בבונים', שהעניק השמאל למזרחיים בישראל, נותנים בדר"כ כדוגמה את ח"כ דוד אמסלם, רק שאמסלם הוא איש חריף ופיקח, ורחוק מאוד מהדימוי שהדביקו לו. כמו מזרחיים אחרים - נטולי רגשי נחיתות ו/או רצון ל'השתכנז' - זו דרכו לייצר מיצג פוליטי מתריס ומלא בוז כלפי האליטות, שאינם מכבדים את עצמם ואינם ראויים לכבוד. רק שהאחרונים אינם מבינים שהבדיחה על חשבונם...
בעת האחרונה - בעיקר במהלך מלחמת חרבות ברזל - התפרסמו השוואות רבות בין צ'רצ'יל לנתניהו בתחומים שונים. יש שרווים מהם נחת (נתניהו בוודאי...). אחרים מלעיגים. המאמר הזה מוקדש לדמיון ביחסיהם של המנהיגים עם האליטות הביטחוניות שלהם. שניהם זכו/זוכים לבוז ולתיעוב מראשי המערכת שניסו להכשילם, אבל הצליחו/מצליחים לשמר את מעמדם באמצעות יכולת הנהגה כריזמטית, ואמונה בלתי מתפשרת בדרכם.
תנועת ה-WOKE מייחסת חשיבות רבה לעיצוב תודעת הילדים כבר מגיל צעיר, מתוך הכרה בכך שהשפעה על הדור הצעיר היא מפתח לשינוי חברתי עמוק וארוך טווח. כך הפכו התיכונים של ילדי האליטה למעוז של דוקטרינציה לסרבנות ולמחאה, כשבמקום שמנהליהם ישקדו על ללמד את תלמידיהם איך לחשוב, הם מספרים להם מה לחשוב. האם זה אכן מצליח? האם זה לא מתהפך עליהם בעקבות המלחמה? נחכה ונראה!
'אליטת ההון' היא האליטה השלישית שהגיעה לעמדות השפעה בישראל. היא מורכבת ממעגלים של בעלי ממון, בעלי אוריינטציה תרבותית אמריקנית, פרוגרסיבית מובהקת, ש'בלעו לתוכם' את בני האליטה המייסדת, ואת בכירי מערכות הביטחון אכיפת החוק ויתר השירות הציבורי. לכאורה, מצויה היום 'אליטת ההון' בשיא כוחה. למעשה, היא מצויה בשלבי שקיעה מתקדמים וב'חרדת התחלפות' מתמדת. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות אליטת ההון הישראלית, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
מכל השנאות של השמאל הישראלי, השנאה למזרחים היא הצורמת ביותר. זאת בגלל תיעדוף הערבים כ'פרא אציל', והצבת זכויותיהם בראש, על חשבון בני עמם. שהרי, מהם המזרחים אם לא ערבים בני הדת היהודית? במה זכו הפלסטינים ולא המזרחים? התשובה מורכבת, ומעבר לגזענות ולהתנשאות, יש בה גם פחד קמאי - שהלך והתגבר עם השנים - מאליטה מתחרה מזרחית, שתשתלט ותשנה את אופיה של המדינה ואת אורחות חייה.
יוהרה (arrogance) בקרב אליטות אינה רק ביטוי של כוח אלא גם אמצעי לשימורו. עם העוצמה גובר הניתוק מהמעמדות הנמוכים ומהחברה כולה, האליטות מפתחות פער רלוונטיות, ומתקשות להבין את המצוקות ואת האיומים שעלולים להתעורר כנגדן. לכן, יוהרה עלולה להיות סימן ראשון לשחיקה ואף לקריסה פנימית של האליטה. זה קורה כאשר העם מסרב לשאת יותר את מחיר היהירות ואת תוצאותיה. מי שמזהה בדברים גם את אליטת ההון הישראלית צודק לגמרי!
האליטה שלנו פונה למערב שיציל אותה מעמה שלה, ויטיל סנקציות על ישראל לאלץ אותה לעצור את המלחמה. כדאי לה ללמוד מניסיון הקודמים לה: ניסיונות כאלה בעבר השיגו בדרך כלל את התוצאות ההפוכות (ראו דוגמאות בתוך המאמר), שהרי, אם תיגמר המלחמה בניצחון, יתרסק מעמדה הציבורי, וכל שייוותר לה הוא לעזוב; ואם חלילה יסתמן הפסד, יחוש העם תחושת בגידה (המילה הזו הופכת שגורה יותר ויותר במקומותינו), ויפנה לסגור עימה חשבונות.
אם עד היום, ה- WOKE מקשה מאוד על ישראל להתמודד עם ממשלות שמאל במערב, שהופכות תובעניות יותר ויותר, הרי שהעתיד הקשה הצפוי למערב, בעיקר בסוגיית ההגירה, מסמל שינוי דרמטי לטובתה של ישראל. אם היא תחזיק מעמד במהלך עשור, ואם תצליח לשמור על הישגיה במלחמה מול איראן, יהיה לה קל הרבה יותר לשנות את המציאות הקיימת ביחסיה עם הפלסטיניים לטובתה, ולבנות מציאות חדשה, טובה ובטוחה יותר, עבור אזרחיה. שם המשחק הוא זמן. האם יש לנו אותו?
