אל תטעו, כך דמוקרטיות מתות. לא עם טנקים ברחובות, אלא עם צנזורים ליד מקלדות, עם שוטרים שדופקים על דלתות בגלל ציוצים, עם מנהיגים פחדנים שאומרים לכם שחופש הביטוי הוא מסוכן. אבל, לא הוא מסוכן. השתקתו מסוכנת. חופש הביטוי הוא הגבול בין דמוקרטיה לרודנות, ואם נאבד אותו, נאבד הכל.
הבטחנו ליהודים "לעולם לא עוד". הבטחה זו הופרה. ההתקפה הבאה כבר בדרך, זרועה באותה שנאה שזה עתה זלגה למנצ'סטר. בריטניה חייבת לבחור להילחם בה עכשיו או להודות שאין לה עוד האומץ להגן על עמה. אין ביטחון בשקט. "אב שהריע לחמאס ובן שרצח יהודים במנצ'סטר. אם זה לא ישבור את כישוף הפחדנות, מה כן?"
תקציר: השימוש במילים "איסלאמופוביה" ו"גזענות" הפך לכלי רב עוצמה להשתקת ביקורת לגיטימית, לחניקת דיון פתוח ולעיוות המציאות, המנטרל את יכולתו של המערב לעצור את תהליך הפיכתה של אירופה למדינת שריעה מוסלמית. הכותרת: "איסלאמופוביה וגזענות: המילים ששיתקו את המערב" מציעה אבחנה נוקבת על שיתוק אינטלקטואלי וחברתי. השימוש המתרחב והמניפולטיבי במונחים אלו, לא נועד להוקיע דעות קדומות…
'איסלאמופוביה' היא נשק פוליטי, שנועד להאשים את התרבות המערבית במה שהמוסלמים עצמם עושים. הוא מבקש לגרום לחברות מערביות לוותר על הנורמות שלהן. השימוש בו איננו מגן על אנשים משנאה, אלא על האידאולוגיה שהם מייבאים לצרפת, מפני ביקורת. אם תגידו לא לחיג'אב במקום העבודה, אתם 'איסלאמופובים'. אם תאסרו על כיסוי פנים בבתי ספר, אתם 'איסלאמופובים'. אפילו אם תסרבו להישלט על ידי השריעה - אתם 'איסלאמופובים'...
