מה שסייע לרמטכ"ל אייל זמיר, להתמקד בהכנת המתקפה לאיראן ובמערכה בעזה, ולנהל במקביל את יתר המאמצים, הוא מתן גיבוי ויכולת מיצוי של חופש פעולה רחב למפקדי הפיקודים המרחביים, בעיקר בצפון ובמרכז. גם ההחלטה שלא למהר עם החלפת ראשי אגפים במטכ"ל - במיוחד ראש אגף המבצעים, שכבר סוכם לו מחליף - סייעה במאה הימים הראשונים, לניהול היציב של כלל זירות המלחמה.

הנחיית הרמטכ"ל, להרחיב מיידית את הוצאת צווי הגיוס לחרדים, מבטאת קריאה להנהגה הלאומית ולחברה הישראלית להכרה בהכרח להגדלת הצבא, מתוך הרחבה משמעותית של מרחב הגיוס בכלל הקבוצות בחברה הישראלית.

בנקודת הכניסה לתפקיד, זכה רא"ל זמיר לתמיכה לאומית רחבה. גם הציפיות ממנו גבוהות ביותר ולא יהיה פשוט לממש את כולן בוודאי לא בחודשים הראשונים. צמיחתו של אייל בדרגי השדה ה"אפורים"  בחיל השריון מביאה לתפקיד הרמטכ"ל משב רוח חדש של מסורת צבאית קלאסית שהביאה לצה"ל את ניצחונותיו במלחמת ששת הימים ויום כיפור. צה"ל זקוק בימים אלה לשיבה אל מקורות היסוד של תורת לחימה בסיסית ונורמות של משמעת צבאית. בהיבט הזה רא"ל זמיר הוא האדם הנכון בעיתוי הנכון. בשעה גורלית זו עם ישראל מייחל ומתפלל להצלחתו. 

מאז סיום מלחמת העצמאות, לא היו בתולדות צה"ל תנאי כניסה מורכבים כגון אלה הממתינים לרמטכ"ל ה-24 אייל זמיר: בזירות השונות, באיוש המטה הכללי, בתחום מוכנות הצבא, ובתחום שיקום צה"ל ובניית כוחו מחדש. אני מאמין ומעריך כי הרמטכ"ל המיועד אייל זמיר ומפקדי צה"ל שיסייעו לו בכל הזירות והתחומים, יוכלו לאתגרים מורכבים אלה ויעמדו בהם בהצלחה.

בחירתו של האלוף אייל זמיר כסגן הרמטכ"ל היא הצעד ההגיוני והמתבקש מצד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שתקוע עם רמטכ"ל שהוא לא רצה; ומזכיר צבאי של שר הביטחון שהוא לא רצה (ו'אין לו ביצים' לפטר אותו)...