מותה של מרים אחות משה ואהרן, נכתבה על ידי המספר המקראי בסמוך לאבדן מקור המים של בני ישראל. עובדה זו לא נעלמה מעיניהם של דורשי רשומות, והמקורות בחז"ל, ובימי הביניים קשרו בין מרים לבאר מים פלאית שליוותה את בני ישראל במדבר. באר זו נעלמה בעת מותה של מרים וחזרה ללוות את בני ישראל עד כניסתם לארץ כנען...

הביקורת הנוקבת של קורח ועדתו יכולה להיות מובנת ומוסברת בכך שקורח למרות קרבתו המשפחתית למשפחת הכהונה, לא זכה במשרה נחשקת במשכן. העובדה שבני משפחתו שרתו בקודש בתפקידי משנה, דרבנה את המרד האישי שלו כנגד הנהגת העם. כדי שמרד שכזה יצליח, יש לנסות לרתום אליו את כלל העם...

אדם מערבי המבקר ביפן, נחשף מיד לניקיון ולהקפדה על יופי והרמוניה עם הטבע, שאינם מוכרים במחוזותינו. למרות שיפן הפרידה את הדת מהמדינה, הרי דת השינטו מוטבעת עמוק בלב האומה היפנית, וההתנהלות היום יומית של תושביה היא תוצר מובהק שלה...

הסיפור אודות המקושש - שנידון למוות בגלל חילול שבת - מהווה אתגר פרשני, היות והוא מעלה תהיות רבות: מיהו אותו אדם שעליו המקרא מדבר? מדוע מביא המקרא סיפור של אדם פרטי? איך יתכן שהוא קושש עצים? שהרי, במדבר אין הם בנמצא?

בעוד בשר השליו נאכל, מכה האל את בני ישראל מכה גדולה, כאילו בשר השלווים נגוע או מורעל. במקורות הקדומים - כמו גם את הרפואה המודרנית - תופעת בשר מורעל של ציפור השליו הינה תופעה נפוצה וידועה. מותם של בני ישראל מלמד אותנו כי התאווה לבשר לא הייתה ראויה, ומותם של בני ישראל נגרם בגלל שהם אספו כמויות נכבדות של שלווים ולא חיכו שרעילותם תפוג...

מגילת רות שזורה במעשי חסד של נעמי ובועז. על פי הפשט היינו מפרשים את המושג חסד כפי שהוא בא לידי ביטוי במגילת רות. ברם, הרמב"ם בסוף ספרו הפילוסופי, מתייחס למושג חסד, והדבר עורר מחלוקת פרשנית עזה מדוע בחר הרמב"ם לסיים את ספרו דווקא כך...

חנוכת המשכן נחגגת ברוב עם, הכולל את מתנות הנשיאים להיכל האל. המקרא מביא את תרומת הנשיאים באריכות מייגעת, שאינה אופיינית לכיתוב המקוצר הרגיל של המקרא. יתכן שהייתה כאן השפעה מהנהוג בתרבויות המזרח הקדום, ויתכן, שהמקרא רצה להראות כי כל יום של תרומה של נשיא אחד, שווה ערך לתרומתם של שאר הנשיאים...

מפקד האוכלוסין בתחילת ספר במדבר אינו הראשון ולא האחרון במקרא. לכאורה המספרים שנקובים בו נראים מוגזמים, אולם אם נפרש נכון את המונח 'אלף' - לא רק כמספר אלא כמייצג של בית אב - הרי שמספר בני ישראל הופך להיות ראלי לחלוטין. בנוסף, המפקד מלמד אותנו את פירוש המונחים עדה, נשיא, מטה ואלף, הן כמונחים המייצגים שלטון ומרות והן את המבנה החברתי של בני ישראל באותה תקופה...

המשכן, והמקדש אחריו, היו אתרי פולחן דתי שחייבו מימון שוטף שנתי. בנוסף, גם המשרתים בהם, הכוהנים והלווים נדרשו למימון שכזה היות שנאסר עליהם לעסוק בעבודות חולין שאינן קשורות למקדש. מקורות מימון אלה מוזכרים בפרשת בחוקתי כמו גם בספרי מקרא נוספים. מהותם – בניית מערך מימון מחייב הנשען על העם, והבא ממעשרות, חרם נדרים ונדבות.

שנת היובל המקראית, חלה במועד קבוע, לאחר מחזור של שבע שמיטות, ויש לה פן חברתי/ דתי מובהק. בשנת היובל המקראית יש את מצוות שנת השמיטה, איסור של זריעה וקצירת היבול החקלאי; שחרור כללי של עבדים ישראלים; והשבת אחוזות הקרקע לבעליהן הראשונים. אין לשלטון שיקול דעת בפרמטרים אלו היות והמדובר בצו אלוהי המחייב את השליט באותה שנה לבצעה...