ליל חג המולד, שנחגג ברוב פאר והדר בקהילות הנוצריות, הפך החל מהמאה ה11 בקהילות אשכנז, מפאת רבבות הנרצחים במסעות הצלב, לערב בו נמנעים מלימוד תורה. מנגד, יהודי קהילות ספרד והליטאים לא אימצו מנהג זה, והם שוקדים על תלמוד תורתם, וליל חג המולד מבחינתם הוא ערב לימוד רגיל בתכלית.
בניגוד לספר שמות, מחבר ספר היובלים לא מציין שיש הדרגתיות במסע לשעבוד בני ישראל, והוא אף משמיט חלק מהאנקדוטות המופיעות בפרשתנו, כמו סיפורם של המיילדות העבריות, שנצטוו לפי המקרא להרוג כל זכר. למה?
בפרשת ויגש, לאחר התוודעות יוסף אל אחיו, מגיעים בני יעקב להשתקע במצרים. מניין הבאים עומד על שבעים נפש. מספר זה חוזר פעמים רבות במקרא, והמדובר במספר טיפולוגי שמשמעותו – מספר עם משמעות מיוחדת המסמל קדושה או שלמות. הוא משמש, בדרך כלל, כמספר בעל משמעות סמלית ללא קשר למשמעותו הכמותית המדויקת.
פרשת מקץ ממשיכה את סיפורו של יוסף, ואת עלייתו מבור האסורים למשנה למלך. זאת, בזכות כישוריו לפתור חלומות. קודם שיוסף מגיע מבית האסורים לחצר המלוכה מסופר שהוא התגלח. עובדה טריוויאלית זו של המספר המקראי מקפלת בתוכה את תמצית ההבדל בעניין גידול השיער והזקן בממלכת מצרים, לבין שכנותיה.
ספר היובלים, מעגן את החובה של עם ישראל להתענות ביום הכיפורים ולהביא קורבן שעיר שדמו מוזה בתוך קודש הקודשים, בסיפור מכירת יוסף. אבלו של יעקב והתענית שהוא התענה ביום שבניו הביאו את כותנת יוסף מוכתמת בדם, הם המקור והבסיס לפי ספר היובלים, לתענית של העם ולעבודת הכוהן הגדול של יום הכיפורים.
פרק ל"ו בפרשת וישלח משמש כאתנחתא ספרותית אחרונה ברצף סיפורי האבות; ולאחריה, המספר המקראי דן בתולדות יעקב ובניו בלבד. פרק ל"ו הוא גם המקור הספרותי העיקרי להיסטוריה הקדומה של האדומים, ולסיפור התהוותם כאומה.
בפתחה של פרשת ויצא, מופיע חלום יעקב המשולב בנדר אישי שלו. נדר זה בנוי במתכונת הספרותית הרגילה של נדרים במקרא, שהיא – תנאי, בקשה והתחייבותו של הנודר. נדר זה של יעקב מזכיר במבנהו את נדרו של יפתח בספר שופטים, ואת נדרה של חנה בספר שמואל א'...
סיפורי המקרא אודות יעקב מתחילים בפרשת תולדות, בפרק כ"ה. המספר המקראי לא חס על דמותו של יעקב, שמרמה את אחיו עשו ואת אביו יצחק. ברם, בגין מעשיו אלה, נידון יעקב למסכת ייסורים קשה, הדומה לעשרה הניסיונות שנעשו לאברהם אבי האומה. על יעקב נגזרת גלות, אולם גם בה, ה' לא נטשו לגמרי. ייסוריו מזככים את עוונותיו...
פרק כ"ג בפרשת חיי שרה, עוסק באריכות במכירת מערת המכפלה לאברהם אבינו מאת בני חת. ככלל, מבנה המכירה כולו, והעובדה שהיא מתבצעת בכסף מלא, אומרת כי המדובר במכירה סופית ומוחלטת. בנוסף, תיאור המכירה בפרשתנו מזכיר בפרטיו השונים, תעודות מכר מהמזרח הקדום
