פרשת מסעי, החותמת את ספר במדבר, עוסקת בין שאר נושאיה בציווי להוריש את עמי ארץ כנען. בפרק ל"ג בפרשתנו, ניתן להבחין בשלוש אפשריות להורשה זו, ונראה כי הן מבטאות התפתחות כרונולוגית...
הפטרת פרשת מטות כאשר היא עומדת בפני עצמה בשנה מעוברת, לקוחה מספר יהושע, פרק י"ג. פרק זה, פותח את חלקו השני של הספר, ומשמש כמבוא לתיאור חלוקתה של ארץ ישראל המערבית. הפרק כולל שני חלקים עיקריים, תיאור הארץ הנשארת, ותיאור התנחלותם של שבטי עבר הירדן המזרחי – ראובן, גד וחצי שבט המנשה.
הסיפור אודות היצמדות בני ישראל לבעל פעור, מעלה שאלה פרשנית סבוכה. מדוע קיימת אי התאמה בין הציווי האלוהי האומר להוקיע את כל מנהיגי העם, לבין הציווי של משה האומר להוקיע כל חוטא ללא קשר למעמדו? יתכן שמשה ניסה כהרגלו לבטל את רוע הגזירה מעל מנהיגי העם, בקריאתו להעניש את כל החוטאים בחטא בעל פעור.
פרשת חוקת מכילה בתוכה את אחת מבעיות הפרשנות הקשות במקרא. המדובר על פרשת מי מריבה, בה משה במקום לדבר אל הסלע מכה בו בעוצמה במטהו. הקושי הפרשני הוא בעובדה שה' משית עונש כבד על משה ואהרון, תוך אי בהירות של ממש לגבי אופיו של החטא בו הם חטאו.
המחלוקת כנגד הנהגת העם בהובלתו של קורח, מגיעה לשיא חדש. פעם ראשונה (ואחרונה) מתלכדים שועי העם ומטיחים ביקורת נוקבת בהנהגתם של משה ואהרון. משה, שידע מחלוקות קשות בחייו, נשבר, ובדבריו הוא מדגיש את העובדה כי שלטונו היה ונשאר ללא רבב, היות ולא לקח מאומה מהעם לצרכיו, אפילו לא חמור אחד.
עד כמה עקרונות הבודהיזם דומים לאלה שביהדות? ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות בודהיזם, יהדות, ומה שביניהם. כל המאמרים הם פרי עטו של ד"ר אבי הראל. קריאה מועילה!
סיפור המרגלים בפרשת שלח, מפגיש את מרגלי בני ישראל במהלך מסעם בעם האמורי. מסתבר מכלל האמור כי השם אמורי בהוראתו הגיאוגרפית הכוללת, הושאל וניתן לתושבי סוריה וארץ כנען, כבר באלף השני לפני הספירה. גם בני ישראל קיבלו שם זה מהם, וקראו לעמים בני היישוב הקדומים בהוראה כפולה, או באופן מצמצם...
פרשת בהעלותך מספרת על משבר מנהיגותי של משה, בגלל רצף חטאי בני ישראל. משה מותש רוחנית ומתקשה לעמוד נוכח מעשי עמו. אשר על כן, כאשר הוא מביע זאת בפני האל, ה' מצווה אותו למנות שבעים נבחרים, שיעזרו לו בהנהגת העם מההיבט הרוחני, ובגין כך נחה רוח הקודש גם על שבעים אנשים אלה.
בפרשת נשא מוזכר בצמצום רב, דין אשם גזלות. המדובר באדם שגזל או עשק או חברו, ולאחר מעשה הכחיש זאת בשבועה. דין זה מוזכר בהרחבה בספר ויקרא, ונשנה כאן בגין שתי תוספות חדשות. האחת – כאשר הנגזל מת ואין לו יורשים, יש להשיב את האשם לכוהן העורך את הטקס. והשני – לפני השבת הגזלה יש להתוודות על החטא.