מצוות הנחת תפילין נלמדת מהלשון המקראית, הן בפרשתנו והן מתוך הפסוקים המצויים בספר דברים. ברם, לפי פשט הפסוקים אין כוונתם לחפצים ממשיים, אלא למטאפורה של זכירה. ברם, בעת הקדומה היה נוהג לקשור חפצים שונים לגוף כאותות של הזדהות וזיכרון, ובעיקר המדובר היה על קמיעות מסוגים שונים...

ברצף הסיפורי של פרשת וארא, משובצת רשימה או ליתר דיוק מגילת יוחסין של בית אהרון. לכאורה קטיעת הרצף הסיפורי איננה במקומה, אולם בקריאה נוספת ברור למעיין בפסוקים כי המספר המקראי שיבץ את מגילת היוחסין של בית אהרון בכוונה תחילה, ואף השתמש באמצעים ספרותיים שונים שהמרכזי ביניהם הוא החזרה המקשרת. אם כך מה הייתה כוונתו בכך?

חוקרים הציעו כי תקופת עלייתו לשלטון של יוסף, הגעת יעקב ובניו, שעיבודם ושחרורם לאחר מכן, חלה בזמן שבו ההיקסוס שלטו במצרים, בין אמצע המאה השבע עשרה לתחילת המאה החמש עשרה לפני הספירה. בסמוך לתקופה זו, גדלה עד למאוד האוכלוסייה שבאה מאסיה הקטנה, רובם ממוצא כנעני. חלק מהם הגיע למצרים בתור עבדים שנמכרו על ידי סוחרי עבדים (סיפור יוסף), וחלק מהם הגרו למצרים מרצונם החופשי, בדרך כלל מטעמי מסחר או פרנסה...

פרשת ויחי עוסקת בתחילתה במותה וקבורתה של רחל. מההיבט הספרותי וגם הרעיוני, לא ברור מה הקשר בין תיאור מותה של רחל לפסוקים הקודמים, ואף לא ברורה כוונתו של יעקב בהשמעתם כאן. יש חוקרים האומרים כי הפסוק בדבר מותה וקבורתה של רחל משקף מסורת שטושטשה במתכוון בדבר קבורתו של יעקב ליד קבורת רחל.

בפרשת ויגש מספר המקרא כי יוסף לאחר חשיפתו לאחיו, והבאתו של יעקב אביו למצרים, מושבם בחבל ארץ הנקרא ארץ גושן. במחקר הארכיאולוגי היו מספר הצעות לזיהוי המקום, ולאחר דין ודברים ממושך הוחלט, נכון לעכשיו, כי יש לחפש את ארץ גושן בקצה דרך שור, שהיא הדרך הנוחה ביותר מבחינה טופוגרפית, למעבר בין ארץ כנען לארץ מצרים.

משטרת ישראל אימצה את פקודת המשטרה המנדטורית, בחריג אחד: שר המשטרה לא ירש את סמכויות הנציב העליון; והמפכ"ל יחזקאל סהר - מנאמניו של דוד בן גוריון - קיבל סמכויות מוחלטות על פני השר. מדוע? מינויו של בן ראש הממשלה, עמוס בן גוריון, כסגן המפכ"ל וכמחליפו העתידי של סהר, עשויה לרמז על הסיבה: כמו שליטים מזרח אירופאיים, ביקש בן גוריון להשאיר את המשטרה קרוב אליו...

הסיפור של משפט שלמה, נבחר להיות ההפטרה של פרשת מקץ. האם הבחירה הזו נבעה רק מהדמיון הלשוני שהובא בתחילת דברינו – " ויקץ פרעה והנה חלום", לבין "ויקץ שלמה והנה חלום"? יתכן. אולם יש גם קשר רעיוני בין פתרון החלומות של יוסף לבין פסק דינו המנומק של שלמה והוא חכמת האלוהים אשר קיימת בשניהם.

בפרשת וישלח, מתאר המספר המקראי בקיצור נמרץ את מעשה ראובן ובלהה, שהתרחש לאחר מות רחל - ובו שכב ראובן עם שפחתה - בלהה, שהייתה פילגש אביו יעקב. האם אלה הם פני הדברים?

ספר היובלים, משמיט את רוב החיכוכים עליהם למדנו מסיפורי המקרא. מדוע הוא עושה זאת?