המושג עובדות אלטרנטיביות (Alternative facts) משמעו, שקר מכוון ומוחצן בתקשורת, כאשר כולם יודעים שאתה משקר. זאת בשונה מדיס-אינפורמציה שהיא שקר המכוון להונות ולהטעות את השומע: "בניגוד לכם העיתונאים שמשקרים בהחבא, שאומרים דבר אחד ועושים אחר, אנחנו משקרים בפנים באופן כזה, שכולם יודעים שאנו משקרים...".
איגרת הרמב"ם ליהודי תימן ('איגרת תימן') נכתבה במקור בערבית, ככול הנראה בשנת 1172, כתשובה למכתב של רבי יעקב בן ר' נתנאל בירב פיומי, נגיד ארץ יהודי תימן, השואל אודות התסיסה של קהילתו, שהייתה נתונה תחת פרעות קשות וגזירות שמד. במקביל הופיע בתימן אדם שטען שהוא המשיח, וביסס את ההוכחה לכך על סמך חישובים אסטרולוגיים מסובכים...
תוקף האמונה באל המקראי ובמצוותיו הייתה בעצם קיומו של מעמד הר סיני. מאותו רגע, כל קריאת תיגר על מעמד זה, נחשבת כנבואת שקר. משה בנאומו מנסה להזהיר את העם הנכנס לארץ כנען, מפני תופעה של נביאים מתוכם שינבאו כנגד אלוהי ישראל ויגבו את נבואתם בעשיית נסים. אין להתחשב בנסים אלה, כל זמן שאותו נביא קורא לבצע פניית פרסה מהאל המקראי. יתרה מזאת. בתאולוגיה היהודית מעשי נסים אינם הוכחה חותכת לדבר...
רעיון שתי המדינות, מבחינה צבאית, ביטחונית - וגם מבחינות אחרות - הוא פוטנציאל אסון למדינת ישראל! המציאות השתנתה והוא מיצה את עצמו. השיטה שעובדת היום בלבנון ועובדת בעזה - לפיה מחד גיסא, האויב צובר רקטות במסה, שיכולות לפגוע בעורף הישראלי; ומאידך גיסא, הוא משקיע כוחות קרקע בהגנה, מה שמונע מאיתנו להיכנס מבלי לשלם מחיר - השיטה הזו תועתק גם ליהודה ושומרון. במציאות ימינו, פירוז הוא אשלייה. גם השליטה על כביש 90 והבקעה אינו אפשרי ללא שליטה על הרכס המרכזי של יהודה ושומרון!
במקרא יש התייחסות חדה וברורה ביחס לדיבור של אמת מול דיבור של שקר (מדבר שקר תרחק); לכאורה הנחייה ברורה, שיש לאמצה בכל דבר ועניין. אולם אם אנו מעיינים במספר מקומות נוספים במקרא, אנו למדים שמדובר בהנחיה שלא מיושמת תמיד הלכה למעשה. בעוד שהמקורות חד משמעיים ביחס לאמירת אמת במשפט, הם גמישים יותר בסוגיה זו בקשר שבין אדם לחברו...
